לא פחות משלושה שרים, סגן שר, ומנכ"ל אחד התקינו בשנת 2013 מקרר ברכב הממשלתי הצמוד שלהם. מדובר בשר החינוך, שי פירון, שר המדע יעקב פרי, סגן שר האוצר מיקי לוי, שלושתם מחברי "יש עתיד" שחקקה על דגלה את הפוליטיקה החדשה, וכן שרת הקליטה סופה לנדבר (ישראל ביתנו) ומנכ"ל משרד החקלאות רמי כהן.

ההוצאה אומנם נמוכה יחסית, ונעה בין 3,500 ל-5,475 שקל, אולם על-רקע יוקר המחיה המאמיר בישראל, מדובר בהתנהלות שמשדרת ניתוק. בעוד על-פי נתוני דוח העוני האחרון יש 1.7 מיליון עניים בישראל שהמציאות היומיומית שלהם היא מקרר ריק, מולם יש כאלה שהדאגה שלהם היא איך למלא את המקרר ברכב, והם אפילו לא מבינים את הביקורת עליהם. חלקם כעסו הבוקר על הפרסום.

מדוחות ההתקשרות של משרדי הממשלה השונים עם ספקים חיצוניים עולה כי חיסכון אינו בהכרח אחד המאפיינים הבולטים. מנתונים שפרסמה התנועה לחופש המידע בסוף השבוע עולה כי במשרד החינוך למשל, עמדה ההוצאה על אוכל וכיבודים על למעלה ממיליון שקל בשנת 2013. למעלה ממיליון שקל על אוכל, כן, מתוכם 950 אלף שקלים עבור "אירוח וכיבודים" לישיבות במשך שמונה חודשים בלבד. מה לעזאזל הם אכלו בסכומים האלה?

היד הקלה על האוכל מתחרה רק בזו שאחראית על הזמנת רהיטים חדשים במשרד החינוך. מהדוחות עולה כי ימים ספורים לאחר כניסתם לתפקיד הזמינו שר החינוך שי פירון ומנכ"לית המשרד מיכל כהן כסאות, ארונות ורהיטים אחרים בשווי של 84 אלף שקל עבור לשכותיהם של השניים. בכסף הזה אפשר היה לרהט דירה שלמה.

בחינת הוצאות הנסיעה לחו"ל של משרד האוצר מגלה כי גם שם היד על הארנק קלה מאוד. בכירי המשרד טסו בשנה החולפת לחו"ל במחירים מופקעים. כך למשל, כרטיס טיסה עבור נסיעת שר האוצר לארה"ב, יחד עם שני יועצים מלשכתו ושני מאבטחים ובתוספת שירות אח"מים בשדה התעופה עלתה למשלם המיסים הישראלי 54,363 שקל.

בנסיעה אחרת לארה"ב בינואר 2013 שילם האוצר כ-65 אלף שקל עבור כרטיסי טיסה ללפיד ולנלווים אליו. בנסיעה להונגריה שולמו כ-16 אלף שקל עבור כרטיסי טיסה ללפיד ומאבטחיו.
עבור מנכ"לית משרד האוצר, יעל אנדורן, הוזמן כרטיס טיסה בשווי 18,753 שקל לארה"ב. ממשרד האוצר נמסר שאנדורן ביטלה את הנסיעה, אולם עצם ההזמנה מאפשר הצצה לעלויות שמשלם המשרד לטיסות פקידיו.

כך למשל טס הממונה על שוק ההון לשעבר, עודד שריג, לארה"ב במחיר של 19,873 שקל לכרטיס. החשבת הכללית, מיכל עבאדי-בויאנג'ו, טסה עם סגנה לסין במאי 2013 במטוס ראש הממשלה בעלות של 32,584 שקל. באוצר מסרו כי מדובר בחיובים פנימיים בתוך משרדי הממשלה.

מפירוט ההתקשרויות של משרד האוצר עולה כי המשרד שאמון על תקציב המדינה וחלוקת הכספים בין משרדי הממשלה יודע להשאיר לא מעט כסף גם לעצמו ולצ'פר את עובדיו. בשנה שעברה הוציא המשרד 1.7 מיליון שקל עבור ימי גיבוש לעובדיו באגפים השונים. משלם המיסים השקיע גם באימוני הכושר של עובדי המשרד ושילם מכיסו עשרות אלפי שקלים בעבור התעמלות גברים (18,360 שקל), התעמלות נשים (26,550 שקל) ואימון כדורעף לעובדי המשרד (14,800 שקל).

