ויהי בשוך הבחירות, זה הזמן והמקום להעיף מבט קצר לאחור, או יותר נכון לומר - לפנים, ולהשקיף עליהן במבט-על. אני משער שגם בשעת קריאת הדברים טרם התבהרה המשמעות האמיתית של תוצאותיהן וטרם נפרסה המפה הפוליטית המלאה תחת שמיה של מדינת ישראל. עדיין, כך אשער, משחקי הפוקר והלוחמה הפסיכולוגית נמשכים, במשא-ומתן עיקש ומתוחכם בינ-מפלגתי, בפיקוד אסטרטגי-על.
מסע בין כוכבים
בולטת מאוד התופעה שכבר הצבענו עליה בעבר; הבחירות אינן בין מצע למצע, פוליטי או חברתי, אלא בין מסע למסע כוכבני או סיסמתי. הבחירות ברובן מתנהלות כתחרות בין אישים מאופרים, מונחי מומחי תקשורת ומעצבי תדמית. כמעט הכל נע סביב הקודקוד, ראש הרשימה, הוא ואין בלתו. שאר המועמדים, ישנים גם חדשים - מטושטשים, שקופים ובקושי ניצבים. תופעה זו אמורה במפלגות היותר גדולות, ולא במפלגות האידיאולוגיות. הן בכלל נדחקו לשולי המירוץ ומוצאות עצמן משחקות במגרש מנוכר, בזירה לא להן.
גם במפלגות בהן נבחרו מרבית הנציגים על-ידי 'העם' בפריימריז, ולא מונו בצו המפקד - כמו הליכוד, קדימה והעבודה - לא הייתה נוכחות של ממש במהלך הבחירות למספרי שנים, שלוש ואילך. הם הוסתרו כמעט לחלוטין בתעמולת הבחירות. לכל היותר הם נחשפו על-ידי גורמי השיווק במעטפת, כמביעי תמיכה ב'מנהיג/ה', וכורעי ברך לפניו. האם כך יהיה גם בהמשך הדרך, לאורך כל הקדנציה? כנראה שכן!
תופעה זו של "מה זה חשוב מי הח"כים פרט למוביל" היא בהגדרה נחלת המפלגות ה'אדמו"ריות', הבנויות על האחד היחיד והמיוחד - כמו ישראל ביתנו, שס ויהדות התורה (שם המובילים הם רבני-חוץ) וכן מפלגות חד-פעמיות מכל הצבעים והזנים. תופעה זו מתגברת והולכת מכנסת לכנסת. מי זוכר שאת רשימת שס פיארו בעבר ח"כים שהם ראשי ישיבות ו'פירמות' בפני עצמן, כמו הרבנים יצחק פרץ, משה מאיה, שלמה עזרן ושלמה גמליאל. איפה הם ואיפה ח"כי שס דהיום, נעדרי העצמיות. כך בדיוק ב'ישראל ביתנו' - אוסף של כנועי 'הן' וצייתני 'אמן'.
ומה לי כי אלין? אם אין למפלגה מצע ברור ואין לה עמדה ידועה מראש בתחומי חיים רבים, ברור שהנבחרת חייבת להיות 'יס-מנית' - שהרי לכך נוצרה!
דמוקרטיה ירודה ומאופסת
ובכן, הלזאת יקרא דמוקרטיה? בעצם למה לא? ניתן לפתח תיזה במדעי המדינה שתטען שכשם שהאזרחים מצביעים למפלגות ומייפים את כוחן לדבר בשמם, כך בדיוק בכל מפלגה יש 'חד-ראש' שהוא מיופה כוח לכל הח"כים. רק הראשים מתמודדים ביניהם וכוחם נמדד בכמות האצבעות העומדות לרשותם, כמעשה דירקטורים המייצגים בעלי מניות בהתאם לאחוזי ההשקעה. בעצם למה לא? פרק נוסף בתיזה יטען כי הח"כים יכולים להפקיד את 'אצבעם' אצל המוביל. בעצם למה לא?
וכבר מצינו אסמכתא תנ"כית לדבר; במלחמת גליית ניצבה "מערכה לקראת מערכה" [שמ"א יז, כא]. גליית המתוחכם העדיף מלחמת ראש בראש, ולא מערכה קבוצתית: "למה תצאו לערוך מלחמה... ברו לכם איש וירד אלי" [שמ"א יז, ח], וכך הוי והסוף ידוע. לכשתמצי, על דרך האסוציאציה נסמיך פסוק מתיאור מלחמת דוד בגליית הגתי: "ותהי עוד מלחמה בגת, ויהי איש מדון ואצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש, עשרים וארבע מספר" [שמ"ב כא, כ]. גם בכנסת ישראל מכהנים גיבורים מרובי אצבעות...
זו דמוקרטיה במֵירָעָה, בשפלותה, בזילותה ובאפסותה.
