הרשעתו של אהוד אולמרט במשפט הולילנד מבוססת על צבר של טעויות מהותיות, היורדות לשורש ההרשעה. כל אחת מטעויות אלו מצדיקה התערבות של בית המשפט העליון, וכולן יחדיו ודאי מחייבות לזכות את אולמרט. כך טוען ראש הממשלה לשעבר בערעור שהגיש (יום ד', 30.7.14) לבית המשפט העליון.

אולמרט הורשע בידי שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דוד רוזן, בשני מקרים של קבלת שוחד משמואל דכנר: 500,000 שקל שנתן דכנר ליוסי אולמרט, אחיו של אולמרט, שנקלע לחובות כבדים; ו-60,000 שקל שהעביר לו דכנר באמצעותם של שולה זקן ואורי מסר. אולמרט נדון לשש שנות מאסר בפועל. הערעור הוגש באמצעות עוה"ד נוית נגב, איריס ניב-סבאג, אלון ביכלר, אלון וינשטיין, אלי זהר, רועי בלכר, ליאת ארזי, ירון ליפשס ואלעד כהן.

השגיאה העיקרית של רוזן, נטען בערעור, הייתה בהסתמכותו על עד המדינה, שמואל דכנר. בשל חוסר המהימנות הקיצוני של דכנר, היה על רוזן להימנע מהתבססות כלשהי על דבריו, ואת העובדה שהוא לא נחקר נגדית בידי סניגוריו של אולמרט היה עליו לראות כחיזוק לראיות ההגנה. "תהליך הסקת המסקנה המרשיעה מצביע על כך שהאפשרויות המתיישבות עם חפותו של המערער לא נשקלו כלל על-ידי בית המשפט קמא. בית המשפט קמא קבע תחילה את המסקנה המרשיעה, ורק אז עבר לדון בטענת ההגנה", טוענים הסניגורים.


הזיוף מחזק את ההגנה


עוד נטען, כי רוזן שגה כאשר הרשיע את אולמרט על סמך ראיות נסיבתיות, למרות שהמסקנה המרשיעה לא הייתה ההגיונית היחידה. לדברי הסניגורים, רוזן הפך את נטל הראיה וכאשר יצרו הראיות ספק סביר – ציפה שאולמרט יפריך את ההאשמות נגדו, במקום לזכותו כמתחייב מן החוק. טעות נוספת הייתה ההסתמכות על חקירתו של יוסי אולמרט במשטרה והעדפתה על פני עדותו בבית המשפט.

בנוגע לכספים שהעביר דכנר ליוסי נטען בערעור, כי עדויותיהם של יוסי ואברהם נתן לא יכלו להספיק להרשעתו של אולמרט, ולכן ברור שבפועל הסתמך רוזן על דכנר – למרות שהצהיר שלא יעשה זאת. הערעור מדגיש את העובדה, כי הצ'קים שנתן כביכול דכנר ליוסי, לא נמצאו באף אחד מחשבונות הבנק של דכנר – ראיה שהייתה חייבת להביא לזיכויו של אולמרט, אך רוזן התעלם ממנה לחלוטין. רוזן גם התעלם מהעובדה שדכנר זייף מסמך שנועד לאשש את גירסתו בדבר מתן הכסף, בו כתב שנפגש כביכול עם אולמרט ושוחח עימו בנושא – אלא שבאותו תאריך היה אולמרט בחו"ל. זיוף זה, נטען בערעור, מהווה חיזוק לראיות ההגנה.

עוד נטען, כי רוזן התייחס לעדותו של יוסי ככזו המחזקת את גירסת דכנר, במקום לבחון אותה בפני עצמה, ואילו את דבריו של אולמרט פירש באופן מעוות כאילו גם הם תומכים בדבריו של דכנר. היחיד שדיבר על 500,000 שקל היה דכנר, היחיד שאמר שאולמרט ביקש את הסיוע היה דכנר, היחיד שדיבר על שמונה צ'קים היה דכנר.


"לא בחסד, רחמים ותבונה"


בנוגע להעברת 60,000 שקל מדכנר לזקן נטען בערעור, כי ההרשעה התבססה על דבריה של זקן לפיה העבירה את הכסף לאורי מסר – אך זוהי גירסה חסרת ראיות ונטולת היגיון. רוזן התעלם משורה של ראיות הסותרות את עדותה של זקן או לכל הפחות מכרסמות בה ומעוררות ספק; הוא עצמו אמר, כי ייתכן שהסכום שקע בכיסיה של זקן.

בערעור על חומרת העונש נטען, כי רוזן התעלם מכך שהוא עצמו קבע שלא הוכחה סטייה מן השורה מצידו של אולמרט ומכך שרוב הסכום הועבר ליוסי. רוזן הכניס לשיקוליו את 1.5 מיליוני השקלים עליהם כבר חלה התיישנות, הוא חרג בצורה קיצונית בקביעת מתחמי הענישה ושגה בהשוואה שביצע לפסקי דין קודמים. רוזן גם לא הביא בחשבון שחלפו קרוב לעשר שנים מביצוע העבירות, והתייחס לתרומתו של אולמרט למדינה דווקא כשיקול לחומרה במקום לקולא. רוזן התעלם מהנזק העצום שנגרם לאולמרט ומכך שזוכה משתי עבירות חמורות נוספות.

"בית המשפט קמא שגה בכך שלמרות שהוא עצמו הביע את עמדתו, כי 'גזירת הדין הינה מלאכה עדינה, הנעשית על בסיס החוק, העקרונות והשיקולים המותווים בהלכה הפסוקה, תוך שימוש בשכל ישר, השזור בתחושת צדק, חסד, רחמים ותבונת אדם', הרי שבבואו לגזור את דינו של המערער לא יישם את דבריו, והלכה למעשה לא גזר על עצמו לנהוג עם המערער בצדק, בחסד וברחמים. השפה הבוטה והחריפה, בה נקט בית המשפט קמא בגזר הדין, בין היתר כלפי המערער, מעידה על כך יותר מכל", נטען בערעור.