ראש הלשכה המדינית של תנועת החמאס, ח'אלד משעל, השוהה בסוריה, מאשר הבוקר (8.12.03) כי ישראל הצליחה לחדור לשורות התנועה והזרוע הצבאית שלה – 'גדודי עז א-דין אל-קסאם'.

לדבריו, מדובר בגיוס של פעילים בדרג זוטר ולא ממרכז הכובד של התנועה או של ה'גדודים'. בנוגע לגורלם של משתפי הפעולה הוא אומר: "נכונים להם צעדים נוקשים". משעל אמר את הדברים בראיון לעיתון "אל-חיאת" הלונדוני.

תנועת החמאס נוסדה ב-8.12.87, עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה בשטחים. ראש הלשכה המדינית של התנועה מעניק בימים אלה סדרת ראיונות לעיתון "אל-חיאת" לרגל 16 שנה להיווסדות החמאס. אתמול קרא משעל לתושבי ישראל במסגרת ראיון לעיתון לחזור לארצות מהן הגיעו [ראו קישור].

"שקלנו להעביר את המערכה לחו"ל"

משעל מגלה לעיתון, כי בעבר נשקלה בתנועה האופציה להעתיק את הפיגועים כנגד יעדים ישראליים מחוץ לשטח ישראל. לבסוף, הוא טוען, הוכרע שלא לעשות כן "מתוך הסתפקות במועט". "לא מדובר בהחלטה הנובעת מפחד או חוסר יכולת", הוא מדגיש.

מדבריו של ראש הלשכה המדינית של החמאס משתמעת שליטה מלאה של הזרוע המדינית של התנועה בזרוע הצבאית שלה ובפיגועים שזו האחרונה מבצעת. תחילה ניסה אמנם משעל להתחמק משאלת כתב העיתון בנוגע לנכונות העיתוי של פיגוע ההתאבדות באוטובוס בשכונת בית ישראל בירושלים (19.8.03), בו נרצחו 20 בני אדם ובהם ששה ילדים ותינוקות [ראה קישור], ואמר כי הזרוע הצבאית מקבלת את החלטותיה מבלי להתייעץ עם ההנהגה המדינית של התנועה.

ואולם, משהחמיר הכתב ושאל: "האם הזרוע הצבאית יכולה להחליט לבצע פיגוע שיביא למותם של 500 איש בירושלים או בת"א, בניגוד לרצון ההנהגה המדינית?", השיב משעל: "לא ולא. למאבק הפלשתיני יש גבולות ידועים".

כמו כן, משעל מציין כי לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר קיבלה התנועה החלטה להשהות את פיגועי ההתאבדות על-רקע רגישות המצב החדש. החלטה זו, אותה קיבלה ההנהגה המדינית של החמאס, חייבה כמובן את הזרוע הצבאית של החמאס, ואכן נרשמה תקופה של רגיעה בפיגועים.

"קיימנו מגעים עם שגרירי מדינות אירופה בחו"ל ובשטחים"

משעל אינו מתרגש מהסנקציות שמטילה ארה"ב על תנועת החמאס ואומר, כי זהו דבר שבשגרה. "הממשל האמריקני", לדבריו, "רגיל להתנגד לכל המוסכמות והערכים הבינלאומיים". הוא מביע מורת רוח על כך שלאחר כשלון ההודנא, הפעילו האירופים לחץ על תנועת החמאס במקום על ראש הממשלה שרון. "נראה שהמוח האירופי", הוא אומר, "אינו מסוגל לקבל את זכותה של החמאס להתנגדות לגיטימית לכיבוש, שעה שהאירופים גילו התנגדות כלפי הנאצים".

לראשונה חושף משעל, כי תנועת החמאס ניהלה בעבר מגעים ושיחות עם נציגים של האיחוד האירופי. רוב הפגישות התקיימו בין בכירי החמאס לבין שגרירי המדינות האירופיות באזור. "כמה מהשיחות", הוא מוסיף, "התקיימו בתוך שטחי הרשות הפלשתינית".

עוד אומר ראש הלשכה המדינית של החמאס, כי היעדרותו של המנהיג הרוחני של התנועה, השייח' אחמד יאסין, אם באמצעות חיסול ואם באופן אחר, לא תוליד מאבקים פנימיים בתוך התנועה סביב שאלת המחליף. הוא מסתמך בדבריו על ניסיון העבר ואומר: "התנועה ספגה אבדות בקרב בכירים רבים בתנועה ועם זאת נשארה במיטבה".

בנוסף, חזר משעל ושלל בתוקף את הטענות על כך שהתנועה מקבלת כסף מאגודות צדקה או ממדיניות מסוימות. הוא ציין כי כל המימון הזורם לתנועה, מגיע מתרומות של אנשים פרטיים.

להלן חלק מהראיון עם ח'אלד משעל:

"ש. האם אתה מסכים לתפיסה לפיה החתימה על הסכם אוסלו... עוררה חשש בקרב ארגוני הסירוב הפלשתיניים ודחפה לפיכך לביצוע הפעולות האיסתישהאדיות [פיגועי ההתאבדות]?

