|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מסורת כתיבה נשית - שיח פואטי בין דורי
|
ביקורת הספרות הפמיניסטית, במיוחד זו המתבססת על עיקרון 'השוֹנוּת', רואה בכתיבת נשים ובגיבוש מסורת של כתיבה נשית ייחודית - תהליך של הגדרה עצמית והעצמה של נשים בחברה פטריארכלית
|
ביקורת הספרות הפמיניסטית, במיוחד זו המתבססת על עיקרון 'השוֹנוּת', רואה בכתיבת נשים ובגיבוש מסורת של כתיבה נשית ייחודית - תהליך של הגדרה עצמית (Gardiner, 1982; Showalter, 1977) והעצמה של נשים בחברה פטריארכלית. היעדר של מסורת כתיבה נשית וכן תהליכי יצירה שהתפתחו מתוך הצורך להתקבלות ו'חיקוי' של כתיבה גברית, הרחיקו נשים מעצמן ופגעו במודעות ובתחושת הערך העצמי שלהן (Gergen & Gergen, 1993). לכן, מסורת כתיבת נשים היא לא רק ערוץ לגיבוש הזהות אלא גם ערעור על השליטה הגברית ופריצה לתחום התרבותי ההגמוני (Rich, 1971).
מסורת שירת נשים עברית, לפחות עד לשנות השמונים של המאה העשרים, התקיימה כחלק מהמסורת הספרותית המרכזית, ונחשבה ל'מסורת סמויה', משום שהכותבות שאפו לראות את עצמן כחלק מזרם התרבות המרכזי הגברי, כדי להימנע מתווית של 'נחיתות' ו'שוליות' (רתוק, 1988, 1989; שחם, 1996). ל'מסורת הסמויה' - גם אם לא התפתחה באופן מכוון ומודע - מאפיינים תמטיים, פואטיים ורטוריים סגוליים. למאפיינים אלה של שירתן וזהותן מתייחסות משוררות בשירה העברית, מתוך שיח פואטי בין-דורי, סמוי וגלוי. שיח זה מתמקד בשאלות של התקבלות ושל מעמד בקהילה הספרותית ובייחודה של השירה הנכתבת על-ידי נשים. השיח מביא לביטוי הזדהות וביקורת, אמפתיה וכעס, ומשקף התפתחות בין-דורית של תפיסה עצמית פואטית ונשית.
אדגים את הדברים באמצעות שירים של המשוררות לאה גולדברג ודליה רביקוביץ'. גולדברג נותנת בשיריה ביטוי להחמצה הפואטית של אישה המנסה להגדיר את עצמה מתוך שירה המחקה את הזרם המרכזי-גברי בתרבות העברית, לקשיי התקבלותה של משוררת בין משוררים, לשאיפה לאוטונומיה ואותנטיות. במרחק שנים מקיימת רביקוביץ' דיאלוג שירי עם רטוריקה זו, והיא מתייחסת אליה מתוך אמפתיה ורטוריקה 'משלימה' (תרתי משמע) ובעזרת אמצעים צורניים מן המסורת הנשית, שהבולט ביניהם הוא טכניקה חוצת מגדר (cross gender), המאפשרת חופש ביטוי ומחאה של נשים בחברה גברית.
|
|
- רתוק, ל' (1988). דיוקן האשה כמשוררת ישראלית. מאזניים ס"ב, עמ' 62-56.
- רתוק, ל' (1989). הדיוקן החסר. מאזניים ס"ג (6-5), עמ' 86-80.
- שחם, ח' (1996). משוררות בקהל משוררים. על התקבלות שירתן של לאה גולדברג ודליה רביקוביץ' על-ידי ביקורת זמנן. בתוך ז' שמיר (עורכת). סדן: מחקרים בספרות עברית. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, כרך ב', עמ' 240-203.
- Gardiner, K.J. (1982). On female identity and writing by women. In E. Abel (ed.). Writing and Sexual Difference. The University of Chicago Press, pp. 177-191.
