חבר הכנסת, ד"ר יובל שטייניץ, יו"ר נשיאות האגודה לזכות הציבור לדעת, הכריז על זוכי הפרס הישראלי לביקורת התקשורת התשס"א. הזוכים הם אמנון דנקנר ואמנון לורד.
"הנני שמח להודיע כי ועדת הפרס שמונתה על-ידי בחרה בעיתונאים אמנון דנקנר ואמנון לורד כחתני הפרס הישראלי לביקורת התקשורת על שם אברמוביץ ברגמן התשס"א (2001), המוענק השנה בפעם השניה", אמר שטייניץ.
ועדת הפרס הורכבה מחברי נשיאות האגודה לזכות הציבור לדעת, תוך הקפדה על שילובם של אישים המייצגים זרמים פוליטיים ואידיאולוגים מגוונים. חברי הוועדה:
- המשורר ארז ביטון;
- הפובליציסט, עו"ד דרור בן-ימיני;
- פרופ' גבריאל מוקד, יו"ר אגודת הסופרים;
- פרופ' אלי פולק, יו"ר אגודת לדעת;
- הסופרת, גלילה רון-פדר-עמית;
- הסופר אייל מגד.
הפרס יוענק בטקס חגיגי, בנוכחות השר האחראי על רשות השידור, ד"ר רענן כהן. אורח הכבוד יהיה ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. הטקס יתקיים ביום א', 18 בנובמבר 2001, באולם רבקה קראון בתיאטרון ירושלים.
הפרס מוענק על תרומה איכותית ומשמעותית במיוחד לביקורת בישראל. מטרת הפרס לעודד את התקשורת הישראלית להפתח לביקורת, הן על-ידי חבריה והן על-ידי גורמים חיצוניים כגון אנשי רוח, אנשי אקדמיה ואישי ציבור.
הפרס מוענק באדיבות אנשי העסקים האמריקנים קנת אברמוביץ וארי ברגמן.
להלן נימוקי הוועדה, כפי שהוצגו:
אמנון דנקנר
בשנה האחרונה הוכיח אמנון דנקנר שהוא אינו מהסס לגעת במוסדות המקודשים ביותר של החברה הישראלית.
במספר פרשיות שהסעירו את המדינה בשנים האחרונות הביע אמנון דנקנר עמדות המנוגדות לאלה של עמיתיו לעיתונות. מתוך אמונה בצדקת דרכו יצא להגנתם של אישים ואוכלוסיות שלא זכו לאהדת הברנז'ה העיתונאית. אמנון דנקנר היה בין הראשונים שפקפק בקול רם בתהליך הסכם אוסלו ואף הגן על זכותם של המתיישבים היהודים ביש"ע ובחבל עזה ליחס הוגן מצד התקשורת, על אף שדעתו חלוקה עימם בנושא המדיני.
בפרשת דרעי, בפרשת המתנות של נתניהו ובפרשת נמרודי השמיע ביקורת קשה כנגד המשולש הקדוש תקשורת-משטרה-פרקליטות.
בשל דעותיו אלה ובשל סטייתו מהזרם המרכזי ספג אמנון דנקנר האשמות אף מצד חבריו הקרובים ביותר. עמידתו האיתנה על דעתו סיכנו לא אחת את מעמדו ואת יוקרתו ולעיתים נאלץ לשלם מחיר אישי. בנוף התקשורת הישראלי של שנת 2001 בלט אמנון דנקנר באומץ הלב שגילה ובביקורת שהשמיע, ביקורת שלא תמיד ערבה לאוזני השומעים.
לפיכך החליטה ועדת הפרס להעניק למר אמנון דנקנר את הפרס הישראלי לביקורת התקשורת על שם אברמוביץ ברגמן - התשס"א.
אמנון לורד
אמנון לורד הוא אדם מורד. הוא מורד בטרור הרוחני, הסטליניסטי באפיו, אם לנקוט במונח החביב עליו, שחי ובועט בישראל אולי יותר מאשר בכל מקום אחר במערב. בהתמדה, כותב לורד את טוריו, וחזקה עלינו, שמי שצריך לשים לב אליהם, שם לב.
אפשר להתווכח אתו כשהוא כותב על התקשורת הבינלאומית בהסתאבותה כשהיא הופכת לזרוע תעמולה של הרשות הפלשתינית או כשהוא חושף את התפרים הגסים של הסילופים סביב מבצע אנטבה, או את הפוליטיקאים המקומיים שהפכו נושאי כלים של מדינאים אינטרסנטיים בחוץ לארץ. ואפשר לא להסכים לדבריו. אך אין לקבל את התופעה החמורה, של חרם והשתקה של מי שהולך נגד זרם התודעה השליט. אי אפשר להשלים עם העובדה שמתנכלים לו ומאלצים אותו לשלם מחיר שמעטים בתקשורת לתחומיה משלמים אותו.
טוריו של אמנון לורד ב"מקור ראשון", תוקפים מדי שבוע את התקניות הפוליטית, המחסלת כל אפשרות לדעת קהל עצמאית ומנסה להפוך את הציבור שלה לרובוט מחשבתי. עבודתו העיתונאית של אמנון לורד היא אולי המעשה הפוליטי האותנטי הרציני שמצפים ממי שאיננו חלק ממחשבה עדרית ומפנטזיה משיחית.
לורד הוא שליח, וכאילו אליו כוונו הדברים: "אל תפחד להגיד את אשר עם לבך ואל תניח להם להשתיק אותך".
על היותו איש תקשורת שהעז לצאת נגד הזרמים השליטים בתקשורת החליטה ועדת הפרס להעניק למר אמנון לורד את הפרס הישראלי לביקורת התקשורת על שם אברמוביץ ברגמן - התשס"א.