ת. איני מסכים עם תפיסה זו.

ש. האם לא ניתן לומר שההידברות לסיום הסכסוך זכתה לתגובה בלתי שגרתית מצד ארגוני הסירוב?

ת. לא. אני רואה את זה אחרת. החמאס לא תרה אחר תפקיד... אנחנו לא מחפשים להפוך את השולחן על השחקנים האחרים. זוהי אינה נקודת המוצא של החמאס בניהול מדיניותה. נקודת המוצא של החמאס באה לידי ביטוי בתפיסה מוגדרת: כל עוד יש כיבוש, קיימת זכות לגיטימית להתנגדות. חמאס לא החלה את פעילותה הצבאית לאחר הופעת תכנית מדינית. ההתנגדות של החמאס ופעולותיה החלו עוד לפני מדריד ואוסלו.

ש. יש מי שמאשים אתכם על ש'לקחתם' את האינתיפאדה השנייה רחוק מדי.

ת. התוקפנות הישראלית וחילול מסגד אל-אקצא הם שהביאו לפרוץ האינתיפאדה השנייה ועל הפלשתינים היה להגן על עצמם ועל מקומותיהם הקדושים. תנועת החמאס נשאה באחריות גדולה מאוד במהלך תקופה זו, יחד עם שאר הזרמים והפלגים...

הגורמים העוינים [ישראל] אינם מעונינים בהפסקת הפעולות בלבד, אלא מעונינים להמיט עלינו תבוסה. שרון חותר להמיט תבוסה על העם הפלשתיני. הוא לא מבקש מהעם הפלשתיני להפסיק [את הפיגועים] ו[בתמורה] להשיב את זכותו, אלא מעונין בהפסקת [הפיגועים] מבלי להשיב את זכותו. שרון רוצה ביטחון ואדמה ולא מעונין לתת דבר בתמורה.

[סוגיית] הרגיעה אינה נעדרת מהאג'נדה שלנו. אנחנו מביאים בחשבון את המצב הכללי שהרי אנחנו חלק מהזירה הפלשתינית... אולם נוכח היעדר הכרה מצד הכיבוש בזכויותינו ונוכח אוזלת היד של העולם... לא נותר לעם הפלשתיני אלא להמשיך בהתנגדות.

ש. האם לאחר אירועי ה-11 בספטמבר התקיים דיון בין מנהיגי החמאס בנוגע לאופציה של הפסקת הפעולות האיסתישהאדיות [פיגועי ההתאבדות]?

ת. כן. לאחר ה-11 בספטמבר נקטה התנועה במדיניות של רגיעה והפעולות האיסתישהאדיות הופסקו לזמן מה, כלומר בשלב שבו ניסה שרון לטרוף את הקלפים ולכרוך בין המאבק הפלשתיני לבין הטרור. מצאנו לנכון שהפסקה זמנית בפעולות היא לטובת העם הפלשתיני...

ש. ב-19.8.03 בוצעה פעולה בירושלים [הכוונה לפיגוע ההתאבדות הקטלני באוטובוס בשכונת בית ישראל בירושלים בו נרצחו 20 בני אדם, בהם ששה ילדים ותינוקות], האם היה צורך בכך?

ת. אתה מתכוון לפעולה שבעקבותיה חוסל האח איסמאעיל אבו שנב [בכיר בחמאס]. הפעולה שביצע השהיד רא'יד מסק [המחבל בירושלים] בוצעה בתגובה להמשך מעשי הטבח הישראליים, 50 יום לאחר שהכרזנו על היוזמה להשהיית הפעולות למשך שלושה חודשים...

במצב אותו תיארתי, התגובה היוותה צורך בשטח – צורך שההנהגה המדינית אינה שולטת בפרטיו. מדובר בנסיבות הנוגעות ללוחמי הג'יהאד עצמם וזכותם להגיב על פשעי האויב, קל וחומר אם יוזמת ההודנא בתנאים הופרה על-ידי האויב מספר פעמים.

ש. האם הזרוע הצבאית יכולה להחליט לבצע פעולה [פיגוע] שתביא למותם של 500 איש בירושלים או בתל-אביב, בניגוד לרצון ההנהגה המדינית?

ת. לא ולא. למאבק הפלשתיני יש גבולות ידועים. לחמאס ולגורמים האחרים אין נשק להשמדה המונית.. כלי הפעולה הפלשתיניים דלים המה.. ובחלק מהפעולות נהרגו שלושה ובאחרים נהרגו עשרות.

ש. האם אתם, כהנהגת התנועה, נושאים באחריות לסנקציות שהוטלו עליה מצד ארה"ב ומדינות אירופה? האם חשבתם על אפשרות שאינכם קוראים את המפה נכונה לאחר ה-11 בספטמבר? לא יכולתם לתחם את הפעולות להתנחלויות [בלבד]?

ת. זוהי שאלה הגיונית ומהותית, אולם יש לנו תפיסה משלנו לגבי המצב. תנועת החמאס אינה נושאת באחריות לסנקציות אשר הוטלו עליה. מדובר בהמשך הדיכוי של העם הפלשתיני על כל רבדיו, לרבות החמאס.

