|   15:07:40
דלג
  |   תגובות
  |    |  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
פחד מרופא שיניים: אסטרטגיות להתמודדות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך

הנפש הטובה מסצ'ואן: רע במידה הנכונה

הנדלזץ צפה ב"הנפש הטובה מסצ'ואן" של ברכט וחזר עם תובנות מעורבות על המחזה העוסק בהישרדות האדם הקטן בעולם חומרני: מצד אחד פשטות בסיסית, מצד שני הרבה אנרגיה צעירה
30/01/2009  |     |   מאמרים   |   תגובות
[צילום: גדי דגון, עכבר העיר]

הנפש הטובה מסצ'ואן היא מחזה ידוע מאוד שלכאורה נושאו פשוט, וצריך להיות לגמרי ברור למי שלמד - שלכל יין יש יינג ואין שחור בלי לבן. ברכט כתב בימים שלקראת מלחמת העולם השנייה ובעיצומה, משל המתרחש במזרח הרחוק על זונה טובת לב שניתנת לה ההזדמנות, כמו לוט הצדיק בסדום או איוב התם והישר, להציל את שמו הטוב של האדם ובכך גם את שמו הטוב של העולם.

ברכט כתב בתוך תרבות שספגה את אמרתו החידתית של מפיסטו על היותו "מאותם כוחות הרוצים את הרע ובוראים את הטוב" (בתרגומה של ניצה בן-דב), והוא גם כתב בהבנה אירונית: "על הקיר בחדרי תלויה עבודת עץ יפנית/ מסכה של דמון רשע, מעוטרת בלקת זהב./ תוך השתתפות אני רואה/ את ורידי המצח הנפוחים, המרמזים/ כמה מתוח הוא המאמץ להיות רשע." (בתרגומו של ה' בנימין).

כשהשלים את המחזה, היה זה אחרי שניסה להשתלב ללא הצלחה בתעשיית הקולנוע בהוליווד. המחזאי דייוויד הייר מספר שברכט ניסה להציע למפיקי הקולנוע האמריקני חידוש לנוסחה המוכרת שתמיד מוכרת "נער מוצא נערה, נער מאבד את הנערה, נער מוצא את הנערה שוב". החידוש שהציע ברכט היה "נערה מוצאת נער. אז מה?"

יש משהו מזה ב"הנפש הטובה מסצ'ואן". הזונה טובת הלב שן-טה מארחת בביתה הדל את האלים המחפשים נפש טובה, ורוצה להיות טובה במצוותם, אך מגלה שבעולמה שהוא עולמנו - קשה להיות גם טוב וגם לשרוד. לכן היא מתחפשת לבן-דוד רשע, שוי-טה, ומצילה את עצמה מן הטוב שלה. אבל אז היא מתאהבת, ואנחנו רואים "אז מה".


בזכות הפשטות

זה משל פשוט, ובטקסט של ברכט הוא גם מוסבר ומובהר בפי מוכר המים, בפי שן-טה ושוי-טה, ואפילו בפי הטייס סון. כולם, כולל הקהל, מודעים לעובדה שבחיים צדיק ורע לו ודרך רשעים צלחה, ושהאהבה משבשת את השורה. ודווקא מפני שזה כל כך ברור, כמעט דידקטי, והתיאטרון כאמנות (שברכט היה אחד מן התיאורטיקנים שלה וכוהניה) רוצה בדרך כלל להימנע מן הדידקטיות וחש צורך "ליצור עולם", הרבה פעמים זה יוצא די רע, דווקא מתוך רצון עז לעשות טוב.

לא הפעם. יש בהצגה של אודי בן משה איזה פשטות בסיסית (שמאחוריה יש הרבה מחשבה והשראה) שפועלת לטובתה. הבמה חשופה, לכאורה, כאילו בלי תפאורה. רק במה לתזמורת. זה נפתח כתיאטרון גלוי, כמעט הצגת בידור התפורה בקווים גסים של ירידים. כשהתזמורת העלובה למראה (הפסנתרן ניב קאופמן, הכנר אבנר קלמר ונגן המנדולינה תום כהן) תופסת את מקומה על במתה המוגבהת, פורצת לבמה שחקנית בבלואי סחבות עם משולש. ומן הרגע הזה אתה מצפה שהיא תעשה את ה"פינג".

אבל אז עולים לבמה יניב ביטון ורובי מסקוביץ' כשני חלכאים ונדכאים, אחד שורק ואחד שר, ואלון דהן עם מלודיקה, ודקלה הדר והילה סורג'ון-פישר כזונות בבגדים ופאות צבעוניות וצפצפות, ודרור קרן כמתופף הנושא את התוף על גבו, וכל תנועת רגל שלו הולמת בו, ולבסוף אולה שור-סלקטר בשמלה צבעונית קיצית ואקורדיון, ואסף פריינטא עם קונטרבס, וכולם שרים ומנגנים את שיר הפתיחה הקרקסי העצוב (מין נינו רוטה מאוזן שלישית, במכוון), ואז, סוף סוף, בא ה"פינג" במשולש.

