בית המשפט העליון קבע כי יש להרוס בתוך חצי שנה מספר מבנים שנבנו בבית אל באופן לא חוקי, על קרקע פלשתינית שנתפסה בתפיסה צבאית. הבנייה, וההליך התכנוני שהוביל אליה נחשפו לראשונה ב-News1. ההחלטה התקבלה על-ידי נשיא בית המשפט העליון,
אשר גרוניס, ועל-ידי השופטת (בדימ.)
עדנה ארבל. המשנה לנשיא העליון,
מרים נאור, נותרה בדעת מיעוט שעל פיה יש לאפשר הסדרה של הבנייה בתוך שנה.
המבנים המדוברים נמצאים בחלק המערבי של היישוב בית אל. הם נבנו על-ידי הקבלן המקומי מאיר דריינוף. השופט גרוניס, ציין כי איש לא חלק על כך שמדובר בבנייה לא חוקית. אין גם מחלוקת שמדובר בקרקע מוסדרת הרשומה על שמם של פלשתינים.
לאחר שבשנת 2010 הוצא צו הפסקת עבודה לעבודות הבנייה במקום ולאחר כחודש הוצא צו הריסה למבנים, טענה המדינה בפני בית המשפט כי היא מעוניינת למצות הליך תכנוני שיכשיר את הבנייה בדיעבד. במסגרת טענה זו נמסר לבית המשפט כי בכוונת המדינה להגיש תוכנית חדשה שתכלול גם את המבנים נשואי העתירה. תוכנית זו לא הוגשה.
גרוניס ציין כי השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם יש להיעתר לבקשת המשיבים למצות אפיק תכנוני ולהכשיר בדיעבד את בניית המבנים בקרקע שבמחלוקת. "לגישתי, נוכח השתלשלות האירועים ובשים לב לנסיבות הייחודיות של העתירה שלפנינו - אין מקום להיעתר לבקשה זו", ציין.
שני העניינים שהיו במחלוקת בתיק היו השאלה האם יש לבטל את צו התפיסה הצבאית שבכוחו נמצא השטח שבבעלות פלשתינית בתחומי המועצה המקומית בית אל, ושאלת שינוי המדיניות של המדינה ביחס לבנייה הלא חוקית.
גרוניס הצהיר כי אין בכוונתו להכריע בשאלת צו התפיסה. זאת, בנימוק הפורצדורלי שעל פיו שאלת חוקיות הקמת המבנים על המקרקעין שבמחלוקת אינה תלויה באופן ישיר בשאלת תוקפו של צו התפיסה. "העתירות שלפנינו אינן מעוררות במישרין את השאלה האם יש צורך ביטחוני ביישוב בית-אל בכללותו, או בכל השטח שנתפס בצו התפיסה השני. השאלות המתעוררות בעתירות מתייחסות אך למקרקעין שבמחלוקת, המצויים בשולי היישוב", ציין.
ביחס לשינוי המדיניות ביחס למבנים הלא חוקיים קבע גרוניס כי בנסיבות שנוצרו, מיצוי האפיק התכנוני משמעו חריגה מהתחייבויות המשיבים לבית משפט זה ומביצוע צווים שהוצאו על ידם, מבלי שיש כל ערובה שהאפיק התכנוני יסתיים בהכשרת הבנייה. הוא סייג את דבריו וציין כי אין בהם עמדה ביחס לקיומו העקרוני של הליך תכנוני. "החלטתנו בעתירות אלה מתייחסת למבנים הללו בלבד", הדגיש.
השופטת (בדימ.) עדנה ארבל, שזה לה אחד מפסקי הדין האחרונים שהיא מפרסמת ציינה רק כי היא מצטרפת בהסכמה לפסק דינו של הנשיא גרוניס ולטעמיו.
לעומתם, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מרים נאור, התייחסה לשאלה העקרונית של קיום או ביטול צו התפיסה וקבעה כי במקרה כמו שבעתירה שבה אנו עוסקים, שבו הקרקע התפוסה נמצאת 'כלואה' בתוך יישוב בנוי - יש לבחון את הצורך בצו התפיסה תוך התבוננות ביישוב כולו כ'יחידת תפיסה אחת', כלשונה.
"יש לראות לדעתי את הקרקע שבמחלוקת, שלמעשה "כלוּאה" בתוך היישוב, ואת השטח עליו נבנה היישוב כ"יחידת תפיסה" אחת, מעליה "מרחפת" מטרה ביטחונית אחת. בנסיבות אלה, שבהן קרקע תפוסה מהווה חלק קטן מתוך שטח רחב היקף, שאלת מימוש מטרת התפיסה של מקרקעין אלה צריכה להיבחן ביחס למתחם כולו", קבעה.
לדבריה, בענייננו חלפה תקופה ממושכת מאז נתפסה הקרקע שבמחלוקת. אולם, מאז התפיסה שימשה הקרקע שבמחלוקת כחלק מהיישוב בית-אל, ולא ניתן להתעלם מכך. שהשלמת פיתוחו של יישוב קיים עשויה להימשך פרק זמן לא מבוטל. "מדובר אפוא בחלק בודד שלא ניתן להפרידו מהמתחם כולו", ציינה.
נאור הוסיפה כי בנסיבות המתוארות לעיל, אין מקום לעת הזו להורות על החזרת הקרקע לידי העותר, כמבוקש על-ידו. "החזרת הקרקע הייתה מתחייבת אם היה נמצא כי אין עוד שימוש בקרקע. לא הוכח שכך הוא בענייננו. הקרקע המדוברת מהווה חלק אינטגראלי מהיישוב בית-אל, ועל כן אין לשלול לעת הזו את מיצוי האפיק התכנוני". עוד הוסיפה כי לדעתה יש להקצות עוד שנה לצורך הסדרה, או אי-הסדרה, תכנונית של המבנים.
נאור הדגישה כי בעיניה, העקרון של איסור הבנייה על קרקע פרטית של פלשתינים הוא עקרון מקודש. "איני מבקשת בעמדתי כאן לסטות ממנו. מסקנותיי שלעיל מוגבלות לנסיבותיו של המקרה דנן, ניתן להשאיר לעת מצוא את השאלה מה הייתה התוצאה אילו ניתן היה לבודד את הקרקע שבמחלוקת מיתר שטחי היישוב. כך, למשל, אם היה מוכח כי במרוצת השנים "נותקו" המקרקעין שבמחלוקת מהיישוב; אם היה מדובר במקרקעין המצויים במקום מרוחק מהיישוב עצמו; או אם הקרקע שבמחלוקת או הבנייה בשטח היו רחבי היקף ביחס לגודלו של היישוב הקיים. עמדתי מוגבלת לנסיבותיו הקונקרטיות של מקרה זה".
עו"ד שלומי זכריה, מהצוות המשפטי של יש דין מסר בתגובה: "בית המשפט שב והבהיר את חשיבות השמירה על זכות הקניין של תושבים מוגנים בשטח כבוש. על הדרג המדיני והמשפטי כאחד לעשות 'בדק בית' רציני באשר למדיניות אי-האכיפה המאפשרת שוב ושוב את המשך עבריינות הבנייה בגדה המערבית. למרות שבית המשפט בחר שלא להכריע בחלק מהסוגיות העקרוניות שהובאו לפתחו, יש דין תתמיד בחשיפתן של פרקטיקות בלתי חוקיות ובמאבק על זכותם של פלשתינים לממש את זכויותיהם".
