"לכאורה - עניין של כסף, לכאורה - עניין של 'שמירה על התנאים',
אבל האיש ההולך אל המערכה, האיש אשר כולם בו גאים,
האיש אשר מותו אולי יבוא לו פתע בתוך סערת הקרב,
מוכרח לדעת כי אנחנו נהיה היד התומכת,
אנחנו המדינה, אנחנו חבריו".
כך נפתחת עתירה שהוגשה לפני כשלוש שנים, על-ידי שתי אלמנות של טייסי מילואים, שדרשו להשוות בתשלומים המגיעים להן לאלו של אלמנות טייסי קבע.
"עניינה של עתירה זו הוא בעיקרו כספי. אולם ברקעה ניצב השכול, וכתמיד, במציאות הכאובה של ארצנו, יש קושי לנתק את הדיון בסוגיות החיים המעשיות - ובהן הסוגיות הכספיות - מההזדהות הרגשית העמוקה עם אלה שנגזר עליהם להתמודד יום יום ושעה שעה עם אובדן יקיריהם בשירותם בצה"ל. חרף הקושי האמור, על המשפט, כתמיד, לומר את דברו, ועל עקרונות היסוד של שלטון החוק, המינהל התקין, וערך השוויון לשמש אמות מידה לבחינת פעולותיו של המינהל הציבורי".
כך פתחה השופטת אילה פרוקצ'יה את פסק הדין, הדוחה (יום ב', 1.12.03) את עתירת שתי האלמנות, ובעצם גילתה בדברים אלה את הכרעת בית המשפט.
בעליהן של העותרות נפלו לפני למעלה מ-20 שנה בעת ששירתו בצה"ל, במעמד של טייסים בשירות מילואים פעיל. הן זכו למלוא התשלומים הניתנים לאלמנות שבעליהן נספו בעת שירות מילואים, ובהיותן אלמנות טייסי חיל האויר, שולם להן סכום נוסף הדומה לסכום ביטוח חיים המשולם לאלמנות טייסים ששירתו בשירות קבע. כן שולמו להם תשלומים שונים על-ידי מערכת הביטחון, בחלקם לפנים משורת הדין.
באותו זמן, החוק הבחין בין חייל קבע לבין חייל מילואים שנספו, באשר לזכות שאריו לגמלאות. בעוד החוק הקנה לשאירי חייל קבע גמלאות כאמור, הוא לא הכיר בזכות דומה ביחס לשאיריו של חייל מילואים, וזאת מתוך הנחה כי זכויותיו הכספיות של חייל המילואים ובני משפחתו מוסדרות, בעיקרן, במסגרת עיסוקו במיגזר האזרחי, ואלה כוללות גם זכויות למקרה של פטירה.
יצויין, כי אשתקד נחקק חוק, המסדיר תשלום קצבאות לשאירי חיילי מילואים שנספו, במקרה שהם אינם זכאים לקצבה מקופת גמל או שזכאותם מקופת גמל פחותה מזכותם על-פי החוק. ואולם, החוק חל רק על אלמנות משנת 99' ואילך.
טענות העותרות
העותרות טענו, באמצעות עורכי הדין שלמה ציפורי, ע. סבוראי וש. רכבי, כי בחיל האוויר הונהג נוהל - בידיעת מפקדי החיל, לפיו טייסי מילואים הוחתמו על טופס ריק של התחייבות לשירות קבע, כאשר שאר הפרטים נותרו ריקים, כדי שיוכלו למלאם במקרה והטייס ייהרג. במקרה כזה, היה הצבא ממלא את שאר הפרטים ואת תאריך היום הקודם, וכך ההתנדבות היתה חלה למפרע והאלמנה תזכה בתגמולים בשיעור של אלמנות טייסי הקבע.
העותרות טענו, כי הנוהל היווה "נדבך חשוב בגיבוש נכונותם של טייסי המילואים להמשיך ולשרת כטייסי מילואים בחיל האוויר, חרף הסיכונים הרבים הכרוכים בכך והמשמעויות האישיות והמשפחתיות הנובעות מכך". מעבר לכך, טענו, כי זו התחייבות מינהלית שאין לסגת ממנה. העתירה הוגשה רק 20 שנה לאחר מות הבעלים, לאחר שגורמים בחיל האוויר הודו בקיומו של הנוהל. צה"ל טען, כי הנוהל אינו חוקי ולכן אין בכוונתו לקיימו.