זה תיאטרון שמפגין שהוא העמדת פנים; ולא במעשה להטים מורכב (הבמה יכולה לעשות גם את זה) אלא דווקא בכך שהצופה מודע שיש על הבמה שחקנים שמגלמים שישה תפקידים (דהן וביטון) עם חילופי תלבושת ודמות כהרף עין מאחורי הקלעים. למעשה, שום שחקן בהצגה זו אינו משחק תפקיד אחד. גם התפקיד הראשי הוא בעצם שני תפקידים. זה חלק מן האמירה של המחזה על הטבע האנושי בכלל, שאולי מובן היום יותר משהיה בזמן כתיבת המחזה. זה מעניק להצגה הרבה מאוד אנרגיה צעירה והנאה מן העשייה שהן ערך בפני עצמו ועוברות אל הקהל.

כך אנו כקהל רואים כיצד האלים (דהן, מוסקוביץ' וביטון) מתחילים את מסעם בעולם בחליפות לבנות ללא רבב, ובהדרגה מתרפטים ונחבלים ממגעם עם בני האדם, אבל לא מאבדים את האמונה שהאדם צריך להיות טוב (בן-משה קיצר, ואני חושב שבצדק, את ניסיונו של מוכר המים לשכנע אותם להקל על בני האדם במצוותיהם לעשות טוב).

אנו רואים גם כיצד שן-טה הטובה, שכולם מנצלים אותה, בכל זאת יוצרת טוב בעולם. שהרי אלמלא הייתה נפש טובה ותמימה, שכניה הקשישים לא היו מלווים לה כסף בנדיבות ומרצון; ורק נשמתה הטובה הפכה את הספר להתגלמות של נדבנות (קטע פיוטי במיוחד של אסף דהן). לרגעים נדמה שהיא מצליחה אפילו להציל את אהובה הטייס (אסף פריינטא, בתפקיד כפוי טובה אך עשוי מצוין) מן החלקים הרעים של אישיותו.

כל זה נעשה, כאמור, באמצעים של תיאטרון עני במכוון: חנות הטבק היא עגלה קטנה על גלגלים; העץ שעליו מנסה הטייס לתלות עצמו הוא עגלה נוספת, וענפיו הם פנסים היוצרים תאורה ייחודית על הבמה. כך הצופה גם יכול להודות בינו לבינו שמדובר בסך-הכל בהעמדת פנים ובידור (ולספוג הגזמות קריקטוריות), וגם להיסחף אחרי התמימות שהיא חלק מאישיותה וקסמה של הנפש הטובה מסצ'ואן.

וזה הסוד הנוסף והגדול של ההצגה הזו: אולה שור-סלקטר בתפקיד הראשי. יש אין ספור רגעים בהצגה הזו שאני רוצה לזכור: הריצה שלה לעבר סון, תוך הפשלת השמלה, כשהיא מוחה שרגליה אינן עקומות; או הופעתה הראשונה כשוי-טה, בחליפת הגבר והמגבעת שכל כך הולמת אותה, כשהיא נשענת בגבה על דלת החנות, ידיה בכיסיה, מבליטה את האגן קדימה; או כשהיא מוליכה את ילדה הדמיוני לטיול דמיוני, גונבת איתו דובדבנים דמיוניים ובורחת מפני שוטר דמיוני, כשהיא מעיפה את רגליה בהגזמה לצדדים. כל זה יחד נלווה ליכולת נדירה מאוד אצל שחקנים בכלל, ועל הבמה הישראלית בפרט, להקרין רגש חשוף, מין תמימות מוחלטת וקיצונית, בעוצמה כל כך רבה. כך זה היה במונולוג של אנטיגונה, וכך זה כאן ברגעים רבים, ובעיקר במונולוג המסיים של שוי-טה במשפטו, בו שן-טה מבקשת מן האלים לקבל את הזכות להשתמש בחלקיה הרעים פעם בשבוע, כדי לשרוד ולשמור על שפיותה. אבל האלים מוכנים רק לפעם בחודש. מזל ששור-סלקטר מסוגלת להשתמש ביכולות וברגשות שלה ערב ערב.

ומילת הסיום שייכת למוכר המים, שהוא גם פותח את ההצגה. דרור קרן הוא קומיקאי מעולה, המסוגל ללכת לאיבוד בתוך סיטואציה (ולכן הוא היה כל כך טוב בכל הקומדיות שבהן שיחק את הסטרייט שהוא המטרה לבדיחות, וכל משחקו הוא תגובות, בטיימינג מעולה, כמו ב"בואינג בואינג" או "המפיקים"). זה בא לידי ביטוי מצוין בתפקידו כוואנג מוכר המים, ולכן יש כוח מיוחד למונולוג המסיים.