- Gergen, M.M. & K.J. Gergen (1993). Narratives of the gendered body in popular autobiography. In: R. Josselson & A. Lieblich (eds.). The Narrative Study of Lives. London: Sage, vol. 1, pp. 191-218.
- Showalter, E. (1977). A Literature of Their Own. New Jersey: Princeton.
- Rich, A. (1971). When we dead awaken: Writing as re-vision. In A. Rich (ed.). On Lies, Secrets and Silence. New York: Norton, pp. 33-49.
|
|
|
אוניברסיטת בר-אילן והאגודה הישראלית לחקר שפה וחברה;
תקציר - הוכן עבור הכנס הבין-תחומי השני בנושא שיח ומגדר בישראל (03.02.09)
|
|
| תאריך:
|
05/02/2009
|
|
|
עודכן:
|
05/02/2009
|
|
ד"ר יעל רוטנברג
|
|
מסורת כתיבה נשית - שיח פואטי בין דורי
|
|
|
בהרצאתי אבקש לעסוק בעיצוב המיתופאטי (כצמן, תשס"ו) של השכינה בספרות תיקוני הזוהר. כידוע, דמותה של השכינה כדמות אלוהית נשית זכתה לעדנה בספרות הקבלה, ובפרט בספר הזוהר. הימצאותו של מיתוס נשי מפותח על האלוהות היא עובדה מעניינת בהקשר של תרבות גברית, שנכתבה על-ידי גברים ועבור גברים.
|
|
|
|
|
באחד ממאמרי המפתח של השיח הפמיניסטי הנוכחי, ניסחה אודרי לורד (Lorde, 1984) את אחת מסוגיות היסוד המלוות את הדיון הפמיניסטי - כאן ומעבר לים. "כלי האדון", טענה, "לעולם לא יפרקו את ביתו של האדון". אין מדובר בטענה של מה בכך אלא בעניין עקרוני, שהרי כלי האדון, משמע שפתו של האדון - "שפת האב" בלשון השיח הפוסט-סטרוקטורליסטי, הוא המערך הלשוני היחיד העומד לרשותנו - נשים וגברים כאחד. אלא שכלי האדון כפי שאלו מתוארים בשיח התרבותי הרווח בעקבות משנתו של ז'אק לאקאן, אינם מיועדים לשימושן של נשים, כמי שמצויות מחוץ למערכת הלשונית - "נתינות זרות בגן העדן של השפה" (Marcus, 1989).
|
|
|
|
|
מה התפקיד האתי והפוליטי של היחיד בעיצוב המרחב החברתי? השאלה זאת תעמוד במרכז ההרצאה. אם זהותנו ביצועית, ואם כל פרט נבנה על-ידי עצם הפעילות הלשונית החוזרת, והוא פועל יוצא שלה - מה מידת החירות שלו לפעול באפקטיביות באופן פוליטי? האם איננו ייצורים חקייניים, בובות מיוצרות בידי מכונה משומנת היטב, שהיא השפה? שאלות אלה יידונו באמצעות הרומן של יעל משאלי "אישה אל אחותה" (2008).
|
|
|
|
|
קולה של האישה בחברה הישראלית הוא בעייתי במישורים אחדים ובמסגרות רבות, חרף ההצהרה האזרחית הקיימת בהצהרת העצמאות, כי בישראל תיכון מדינה דמוקרטית שיתקיים בה שוויון זכויות וחובות לכל האזרחים ללא הבדל דת, גזע ומין.
|
|
|
|
|
מחקר זה מתמקד בנשות שושלת בית דוד היולדות משיח מתוך מעשים של גילוי עריות, זנות ופתיינות נשית. הקשר שבין חריגות מיניות לבין אוטופיה משיחית הוא אניגמטי ועל-פי מקורות חז"ל וקבלת ימה"ב הוא מסמן את קצוות הראשית והאחרית במיתוס היהודי.
|
|
|
|
|
