"בדיקת הפסיקה מלמדת, כי בניגוד לטענותיהם של המורשעים בפרשת הולילנד - הענישה שהוטלה עליהם אינה חמורה מן המקובל". כך טוען (יום ד', 10.12.14) התובע, עו"ד יוני תדמור, בהמשך הדיון בבית המשפט העליון בערעורים בפרשה.

ביחס לטענתם של רוב הנאשמים לפיה נענשו בנפילה ממעמדם, אמר תדמור, כי לפי פסיקת העליון - רום המעמד מהווה נסיבה מחמירה ולא מקלה. לדבריו, הפסיקה גם קבעה שבמקרים של שחיתות - נסוגות הנסיבות האישיות מפני האינטרס הציבורי.

"העובדה שלא הוכחה סטייה מן השורה אינה מאיינת את המעורבות במהלכים לטובת היזמים", הוסיף תדמור. "לאנשים במעמדם יש מרחב פעילות רב, וקשה להוכיח מהי סטייה מן השורה", כי יש מהלכים בלתי תקינים גם אם אינם בלתי חוקיים. השופט ניל הנדל: "להגיד 'תבינו אותנו כי קשה לנו', זה לא טיעון במשפט פלילי". תדמור: "אם היה מוכח שגם הייתה עבירה על החוק, היינו מבקשים ענישה חמורה עוד יותר, וזה מה שפסק בית המשפט קמא".


מהי סטייה מן השורה

השופט עוזי פוגלמן שאל, האם פעילות שאינה תקינה מעידה על סטייה מן השורה, כאשר הסטייה היא מהנוהג ולא בהכרח מהנוהל. "אני חושב בקול; יכול להיות שאני הולך צעד אחד יותר ממה שאתם טוענים", העיר. לעומתו אמר הנדל, כי חשוב לשמור על הבדל בין נוהל לנוהג, בדומה לזו הקיימת במשפט המינהלי.

תדמור השיב, כי הדיון במחוזי התנהל מתוך הנחה של רוזן לפיה פעילות חוקית אינה סטייה מן השורה, והמדינה מבקשת מבית המשפט העליון לקבוע שגם חריגה מנוהג היא סטייה שכזאת. "ודאי שאין מקום להקל בענישה אם לא הוכחה סטייה מן השורה שהיא רק חריגה מנוהל ולא מהחוק", טען. השופט יצחק עמית העיר, כי המדינה מבקשת לקבוע שגם קשר סיבתי בין קבלת המתת לבין הפעולה הוא סטייה מן השורה - ותדמור הסכים איתו.


שאלת תיקון 113


בהתייחסו לעונש שנגזר על אורי לופוליאנסקי (שש שנות מאסר) אמר תדמור, כי הוא משקף את חומרת מעשיו, אם כי יש חוסר נוחות לנוכח העובדה שהכספים ניתנו ליד שרה ולנוכח מצבו הבריאותי הקשה. בנוגע ליד שרה העיר תדמור, כי יש צורך בחידוד הנקודה שכן מדובר במוסד שהוא נשמת אפו של עובד הציבור. בנוגע למצב הרפואי אמר תדמור, כי המחוקק אינו מאפשר להכניס לרף הענישה את המצב הרפואי. עם זאת, לנוכח חוסר הנוחות וההחמרה במצבו של לופוליאנסקי, מסכימה המדינה להקלה מסוימת בענישה.

תדמור אמר: "אנחנו סבורים שניתן היה להתחשב מעט יותר בעניין של המוסד הציבורי ולהוריד את מתחם הענישה משש-שמונה שנות מאסר לארבע-שש שנות מאסר, ובנסיבות האישיות - בחלק התחתון של מתחם הענישה. חשוב שיעבור מסר שלפיו מעשים כפי שהוכחו, מחייבים ענישה חמורה של מספר שנות מאסר". עם זאת הדגיש תדמור, כי שירות בתי הסוהר ערוך לטפל בלופוליאנסקי, ויש תקדימים לעונשי מאסר גם לחולי סרטן.

הנדל שאל האם המדינה סבורה שלבית המשפט אסור לרדת מן המתחם גם כאשר מדובר בחולה קשה ששב"ס יכול לטפל בו. תדמור השיב, כי המחוקק אמר את דברו, וייתכן שכאן מקומו של בית המשפט העליון להתערב. עמית העיר, כי המילים "חמלה" ו"רחמים" לא מופיעות בחוק, אך נראה שגם המדינה תסכים שיש להן מקום בתיקון 113 לחוק העונשין.

הנדל ציין, כי תובעים מתחשבים לא מעט בשיקולים כאלו בהסדרי טיעון, "ורק בגלל שזה תיק ששמים לב אליו - לא תעשו מה שאתם עושים בתיקים אחרים? בתיקים אחרים אתם מתחשבים במצב הרפואי. לא שמעתי שזה אסור בשום מקרה". תדמור השיב, כי בהסדרי טיעון המצב שונה, אם כי המדינה אינה מתעלמת מן המציאות. הנדל תהה, האם העובדה שהשב"ס מסוגל לטפל באסיר חולה ושניתן לשחררו דרך ועדת השחרורים, צריכה להביא את בית המשפט להתעלם ממצבו. תדמור השיב, כי הפסיקה קבעה שניתן לכלוא עבריינים במצב רפואי קשה.

פוגלמן: "שיקום הוא שיקול להקלה בעונש, ומצב רפואי איננו שיקול? זו שאלה גדולה". תדמור: "ייתכן שזה דבר שבית המשפט הנכבד [העליון] צריך לתת עליו את הדעת", שכן הערכאות הדיוניות מתקשות בנושא זה.