שלושת ילדיו של
דודו טופז תובעים 11.5 מיליון שקל משירות בתי הסוהר, בעקבות התאבדותו של אביהם באוגוסט 2009, בזמן שהוחזק בבית המעצר ניצן. התביעה הוגשה (17.12.14) לבית המשפט המחוזי בתל אביב בידי דניאל גולדנברג, עומר טופז ויהונתן טופז.
בתביעה נאמר, כי מספר שבועות קודם לכן ניסה טופז, שהיה שרוי בדיכאון עמוק, לשים קץ לחייו על דרך הזרקת מנת יתר של אסולין, ובעקבות זאת הוגדר כאסיר השגחה בדרגת הסיכון הגבוהה ביותר. הרופא בניצן המשיך על המשך טיפול תרופתי הרגעתי ואנטי-דכאוני, אך למרות כל סימני אזהרה אלו - לא היה על טופז פיקוח ולא נעשה דבר כדי למנוע את התאבדותו.
ואולם, עם מעברו של טופז מבית המעצר באבו כביר לבית המעצר ניצן, הוצאו הנחיות החזקה והשגחה חדשות על-ידי מפקד בית המעצר. בין היתר נקבע, כי ביקורות קציני מטה אינן נחוצות עוד לאור חלוף הזמן מניסיון ההתאבדות (שבועיים) ואי הישנותם של אירועים שליליים הנוגעים אליו.
לדברי בניו של טופז, במהלך כל תקופת מעצרו סבל אביהם משינויים קיצוניים במצבי רוח. עוד הם טוענים, כי מפקד בית המעצר ניצו הטיל עליו עונשים כבדים ובלתי מידתיים, אשר גרמו להחמרה חריפה במצבו הנפשי עד שהביאו להתאבדותו.
טופז נשפט תחילה לאחר שהציע להעניק "עזרה כלכלית" לעובדה הסוציאלית של השב"ס, ולמרות שהביע חרטה ובניגוד להמלצת הלשכה המשפטית של השב"ס להטיל עליו אזהרה בלבד - הורה מפקד בית המעצר על בידודו למשך 48 שעות. לאחר חודש הוא נשפט לבידוד של שבעה ימים בעקבות שיחה טלפונית עם ידידה עיתונאית. בניו של טופז טוענים, כי היו אלו עונשים קשים ביותר בהתחשב במצבו הנפשי, והם הפכו אותו לשבר כלי.
לטענת התובעים, גורמים בשב"ס ובראשם מפקד ניצן, גנ"מ שמחוני, התייחסו אל טופז בצורה חסרת רגישות על-אף מצבו הקשה, ובכך הרעו את מצבו ככל שנקפו ימי מעצרו. לדבריהם, סוהרים רבים התלוננו על שמחון ועל שיטות הפעולה שלו, לאורך תקופת עבודתו בניצן התאבדו עצירים רבים, ומאז סיום תפקידו צנח מספר ההתאבדויות ב-65%.
התובעים טוענים, באמצעות עו"ד גיל בר-זוהר, כי נזקיהם ממותו של אביהם מסתכמים ב-34.4 מיליון שקל. מטעמי אגרה, הועמדה כאמור התביעה על 11.5 מיליון שקל. טרם הוגש כתב הגנה.
