העליון: חוק השליחות על בעל תפקיד בחברה

בעל תפקיד בחברה מטעם בית המשפט נושא באחריות כלפי החברה מכוח חוק השליחות. משמעות הדבר היא, שאם יסטה מהוראות בית המשפט או לא יקבל את אישורו לפעולות מהותיות - הוא יחויב לפצות את החברה אם ייגרם לה נזק. כך קובע (יום ה', 18.9.14) בית המשפט העליון.

לדברי השופט עוזי פוגלמן, "מאפייניו המיוחדים של בעל תפקיד בהקפאת הליכים, המשמש שלוחו של בית המשפט והפועל לקידום האינטרס של נושי החברה, לצד השאיפה לעודד אותו לפעול בזהירות הראויה ולהימנע מנטילת סיכונים בלתי סבירים, מובילים למסקנה כי יש להכיר בחובת זהירות שלו כלפי צדדים שלישיים שהתקשרו עם החברה בתקופת הקפאת ההליכים בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתרשלותו".

פוגלמן אומר, כי בית המשפט אינו נוהג להתערב בניהולה של חברה סולבנטית ואינו מחליף את שיקול דעתם של מנהליה בשיקול דעתו שלו. ואולם, שונים הם פני הדברים בחברה שבהליכים, שכן בית המשפט נדרש להגן על נושיה (בעיקר על הלא-מובטחים שביניהם) והוא נוטל לידיו את ניהולה - באמצעותו של בעל התפקיד. "היקף שיקול דעתו [של בעל התפקיד] לנהל את החברה - ובכלל זה ליטול סיכונים עסקיים שהתממשותם עלולה להסב נזק לנושים - מוגבל באורח ניכר ביחס לשיקול הדעת המסור לאורגנים של חברה סולבנטית", אומר פוגלמן.

לדעת פוגלמן, יש לצמצם את הטלת האחריות על בעל התפקיד למקרים בהם "מדובר בחריגה מהרשאה או כאשר בעל התפקיד ביצע פעולה מהותית בלא לקבל אישור לכך, והפעולה גרמה נזק לצד שלישי שהתקשר עם החברה. במצב כזה המסקנה היא שבעל התפקיד פעל באורח בלתי-סביר; לשון אחר: ביצוע פעולה מהותית בלא לקבל אישור של בית המשפט קודם לכן חורג מסטנדרט התנהגות סביר של בעל תפקיד בהקפאת הליכים ועולה כדי התרשלות.

"על כן, במקום שבו מתעורר ספק בקרב בעל התפקיד אם פעולה מסוימת שברצונו לנקוט היא פעולה מהותית המצריכה אישור מוקדם, טוב יעשה אם יפנה לבית המשפט בבקשה למתן הוראות". פוגלמן מעיר, כי מאחר שלבעלי תפקידים מתמנים מי שיש להם ידע וניסיון מתאימים, אין לחשוש שהם יציפו את בית המשפט בבקשות מיותרות למתן הוראות.

פוגלמן מוסיף: "השאלה אם בעל תפקיד ביצע פעולה מהותית ללא הרשאה אם לאו, היא שאלה עובדתית באופייה שתוכרע על סמך מכלול נסיבות העניין. מבלי למצות, יש לבחון את נוסח ההחלטות שגדרו את סמכויות בעל התפקיד, ואם הן משתמעות לשני פנים; את האופן שבו נהג בעל התפקיד 'בזמן אמת' ואת האופן שבו הכנ"ר וצדדים שלישיים נוספים הבינו את אותן החלטות; יש לקבוע אם החלטה שהעניקה סמכויות מסוימות לבעל התפקיד התכוונה לקבוע 'הסדר שלילי', קרי: שכל מה שלא הותר בה במפורש הוא אסור; או שמא ביקשה להותיר לבעל התפקיד שיקול דעת לפעול 'ברוח' ההחלטה, אף אם הפעולה שביצע לא נזכרת בה במפורש".

השופטת דפנה ברק-ארז סבורה, כי אין להטיל את האחריות מכוח דיני השליחות אלא מכוח דיני הרשלנות. אך השופטת בדימוס עדנה ארבל הצטרפה לעמדתו של פוגלמן, כך שמשמעות הדברים היא שבעל התפקיד ישא באחריות גם אם לא ידע על החריגה מהוראותיו של בית המשפט (אלא אם מדובר בטעות סבירה בתום לב).

הדברים נאמרו בהחלטת בית המשפט העליון לדחות את הערעורים ההדדיים על חיובו של רו"ח אילן שגב לשלם לחברת שפיר מבנים תעשיות 300,000 שקל (בערכי 2003) בשל נזקים שגרם כאשר כיהן כנאמן בהקפאת הליכים של חברת הבנייה י.זקן. את שגב ייצגו עוה"ד אילן שביט (שטריקס), נורית לזר ומוסלם גיידה; את שפיר ייצגו עוה"ד אמיר דוק ועמית שרעבי; את הכנ"ר ייצגה עו"ד טובה פריש; ואת י.זקן - עו"ד אמיר שושני.