עיקרי הטיעון של המדינה בעליון


טענותיו של הלל צ'רני בערעורו בפרשת הולילנד מופנות ברובן כלפי ממצאי עובדה ומהימנות של בית המשפט המחוזי, ובניגוד לעמדתו - הרשעתו מבוססת על ראיות עצמאיות רבות מלבד עדותו של שמואל דכנר. כך טוענת המדינה (יום א', 16.11.14) בעיקרי הטיעון שהגישה לבית המשפט העליון.

לדברי המדינה, על-מנת לקבל את ערעורו של צ'רני, על בית המשפט העליון להגיע לכל המסקנות הבאות, ללא יוצא מן הכלל:

• העברת מיליוני שקלים ליד שרה ובית מלכה היו תרומות לגיטימיות.

• הודאתו של צ'רני במשטרה על העברת 300,000 שקל לדכנר לצורכי שוחד, איננה הודאה.

• השופט דוד רוזן טעה בפרשנותו למסמכים מפלילים רבים או הסתמך על מסמכים מזויפים.

• 8.9 מיליון שקל שנרשמו בספרי קבוצת הולילנד כהלוואות לדכנר אכן היו כאלו, למרות שמעולם לא נפרעו.

• צ'רני נתן לדכנר 3.5 מיליון שקל כ"הלוואות למטרות סוציאליות" למרות שהראיות סותרות זאת.

• התנהגותו של צ'רני לאחר שדכנר איים לפנות למשטרה לא הייתה מפלילה.


לא ההעברה הראשונה


בהתייחסה למסמך בו אישר צ'רני שהוא מעביר לדכנר 300,000 שקל לצורך תשלום לעובדי ציבור, אומרת המדינה, כי הוא מפריך את טענתו לפיה "לא היה שוחד בהולילנד" ולפיכך משליך על מהימנותם של השניים. המסמך גם מלמד, כי לא הייתה זו העברת הכספים הראשונה, אלא להפך: מבחינתו של צ'רני גדשה הסאה והוא הביע תקווה שבכך יקיץ הקץ על תשלומים אלו. עוד אומרת המדינה, כי צ'רני המשיך להעסיק את דכנר גם לאחר פעילות עבריינית זו מצידו. היא מזכירה, כי ביחס למסמכים אלו הודה צ'רני בחקירתו במשטרה שמדובר בשוחד, ואין לקבל את נסיונו לחזור בו מהודאה זו.

מסמך מרכזי נוסף אליו מתייחסת המדינה הוא טבלת אקסל, בה סיכם דכנר את 2.8 מיליוני השקלים שקיבל כביכול כהלוואות. בבית המשפט המחוזי טען צ'רני שמדובר בזיוף, אך לאחר שרוזן דחה טענה זו - טוען כעת צ'רני בערעור, כי ספק אם המסמך הגיע לידיו. על כך אומרת המדינה, כי המסמך והעתק שלו נתפסו במשרדי הולילנד.

בנוגע לתרומות ליד שרה (אורי לופוליאנסקי) ובית מלכה (אברהם פיינר) טוענת המדינה, כי לאור הנסיבות - לא ניתן לקבל את הטיעון שמדובר בתרומות בתום לב. בין היתר היא מצביעה על כך שהתרומות ניתנו רק לאחר שהחל קידומו של הפרויקט; על הנפח העצום של התרומות; ועל דבריו של צ'רני לפיהם התרומות ליד שרה היו "לובינג".


הסכמה מלאה למעשים


עוד מעלה המדינה את שאלת מודעותו של צ'רני למתן השוחד לאישי הציבור. בין היתר היא מתייחסת לשוחד לאהוד אולמרט, ומזכירה, כי בחקירתו במשטרה סירב צ'רני לענות על השאלה האם שולם לו כסף. היא מציינת, כי תשובה בו באה לאחר שלצ'רני הוצג מכתב שקיבל מדכנר ובו עידכון על טיפולו של אולמרט בהיטל ההשבחה בגין הפרויקט, ומציינת שצ'רני לא הכחיש את האותנטיות שלו או שהגיע לידיו.

בהמשך הטיעון עומדת המדינה על התנהלותו של צ'רני לאחר שדכנר דרש ממנו מיליוני שקלים. בין היתר היא מזכירה, כי צ'רני דרש שדכנר יצהיר שלא היה דבר בלתי חוקי בפרויקט. היא תוהה, מדוע המשיך צ'רני לנהל מו"מ עם דכנר על דרישותיו, בעוד פרקליטו סבר שלתביעה מצד דכנר אין סיכוי.

"לצ'רני הייתה שליטה במעשיו הפסולים של עד המדינה, ובאחת, יכול היה לעצור את המסכת הפלילית לה היה שותף ולהורות לעד המדינה לחדול מלייצגו בדרך זו", נטען. "העובדה כי צ'רני לא נהג כך, אלא המשיך ונתן כספים לעד המדינה על-מנת שיתן שוחד לעובדי ציבור, מבססת את הסכמתו המלאה למעשים ואת שותפותו בהם. העובדה, כי במקביל אף העביר לו שכר עבור פעילותו, איננה מפחיתה מאחריותו למעשיו".

העובדה שצ'רני העסיק את דכנר במשך למעלה מעשור "מבהירה, כי עד המדינה 'סיפק את הסחורה'. אילו לא היו ניתנות הטבות ואילו הפרויקט לא היה מקודם לשביעות רצונו של צ'רני, באופן התואם את האינטרסים הכלכליים שלו, לא היה מזרים הונו ל'מאכער בקומה 6'".