עו"ד עמית ארד, שעמד על הגשת ערעור לבית המשפט העליון למרות שהשופט
צבי זילברטל אמר לו במפורש שאין אפשרות לערער, גרם לכך שלקוחותיו ישלמו 1,500
שקל לטובת אוצר המדינה.
ארד מייצג הורים של צעיר שטבע בחוף הבונים בתביעה נגד המועצה האיזורית חוף הכרמל וחברת כלל ביטוח. במסגרת שאלון שהגיש למועצה, ביקש ממנה ארד פרטים בנוגע לשיעורי ריבית. המועצה לא השיבה, והשופטת המחוזית חדוה וינבאום-וולצקי קבעה שהשאלות אינן רלוונטיות.
על כך ערער ארד לעליון. זילברטל הפנה את תשומת ליבו לכך, שמדובר בהחלטה עליה לא ניתן לערער, והזהיר שעמידה על הערעור עלולה להביא לחיובם של התובעים בהוצאות לטובת המדינה. ארד טען, כי בעבר ניתנה רשות ערעור בנושאים דומים וכי מדובר בשאלה מהותית בה יש להכריע.
זילברטל השתמש (21.8.14) בביטוי יוצא דופן באומרו ש"דין הבקשה להידחות מכל וכל", שכן אין כל ספק שלא ניתן לערער על החלטה זו. אכן, הוא מציין, היו שופטים בבית המשפט העליון שנטו לפרש בגמישות מסוימת את הצו בנוגע להחלטות שלא ניתן לערער עליהן (
אליקים רובינשטיין ו
עדנה ארבל). לעומת זאת, ממגמה זו הסתייגו הנשיא
אשר גרוניס והשופטים דפנה ברק-ארז,
נעם סולברג ו
ניל הנדל.
"אלא שכל האמור לעיל אינו נוגע לבקשה דנא, לגביה לא יכול להיות, לטעמי, כל ספק כי, תהא העמדה ביחס ל"הרמטיות" הצו אשר תהא, עסקינן בהחלטה שהוראות הצו חלות עליה באופן מלא ושאין היא נושאת עימה כל 'ערך מוסף', או כל 'הכרעה אחרת', מעבר להחלטה בסוגיה שבמפורש נקבע בצו כי לא תינתן לגביה רשות ערעור", אומר זילברטל. הוא מוסיף, כי התובעים יוכלו לערער בזכות על שיעורי הריבית, אם וכאשר תביעתם תתקבל והם לא יהיו מרוצים מהשיעור שייקבע.
זילברטל מסיים: "הארכתי מקום שניתן היה - ואולי אף צריך היה - לקצר. זאת על-מנת להצביע על כך שמקרה זה, מכל זווית ראיה אפשרית, אינו מצדיק מתן רשות ערעור אף לדעת מי שסבור שניתן ל'הגמיש' את הוראתו החד-משמעית של הצו. יתרה מכך, נראה שאף אלמלא הוראות הצו, דין הבקשה היה להידחות. לאחר שהמבקשים עמדו על בקשתם גם נוכח החלטתי שהפנתה אותם להוראות הצו, אני מחייבם בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 שקל".