עמדתו של הממשל האמריקני נוטה תמיד לטובת ישראל. הסתת מדינות העולם על-ידי הממשל נגד החמאס... היא עמדה מסורתית ואוטומטית... אין חדש במה שעושה הממשל האמריקני, שכן הוא רגיל להתנגד לכל המוסכמות והערכים הבינלאומיים.

אשר לאירופה, להוציא את בריטניה, איטליה וספרד, הרי שהיא נמצאת במרחק רב מהעמדה האמריקנית. האיחוד האירופי קיים באמצעות נציגיו דיאלוגים ארוכים עם תנועת החמאס. בעבר קיימנו דיאלוגים עם מדינות אירופיות רבות. הדיאלוגים הללו לא היו גלויים ורובם התקיימו עם שגרירי מדינות אירופה באזור. כמה מהדיאלוגים התקיימו בפנים [בשטחי הרשות הפלשתינית].

האירופים מבינים מה תנועת חמאס רוצה. הם מבינים ששורש הבעיה טמון בכיבוש ושאם הכיבוש יסתיים אזי תסתיים ההתנגדות...

ואולם, ביום ששבר שרון את ההודנא, לחצה אירופה על הצד החלש, הקורבן, ומצאה לנכון להעניש את החמאס במקום את מי שהכשיל את ההודנא. בעולם העושק הזה, המנהל מדיניות איפה ואיפה, הגורמים [השונים] מפעילים לחץ על החלש. אנו לא מתחרטים על מה שאנו עושים אלא אם יוכח מאוחר יותר שטעינו ועד כה לא טעינו.

אנו מבינים שאם אירופה מכירה בזכותנו להתנגדות, היא מצפה לציות מצדנו לתנאים מסוימים. על הציפיות מאיתנו להיות מלוות בלחצים על ישראל להפסיק את תוקפנותה ואת הכיבוש. [שליח האיחוד האירופי לאיזור, חאבייר] סולאנה אמר בקהיר שהשינוי בנוגע להחלטה נגד החמאס, אפשרי במידה וזו תהפוך לתנועה מדינית. הוא שלל את הזכות להתנגדות טבעית מהחמאס ומכל הפלגים הפלשתיניים. לצערנו, נראה שהמוח האירופי לא מסוגל לקבל את הזכות של החמאס להתנגדות לגיטימית לכיבוש, למרות ההתנגדות של האירופים לנאצים.

ש. אם השייח' אחמד יאסין היה נהרג [בניסיון ההתנקשות של ישראל ב- 6.9.03], האם סוגיית המחליף היתה נפתחת לדיון והאם החמאס היתה עומדת בפני סכנת פילוג?

ת. ראשית כל אנו מאחלים לשייח' בריאות. ואולם, למרות מעמדו הרם בתנועה... אין משמעות הדבר שהיעדרו של השייח' יאסין יביא לחילוקי דיעות בשאלת המחליף או לפילוג בתוך התנועה...

השייח' שהה בכלא בין השנים 89' ל-97' ולמרות זאת התנועה נותרה חזקה. כמו כן, מנהיגים רבים בעזה ובראשם סלאח שחאדה, איבראהים מקאדמה ואיסמאעיל אבו שנב, ומנהיגים רבים בגדה ובראשם ג'מאל סלים, ג'מאל מנסור, יוסוף אל-רכבי וסלאם דרוזה, עזבו אותנו, ולמרות זאת התנועה נשארה במיטבה...

ש. לאחר ששרון המשיך במדיניות החיסולים, האם התעוררו קולות בתנועת החמאס להעביר את המערכה לחו"ל, כפי שהיה בשנות ה-70'?

ת. הועלתה הצעה לחפש אחר אופציות נוספות בקרב חוגי התנועה, כאשר העביר האויב את המערכה לחו"ל על-ידי מעצר מוסא אבו מרזוק בארה"ב ולאחר ניסיון ההתנקשות בחיי ברבת עמון. ואולם, התנועה הכריעה לטובת השארת המערכה בתוך הזירה הפלשתינית. ההחלטה אינה נובעת מפחד או חוסר יכולת, אלא מתוך הסתפקות במועט ולאור ניסיון הפלשתינים בעבר.

ש. האם המודיעין הישראלי הצליח לחדור לשורות החמאס ו'גדודי אל-קסאם'?

ת. כן. המודיעין הציוני הצליח לחדור באופן שטחי, הרחק ממרכז הכובד של התנועה. הוא הצליח לחדור לדרג הפעילים הזוטר, הן בתנועה והן ב'גדודי אל-קסאם'. זהו דבר טבעי על-רקע סכסוך ביטחוני... ובשל יכולות המעקב [שיש ברשותו] ואמצעי הלחץ, האיום וההונאה. כמו כן, בשל הפריסה הרחבה של תנועת החמאס בזירה הפלשתינית. מייד עם תפיסתם של המלשינים בתנועה, מצפים להם צעדים קשים שיהיה מי שיקפיד על ביצועם".