האם זו תעודת הפטירה של מוחמד דף?

"מבצע צוק איתן לא הסתיים. מדובר במערכה ממושכת, כי המאבק שלנו נגד ארגוני הטרור נמשך שנים רבות", מבהיר (יום ד', 20.8.14) ראש הממשלה, בנימין נתניהו. לדבריו, ישראל נוקטת בכל האמצעים כדי להשלים את המערכה ולהשיג את היעד של השבת השקט והביטחון לכל תושביה.

לאזרחי ישראל היו לזרא, לא רק קלישאות הפוליטיקאים למיניהם, אלא גם אותן שורות יצוקות כפי שכינה ידידנו הטוב ג'ורג' אורוול את המשפטים הקבועים ל"דעות".

מי שעדיין משלה את עצמו שהחמאס והרשות הפלשתינית מסוגלים לחיות זה עם זו בשלום - חוטף סוף-סוף עכשיו אגרוף בפרצוף. מסתבר שהיה זה רק עניין של זמן כדי שהמרצע יצא מן השק, עם חשיפתו של תכנון החמאס להפיל את שלטון אבו מאזן ולהשתלט על שטחי איו"ש.

לא הייתי אתמול בככר, אני לא מזדהה רגשית עם הייאוש שמנסה השמאל לנטוע בעם, במצב שבו יש כאן מיעוט מאוד קטן ומיואש, נכון היה שאותו מיעוט יטפל בייאושו ולא ינסה להדביק אחרים בו.

זהו זה! לדעתי, האסטרטגיה שנקטה עד עכשיו הנהגת המדינה לא צלחה, ויהיו כאלו שיגידו שהיא נכשלה. עיקריה היו אלו: להכות חזק את החמאס, לא להכריעו, לא להשמידו, לא לכבוש את רצועת עזה; להביא בסופו של יום לשקט, כאשר שקט מצד החמאס יענה בשקט על ידינו; איפוק, זהירות, אי-התלהמות והתחשבות ב"מה יגיד העולם". במסגרת זאת, בין השאר, המשיכה ישראל לספק לחמאס דלק, חשמל, מים ואוכל. ההיגיון האסטרטגי היה שתושג הרתעה, דהיינו החמאס יירתע מלהמשיך ולירות וניתן יהיה להגיע עמו, דרך המצרים, להסדר ארוך טווח שבמרכזו יעמוד העיקרון של פירוז הרצועה תמורת שיקומה. וכל זאת גם על-רקע הבידוד המדיני הכבד של החמאס, שעה שלמעט קטר, מדינות העולם הערבי, בראשם מצרים וסעודיה מתייצבות נגדו. מעניין שהגורם המדיני הבינלאומי הראשון שנתן לכך יד היו שרי החוץ של האיחוד האירופאי. דווקא האמריקנים צידדו בהתחלה בקו הקטרי, שהוא החמאסי, ועיקרו: מילוי כל דרישות החמאס, ובכלל זה גבול ימי ואווירי פתוח, על-מנת שניתן יהיה בשיא הקלות והמהירות לחמש מחדש את החמאס.