ייזום של תביעה ייצוגית בידי עורך דין המבקש לקבל שכר טירחה בגינה, אינו פועל לרעת התובעים ואינו צריך להוות שיקול בהחלטה האם לאשר את התביעה. כך אומרים (4.9.14) שופטי בית המשפט העליון, חנן מלצר וסלים ג'ובראן. לעומתם סבור השופט אליקים רובינשטיין, כי יש למנוע פעלתנות-יתר של עורכי דין בייזום תביעות אלו.

לדברי מלצר, "אין במניעיו של התובע היוזם את ההליך הייצוגי, המבקש לזכות ברווח, כדי לשלול את תום ליבו ולהכשיל את בירור תביעתו כייצוגית (בכפוף להתקיימותם של יתר התנאים הנדרשים). הוא הדין ביתר-שאת בשעה שהמניעים הכספיים האמורים מיוחסים לעורך הדין, שזה עיסוקו ואין פסול בציפייתו לקבל שכר טירחה בעבור עבודתו. הדין העוסק בתובענות ייצוגיות מניח כי התובענה הייצוגית נשלטת, הלכה למעשה, על-ידי אנשי המשפט, ולא על-ידי התובע הייצוגי".

מלצר מגדיר את התביעה הייצוגית כ"מיזם עסקי משותף לתובע המייצג ולעורך הדין המייצג". לדבריו, עורך הדין צריך להיות בעל כשירות לייצג את חברי הקבוצה, וזו מהות תנאי הסף של "ייצוג הולם" לאישור התביעה. חובת תום הלב היא שונה: מניעת מצב בו עורך הדין ירוויח על חשבונם של חברי הקבוצה. למניעת מצב כזה נקבעו בחוק מנגנוני בקרה, ובראשם קביעת שכרו של עורך הדין בידי בית המשפט.


ג'ובראן: האינטרס הציבורי


ג'ובראן הסכים כאמור עם מלצר: "על-מנת לקדם את האינטרס הציבורי, חוק התובענות הייצוגיות נותן תמריץ כלכלי בדמות מיזם עסקי, המאפשר לעורך הדין לפעול כיזם כלכלי המשקיע את מרצו וזמנו בתובענה למען הסיכוי שיפסק שכר טירחה נדיב לטובתו". לדבריו, חשוב שעורך הדין יניע את ההליך משום שבדרך כלל הנפגעים אינם מודעים לזכויותיהם.

בניגוד להליכים אחרים, מוסיף ג'ובראן, הרי שבתביעה ייצוגית על עורך הדין להיות דומיננטי יותר - משום שההליך מרוכז בקבוצה המיוצגת ולא בתובע המייצג. בית המשפט העליון כבר פסק "שאין כל פסול בכך שעורכי הדין - ולא התובע עצמו - הם המומחים המכלכלים את הצעדים בתובענה ובלבד שהתובע עצמו איננו פיקטיבי ויש לו עניין ממשי בתביעה והבנה כלשהי של מסגרתה", מזכיר ג'ובראן. העובדה שבית המשפט נדרש לאשר את עצם הגשתה של התביעה הייצוגית, היא המכשיר העיקרי המבטיח שהאינטרס הכספי של עורך הדין לא יוביל לנקיטת הליכים פסולים.


רובינשטיין: נורית אזהרה


רובינשטיין אומר כי אומנם העובדה שעורך הדין הוא היוזם את התביעה אינה פוסלת אותה. ואולם, "לעניין פעלתנות עורכי דין בתחום התובעניות הייצוגיות, רואה אני 'להדליק נורית אזהרה' מסוימת בעניין זה. בעיני, התרופה לחשש פן מה שמוצג כמלחמה על אינטרס ציבורי אינו אלא מכשיר לעשיית רווחים, חשש שאין להתעלם ממנו, ומכל מקום בחלק מן המקרים, ולצורך באיזון, היא בראש וראשונה בשבע העיניים של פיקוח בית המשפט, ללא לאות, בכל שלב ושלב של התובענה הייצוגית".

