|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ייצוג האישה המזרחית בקולנוע הישראלי החדש ● לאורך שנים, דמות האישה המזרחית בקולנוע הישראלי סבלה מהדרה כפולה ויוצגה כקרבן בידי גברים, כפסיבית וכמי שמצפה לגאולת הגבר המערבי
|
בעידן הנוכחי של "פרספקטיבות מזרחיות", שבו הזהות המזרחית מנסה לאתגר ולגוון את השיח החברתי על אודותיה (חבר, שנהב ומוצפי-הלר, 2002), נותרה סוגיית האישה המזרחית מחוץ לשדה הדיון המחקרי. לכן, מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את שאלת ייצוג האישה המזרחית בישראל בתחילת שנות האלפיים, באמצעות המדיום הקולנועי.
הקולנוע נתפס ככלי של ייצוג, ונושא הייצוג הנו ממד רב חשיבות בתהליך הבניית הזהויות המגדריות והאתניות של רוב ושל מיעוט (Hall, 1997). הבניה זו מתבטאת בין השאר בקולנוע הישראלי. לאורך שנים, דמות האישה המזרחית בקולנוע הישראלי סבלה מהדרה כפולה ויוצגה כקרבן בידי גברים, כפסיבית וכמי שמצפה לגאולת הגבר המערבי (שוחט, 1991, 1993).
חשיבות מחקר זה נובעת מן הפרספקטיבה החדשה שהוא מציע לנושא הייצוג הקולנועי של נשים מזרחיות בישראל, דרך התמקדות בנקודת המבט הפוסט-קולוניאלית, אשר טרם נחקרה באופן משמעותי בהקשר של ייצוג קולנועי. מכאן עולה שאלת אופן ייצוג דמות האישה המזרחית בקולנוע הישראלי של תחילת שנות האלפיים. סרטי הקולנוע "סוף העולם שמאלה" (2003), "ולקחת לך אישה" (2004) ו"אביבה אהובתי" (2006) משמשים כמקרי בוחן לטיב הייצוג של דמות האישה המזרחית בישראל.
המחקר הנוכחי חושף כי גיבורות הסרטים הן נשים בעלות מנעד רחב של התנהגויות וייצוגים, הממחישים את תפיסת ה"פוליטיקה של זהויות" המתייחסת לזהות כאל תופעה נזילה. במערך הניתוח של שלושת הטקסטים הקולנועיים בא לביטוי מרחב ביניים ייצוגי, שבו דמויות הנשים המזרחיות מצויות ביחסי משא-ומתן עם עצמן ועם סביבתן על עצמאות, כוח ושליטה. לפיכך, נראה כי ייצוג דמות האישה המזרחית בסרטי תחילת שנות האלפיים חסר את הבינאריות או את הסטריאוטיפיות החד-משמעית של סרטי העבר.
המסקנה המרכזית היא כי דמות האישה המזרחית בקולנוע הישראלי הנוכחי פועלת במרחב שפרש לפניה השיח הפוסט-קולוניאליסטי, המאפשר יצירת דמות נשית מזרחית חדשה. הניתוח הקולנועי שמציע מחקר זה מבקש לייצר מודל חדש לבחינת דמות האישה המזרחית ואף להטיל ספק בבחינה בינארית של ה'אחרות' המגדרית והאתנית, התלויה במידה מכרעת בהבניות מערביות. כגוף ידע המעצב את השיח החברתי על אודות נשים מזרחיות, הקולנוע הישראלי של תחילת שנות האלפיים מייצר מודלים רעננים ומגוונים של נשיות מזרחית.
|
|
- חבר, ח', י' שנהב ופ' מוצפי-האלר (2002). אפיסטמולוגיה של מזרחיות בישראל. בתוך: ח' חבר, י' שנהב ופ' מוצפי-האלר (עורכים). מזרחים בישראל: עיון ביקורתי מחודש. ירושלים: מכון ון-ליר, עמ' 27-15.
- שוחט, א' (1991). "הבורקאס" והרפרזנטציה של המזרחיות. בתוך: א' שוחט (עורכת), הקולנוע הישראלי: היסטוריה ואידיאולוגיה. תל אביב: ברירות, עמ' 177-119.
- שוחט, א' (1993). לדובב את השתיקות: ייצוג האישה והמזרח בקולנוע הישראלי. בתוך: א' רם (עורך). החברה הישראלית: היבטים ביקורתיים. תל אביב: ברירות, עמ' 252-246.