והיו דברים יותר מעצבנים כמו למשל ייעוץ לגינון במשרד האוצר (13 אלף שקל עבור ייעוץ היכן לשתול כריזנטמות?); שיפוץ שירותים ומטבחון במשרד החינוך ב-200 אלף שקל; רכישת פחי אשפה לשירותי נשים באוצר ב-16 אלף שקל; שי לילדי עובדי האוצר שמשתחררים מהצבא ב-50 אלף שקל; או 10 אלפים שקל על התקנת מזוזות וחומרים לבניית סוכה שרכש משרד החינוך ב-11 אלף שקל. והיה גם זה: כסף קטן אמנם, אבל בזבוז צורם: משרד האוצר שילם 768 שקל על מונית לכתבת "דה מרקר" מירב ארלוזורוב, ששימשה כמנחת כנס חינוך פיננסי ב-7 בינואר 2013.
ואלה רק דוגמאות בודדות. שר החינוך, שר האוצר, כמו גם שרים אחרים, מבקשים את אמון הציבור. קשה לבסס דרישה זו נוכח הדוחות שפורסמו בסוף השבוע. הם חושפים עד כמה השתרשה תרבות של כבוד וכיבודים, עד כמה עסוקים השרים ובכירי משרדיהם במרדף אחר כבוד יוקרה וסממנים חיצונים, עד כמה הם מנותקים. משרד ממשלתי שמוציא מאות אלפי שקלים על טיסות, ימי כיף, חוטים לבנים, מתנות לעובדים אינו יכול להטיף להידוק חגורות. הוא אינו יכול לדרוש ממשרדים אחרים להתייעל בעודו מתפלש במאגרי שומן.

ועוד לא דיברנו על התקשרויות חיצוניות. משרד האוצר, על-פי הנתונים, מבצע לא מעט התקשרויות עם משרדי עורכי דין פרטיים ופירמות רואי חשבון. בשנת 2013 נעשתה התקשרות עם משרד עו"ד יגאל ארנון, שעלתה לקופת המדינה 700 אלף שקל. פירמת רואי החשבון ברייטמן אלמגור העניקה גם היא שירותים למשרד האוצר בסכום של 466 אלף שקל, וכך גם משרד רואי החשבון ליאון- אורליציקי שהעניק שירותים ב-166 אלף שקל.

בנוסף התקשר משרד האוצר עם פירמת "ארנסט אנד יאנג" תמורת ייעוץ בסכום של 1.835 מיליון שקל. בעבור ייעוץ פיננסי שילם משרד האוצר כ-1 מיליון שקל לחברת דב הלפרין יועצים. בעבור "אימון אישי למנהלים" שילם המשרד 49 אלף שקל. משרד עורכי הדין גלוזמן ושות' שנשכר לייעץ גם הוא לסייע לאוצר קיבל סכום של 50 אלף שקל ומשרד זיו האפט המתמחה במיסים - 166 אלף שקל.

הדוחות האלה מספקים לא מעט פיקנטריה והצצה מרתקת לסדרי העדיפויות של משרדי הממשלה, אבל מעל לכל, פרסומם יחייב מעתה והלאה את אוחזי הארנקים הממשלתיים להיות קצת פחות לארג'ים. מקבלי ההחלטות אוהבים לפנק- כל עוד לא מדובר בכסף שלהם. בהיעדר פיקוח וביקורת ציבורית, הם יכלו לעשות ככל העולה על רוחם.

מי שקרא את דוחות כל המשרדים שחשפו את ההתקשרויות שלהם, ודאי ספג את ניחוחות הנהנתנות המתלווה אליהם. מדובר בעשרות עמודים ומאות אלפי סעיפי הוצאה. חלקם זעומים, אך כשמחברים את המספרים עולה תחושה של בזבזנות. לא בטוח שהשרים היו מוציאים את אותם סכומים אם היה מדובר בארנק הפרטי שלהם.
וכל זה עוד לפני שנדרשנו לשאלת ניגודי העניינים. חשיפת הקשרים עם הספקים החיצוניים עשויה להצביע על התקשרויות מעניינות קשרי הון שלטון שהוסתרו בהיעדר השקיפות. כרגע מי שישלם את מחיר החשיפה הם 11 המשרדים שמסרו את הדוחות שלהם. החל מהפרסום הראשוני ביום שישי המשרדים נאבקים על תדמיתם התקשורתית. זה הזמן להעביר את הזרקור למשרדים שלא הסכימו לחשוף, חרף חוק חופש המידע, ובהם משרד ראש הממשלה.