בטקסט של ברכט מושם המונולוג בפי "שחקן" ובהצגה של הקאמרי ב-1955, שביים יוסף מילוא השמיעה אותו ארנה פורת בתפקיד שן-טה (באזני מצלצל קולה, ששמעתי רק בהקלטה, "מוכרח להיות סוף טוב. לבטח יש, יש, יש"). בהצגה של בן-משה את המונולוג הזה משמיע קרן, שדמותו לא עברה את תהפוכות ההתפכחות המסוימת שהיו מנת חלקה של שן-טה. לכן יש כל כך הרבה נאיביות משכנעת כשדווקא הוא, עם התוף על גבו, אומר לקהל, "חפשו אתם סוף טוב ומבורך - מוכרח להיות, מוכרח, מוכרח, מוכרח!".

בהצגה הזאת יש ויש.

התיאטרון הקאמרי מעלה "הנפש הטובה מסצ'ואן" מאת ברטולט ברכט. תרגום: שמעון זנדבנק. עיבוד ובימוי: אודי בן משה. מוזיקה מקורית וניהול מוסיקלי (ותרגום הפזמונים על-פי זנדבנק) קרן פלס. תפאורה: לילי בן-נחשון. תלבושות: עפרה קונפינו. תאורה: חני ורדי. תנועה: מרינה בלטוב
תאריך:  30/01/2009   |   עודכן:  30/01/2009
מיכאל הנדלזלץ
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
הנפש הטובה מסצ'ואן: רע במידה הנכונה
תגובות  [ 0 ] מוצגות   [ 0 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
"הקנקן היום חשוב יותר ממה שיש בו. האפקט החזותי נהפך לעיקר. השפה האמנותית, אם זה בספרות או באדריכלות, מחליפה את השפה ההיסטורית. פחות ופחות יודעים את העובדות, פחות מתעניינים במה שהיה, ויותר מתמקדים ב'חוויה', הרגשית או האסתטית, החל בשמאלצים קיטשיים וכלה ביצירות אמנות של ממש" - כך מאפיינת ההיסטוריונית ד"ר נילי קרן את המגמה השלטת היום בעיצוב מוזיאוני שואה בעולם, בשיחה עמה לרגל יום הזיכרון הבינלאומי לשואה.
30/01/2009  |  אסתר זנדברג   |   מאמרים
השבוע שנמצא בין ליקוי החמה שהיה בתאריך 26.1 ובין הליקוי שיהיה בתאריך 9.2 משפיע על הרגשות והתגובות של כולם. בנוסף, שינוי המגמה של כוכב מרקורי יגרום לא פעם לבלאגן בלוח הזמנים שקבעתם לעצמכם.
30/01/2009  |  טובה ספרא  |   מאמרים
מעניין כמה זמן נוכל עוד להתאפק נוכח ההתנפלות הטורקית עלינו בהקשר לאירועי עזה - עד שנחליט לאוורר את השלד הענק המרשרש וזועק בארון הטורקי.
30/01/2009  |  עו"ד יוסי דר  |   מאמרים
בנייר עמדה שנכתב על-ידי פרופסור אלכס מינץ בחודש נובמבר 2006, במסגרת "דוח מינץ לשיפור מערך ההחלטות הלאומי בישראל במצבי מלחמה ומשבר", התייחס הלה לזירת ההסברה וכתב כי: "מלחמות במאה ה-21 מוכרעות לא רק בשדה הקרב אלא גם במדיה הבינלאומית".
30/01/2009  |  יוסי עבדי  |   מאמרים
לאחר מאבק של למעלה מעשר שנים, במצב בו חלק מהתובעים שינו את בתיהם על-ידי הרחבה ושיפוץ עד לבלי הכר, וחלקם מכרו את הדירות - זכו קבוצת תושבים מאבני חפץ (כ-50 משפחות) בתביעתם נגד שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח', בפסק דין חלקי בסכום חלקי של 1,250,000 שקל - פסק דין שאימץ הסכם פשרה בין הצדדים.
30/01/2009  |  ד"ר אברהם בן-עזרא  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר
במקרה שלנו התמונה המדומיינת הפוכה: ישראל היא האריה, המותקף משום-מה על-ידי עדר זברות מתייהרות    היוכלו החיות המפוספסות, עטויות כפיות וסרטים ירוקים למצחם ללביא הבודד?
יוסף קנדלקר
יוסף קנדלקר
מאז ועד היום איש לא מעז לקרוא לבן שלו המן, למרות ששמעתי על מישהו שקראו לו כך, אבל זה בגדר שמועה
דן מרגלית
דן מרגלית
במרכז האמנויות בתל אביב, באולם ענק שהיה מלא עד אפס מקום, התקבצו יהורם גאון וחברי הגבעטרון להנעים משירי נעמי שמר, שהלכה לעולמה לפני 20 שנים
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il