הצבא: הנוהל לא הועלה על הכתב ואינו מוכר בטייסות אחרות
המדינה טענה, כי בין העותרת לבין ראש אגף נפגעים ב-1982 הובהר לעותרות כי גורמי הצבא אינם מייחסים תוקף משפטי לטופסי ההתחייבות לגיוס רטרואקטיבי לשירות קבע. הצבא לא חלק במישור העובדתי על קיום טופסי ההתחייבות בחתימת הטייסים המנוחים אלא שלל את תוקפם המשפטי. יתר על-כן, הנוהל שנטען לו לא מצא מעולם את ביטויו בכתב, וטייסים אחרים ששרתו בטייסות אחרות אינם זוכרים קיומו של נוהג כזה ומעולם לא חתמו על טופסי התחייבות, כאמור.
אשר למישור המשפטי, טוענת המדינה באמצעות עו"ד א. דגן, כי לא מתקיימים במקרה זה התנאים להכרה בהבטחה מינהלית, ומעבר של 20 שנה מהמועד הקובע מונע אפשרות לברר באופן אפקטיבי את העובדות הצריכות לטענת קיומה של הבטחה מינהלית. "העותרות אינן מצביעות על זהות נותן ההבטחה, ומנגד, גורמים מוסמכים בצבא נקטו עמדה מפורשת העומדת בסתירה לקיום הבטחה כאמור. יתר על-כן, העובדה כי השימוש בטפסי ההתחייבות כרוך במצג שאינו אמת, מצביעה על פניה, על העדר סמכות יוזם הנוהל ליתן הבטחה מחייבת כנטען. ואחרון - תוכן ההבטחה מנוגד לכללי מינהל תקין ועקרון השיוויון העומד בתשתית מבנהו, ייעודו ותפקידו של הצבא.
השופטים: מדובר בנוהל פסול ולא שוויוני
השופטים אליהו מצא, אליעזר ריבלין ואילה פרוקצ'יה קבעו, כי "נוהל ההתחייבות הרטרואקטיבי לשירות קבע בצה"ל, שהונהג על-ידי מפקדים ביחידות חיל האוויר, הינו נוהג פסול שאינו יכול לעמוד. היוזמה לעשייתו משקפת חריגה מסמכות ומהחובה החלה על כל רשות שלטונית, להקפיד באורח דווקני על יישום עקרון חוקיות המינהל, ובכלל זה בכל הנוגע לכספי הציבור, ולפעול בהענקת זכויות כספיות על-פי החוק בלבד".
"מצטרף לכך, השיקול כי יש בנוהל האמור משום פגיעה מהותית בעקרון השוויון בין טייסי המילואים בינם לבין עצמם, ובינם לבין חיילי מילואים בצה"ל כולו; ומעבר לכך - בחתימה על טופס התחייבות רטרואקטיבי לגיוס לשירות קבע ישנו יסוד של פיקטיביות המגיע כדי מצג כוזב, הפוגע ביסודות המינהל התקין ובערכים יסודיים של טוהר מידות".
"איש לא יחלוק על התרומה לאין שיעור של חיל האויר וטייסיו להתמודדות המבצעית של צה"ל עם משימות ההגנה על ביטחון ישראל...", אולם אין "להיזקק לשיטות פסולות כדי להשיג תוצאות שלא ניתן להשיגן בדרכים מקובלות ומוכרות על-פי החוק. גם 'ריבה של האלמנה', כלשונו של חיים חפר, כאוב ככל שיהא, לעולם יהא ריב הפונה לרגש המוסר, הצדק וההגינות ולא ריב הבנוי על מהלכים עוקפי-חוק", הוסיפו השופטים.
תגובת העותרות: לא ייתכן שצה"ל יתנער מההבטחה
העותרות הביעו אכזבה מהחלטת בית המשפט, ואמרו בתגובה, כי לא ייתכן שצה"ל יתנער מהבטחה, לאחר שחייליו הקריבו את חייהן בהסתמכות על הבטחה מתוך וודאות כי צה"ל ידאג למשפחותיהן, והכל בטענה כי נותן ההבטחה לא היה מוסמך לתיתה.
בג"צ 585/01 אירית קלכמן ואח' נ' הרמטכ"ל שאול מופז