- Hall, S. (ed.) (1997). Representation: Cultural Representations and Signifying Practice. London: Sage.
|
|
|
אוניברסיטת בר-אילן והאגודה הישראלית לחקר שפה וחברה;
תקציר - הוכן עבור הכנס הבין-תחומי השני בנושא שיח ומגדר בישראל (03.02.09)
|
|
| תאריך:
|
05/02/2009
|
|
|
עודכן:
|
05/02/2009
|
|
רויטל שרעבי-כהן
|
|
|
חינוך בנות נתפס על-ידי התנועה הציונית כערוץ מרכזי לעיצוב דמותו של ילד עברי חדש, משני טעמים: (א) תפיסה פונקציונלית של חינוך בנות - לאם יש תפקיד מכריע בגידול הילדים, ולכן חשוב שהיא תתחנך על בסיס "הערכים הנכונים", ובעיקר שתדע עברית (אלבוים-דרור, 1986; בר-אדון, תש"ן). (ב) יתרונה של השוליות - חינוך בנות נתפס כבעל חשיבות משנית בחברה היהודית, ולכן לא השקיעו בפיתוחו, אבל גם לא פיקחו עליו (פרוש, 2001). משני טעמים אלה נבחר בית הספר לבנות ביפו ב-1905 לבית הספר הראשון שהתנועה הציונית לקחה תחת חסותה.
|
|
|
|
|
הפרת מערכת יחסים זוגית היזומה על-ידי האישה ומעוצבת בידי סופרת אישה היא בבחינת קריאת תיגר על קונוונציות ספרותיות ונורמות חברתיות. הסופרות צרויה שלו וסביון ליברכט מתמודדות ביצירתן עם אתגר זה.
|
|
|
|
|
בשנים האחרונות נראה כי יותר ויותר נשים נשואות בישראל מנסות לאתגר את שיטת השמות הפטרונימית הנהוגה, והן אינן מחליפות מיד עם נישואיהן את שם משפחתן מלידה בזה של בן הזוג. ממצאים של מחקר איכותני שבחן לראשונה את המשמעויות שנשים ישראליות מעניקות לבחירתן בסוגיית שם המשפחה לאחר הנישואין, מצביעים על מוסד האימהוּת בחברה הישראלית והשיח הפמיליסטי המקדם אותו, כשניים מן הכוחות המרכזיים הפועלים לשימור הסדר הקיים ומונעים אימוץ מלא של פרקטיקות אלטרנטיביות בעניין שם המשפחה לאחר הנישואין.
|
|
|
|
|
נושא המחקר מתמקד בביטוי חוויית האימהוּת על-ידי אימהוֹת באמצעות כתיבת בלוג ((weblog, אשר אופיו כיומן-אישי מחד-גיסא ותקשורתי-קהילתי מאידך-גיסא, מאפשר לאם ללדת את עצמה באופן נפשי מתוך כתיבת הנרטיב שלה ויצירת שיח עם קהילה המהדהדת את קולה. קולה הכתוב של האם מאפשר לה להישמע ומזמין להקשבה מעמיקה לגוונים הסובייקטיביים של אימהותה. מתוך כך, מטרת המחקר הנה לבחון את הנרטיב האימהי וביטויו בבלוגים של אימהות בישראל, וכן את כוחה המרפא של כתיבת האימהוֹת ברשת.
|
|
|
|
|
ביקורת הספרות הפמיניסטית, במיוחד זו המתבססת על עיקרון 'השוֹנוּת', רואה בכתיבת נשים ובגיבוש מסורת של כתיבה נשית ייחודית - תהליך של הגדרה עצמית (Gardiner, 1982; Showalter, 1977) והעצמה של נשים בחברה פטריארכלית. היעדר של מסורת כתיבה נשית וכן תהליכי יצירה שהתפתחו מתוך הצורך להתקבלות ו'חיקוי' של כתיבה גברית, הרחיקו נשים מעצמן ופגעו במודעות ובתחושת הערך העצמי שלהן (Gergen & Gergen, 1993). לכן, מסורת כתיבת נשים היא לא רק ערוץ לגיבוש הזהות אלא גם ערעור על השליטה הגברית ופריצה לתחום התרבותי ההגמוני (Rich, 1971).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יוסף אליעז
מלחמת חרבות ברזל, בצד מוראותיה, חשפה לנגד עינינו מציאות הטעונה שינוי דחוף  אנו חיים בעולם "פתוח", כפי שנוהגים לומר: "כל העולם הוא כפר אחד גדול"
|
|
|
|
|
אלי אלון
כשלושה שבועות לאחר סיום מלחמת ששת הימים, הסתערו עשרות תושבים ערבים מרצועת עזה על מחנה מחסני האספקה והמזון שהיה שייך לכוח האו"ם
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
"ביבי נקלה, ביבי נבל, ביבי מושחת, ביבי שקרן, ביבי מאוס, ביבי תחמן"... כך נפתח ביום שלישי מאמר בעיתון ה"הגון", שופר הפלשתינים - הארץ
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