לדעת רובינשטיין, "ככל שהתובענה הייצוגית היא כלי חשוב, יש צורך באיזון אל מול החשש שהדבר יהפוך תת-התמחות ו'תעשיה' מקצועית שתועלתה אינה בשירות העניין הציבורי אלא בשירות הכיס גרידא... לבית המשפט כלי פיקוח רבים, ועליו לעשות בהם שימוש, כך שאמנם מחד-גיסא בסופו של יום יקבלו תובע ראוי ועורך דין העושה מלאכתו אמונה את גמולם ושכרם בהתאמה, אך מאידך-גיסא ייעשה במקומות הראויים מעשה לתועלת הציבור ישירות. לנגד עיניו של בית המשפט צריכה לעמוד תדיר השאלה, כיצד משרת התיק את האינטרס הציבורי, בניהולו ובתוצאתו, ומכך נגזר כל היתר".

הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון לקבל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, ולאשר הגשת תביעה ייצוגית נגד חברת פריניר. החברה שיווקה במודע בפסח 2004 רכז עגבניות שהרבנות חששה שהוא מכיל חמץ. אחת העילות לדחיית הבקשה בידי המחוזי הייתה, שעו"ד עופר לוי - המייצג את התובעת שהיא קרובת משפחתו - יזם את התביעה ממניעים כספיים אישיים. בית המשפט העליון קבע פה אחד, כי במקרה הנדון אין מקום לחשש זה.


לא לצאת נשכר מההסתרה


נימוק נוסף לדחיית הבקשה היה שרוב חברי הקבוצה לא ידעו ולא יידעו על האירוע עד לפרסום אישורה של התביעה (באותה עת התביעות פורסמו רשמית רק לאחר אישורן). על כך אומר מלצר, כי לא ייתכן שפריניר תצא נשכרת מכך שהיא פעלה במודע להסתיר מלקוחותיה את מעשיה, שהיוו הטעיה שלהם ופגיעה באוטונומיה שלהם כמי שצורכים מוצרים כשרים לפסח. "תוצאה שכזו, שבה חוטא - יוצא נשכר, ואילו הצרכנים-הנפגעים נותרים וידיהם על ראשם - חותרת תחת תכליותיהם של חוק הגנת הצרכן וחוק תובענות ייצוגיות", קובע מלצר.

"מצג זה פגע ביכולתם של חברי הקבוצה שבשמה הוגשה התובענה לעשות בחירה מושכלת בין מוצרים דומים, בהתאם להעדפות הצריכה שלהם, המבוססות על ערכי-דת, אידיאולוגיה והשקפות עולם - והעיקר: העמיד את הצרכנים בסיטואציה שבה הם הכניסו לגופם מוצר מזון, שתכונותיו שונות באופן מהותי מכפי שנחזה, באופן שמנוגד להעדפותיהם האישיות המבוססות על ערכי-דת, אמונה, מסורת, או תפיסות עולם אידיאולוגיות", אומר מלצר.

הוא מדגיש: "האינטרס הציבורי תומך בחשיפתן של עוולות צרכניות ונקיטה באמצעים שיש בהם כדי להרתיע עוסקים מפני הפרות של הדין והסתרה של מעשיהם, או מחדליהם - גם אם תיגרמנה לצרכנים (שבעקבות התנהלותו של העוסק נפגעה האוטונומיה שלהם) רק בעתיד תחושות שליליות נלוות בעקבות הידיעה כי העוסק עוול כלפיהם".

פריניר חויבה בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. את התובעים ייצגו עוה"ד דורון טאובמן, אורית אלמוזלינו, עופר לוי; את פריניר ייצג עו"ד דוד אור-חן; את היועץ המשפטי לממשלה ייצגה עו"ד יעל מימון; ואת לשכת עורכי הדין - עו"ד עמנואל ויזר.