לפני שמנפצים לציפי את המפץ

"הלכנו לבחירות וניצחנו - 28 זה יותר מ-27", הכריזה השבוע יו"ר קדימה, השרה ציפי לבני. לזכותה ייאמר שבחישוב האריתמטי היא צודקת: 28 המנדטים שבהם זכתה קדימה הם אכן יותר מ-27 המנדטים שבהם זכה ה"ליכוד" בבחירות של 2009. אולם לבני שוכחת ומשכיחה, שגם 65 חברי הכנסת (נכון לזמן כתיבתן של שורות אלה) הממליצים לנשיא שמעון פרס להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו הם יותר מ-28 חברי הכנסת של קדימה שהמליצו (חלקם בחוסר רצון בולט) עליה.

בחוק יסוד: הממשלה, נקבע: "משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך". החוק אינו כולל התייחסות לראש הסיעה הגדולה בכנסת ואינו מגביל את שיקול דעתו של הנשיא.

פרס יודע זאת היטב: ב-1990, לאחר "התרגיל המסריח", הטיל עליו הנשיא דאז, חיים הרצוג, להרכיב ממשלה - על אף של"מערך" בראשותו היו 39 מנדטים לעומת 40 מנדטים ל"ליכוד" בראשות יצחק שמיר, ועל אף שגוש השמאל וגוש הימין היו זהים בגודלם: 60 חברי כנסת כל אחד.

האם יו"ר קדימה אינה יודעת זאת? הייתכן שלבני, בוגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, נכשלת בהבנת הנקרא, או שמא היא מיתממת בטענתה כי "לא היה פתק בקלפי שנקרא 'גוש'"? וכי זהו הביטוי ל"פוליטיקה האחרת" שהיא הבטיחה להביא לחיינו, או שמא זוהי אותה פוליטיקה ישנה של ראובן אדלר, אייל ארד ופורום החווה?

לשם מה לתקן חוק קובע?

שאלות אלה מעניינות לכשעצמן, אך יהיו התשובות עליהן אשר יהיו - הן אינן מחמיאות למי שהבליחה לרגע כ"תקווה הלבנה" של השמאל: משמעותן תהיה או שלבני נעדרת הבנה מינימלית במשפט ובפוליטיקה, שאמורים להיות תחומי המומחיות שלה, או שהיא מגלגלת את עיניה ומאחזת את עיני הבוחרים.

כך או כך, החוצפה והצביעות ממשיכות לחגוג: "מקורבים ללבני" מערערים על הלגיטימציה שקיבל הליכוד בראשות נתניהו להרכיב ממשלה וטפטפו לעיתון הארץ כי "ביבי לא יוכל ללכת ברחוב אם הוא ינסה לגנוב את הבחירות האלה". שרת החוץ עצמה הרהיבה עוז וטענה: "בכל רמה ערכית ומוסרית אנחנו אלו שקיבלנו את אמון הציבור". זאת, אף על-פי שרק 758,032 אזרחים, אשר קולותיהם מהווים כ-22.5% מכלל 3,373,490 הקולות הכשרים בבחירות, אמרו "כן" - לעומת 1,767,220 אזרחים - אשר קולותיהם מהווים כ-52.4% מכלל הקולות הכשרים - שהצביעו לליכוד, לישראל ביתנו, לש"ס, ליהדות התורה, לאיחוד הלאומי ולבית הלאומי - כדי שאלה יקימו ממשלה בראשות נתניהו.

איש אינו קונה את הצדקנות המעושה של לבני; אפילו בקדימה, בניסיון לגנוב את הבחירות על-ידי צירוף ישראל ביתנו לקואליציה בראשותה, הסכימו לדרישתו של אביגדור ליברמן לשנות את שיטת הממשל - כך שראש הסיעה הגדולה ביותר יהיה המועמד הבלעדי להרכיב את הממשלה. והרי אם, לשיטת קדימה ולבני, החוק הקיים הוא הקובע, לשם מה יש צורך בתיקון שדורשת להכניס בו ישראל ביתנו?

נראה כי אף שלבני אינה צדיקה גדולה כפי שביקשה להצטייר, היא יודעת את נפש בהמתה: יו"ר קדימה מבינה שמפלגתה לא תוכל להחזיק מעמד אם תורחק מעטיני השלטון. היא יודעת שבסופו של דבר זוהי מפלגה ללא אידיאולוגיה או דרך, שבכיריה נקשרו בפרשיות מביכות של הונאה, קבלת שוחד ומעשים מגונים ושהדבק היחיד המחבר בין חלקיה שוכב מחוסר הכרה בבית החולים כבר יותר משלוש שנים.

לפיכך, מוטב שבמקום ספינים בשקל תשעים וקומבינות, היא תמהר להצטרף לממשלה בראשותו של בנימין נתניהו כשרת החוץ. זוהי ההזדמנות האחרונה - של מי שניסתה לעשות סיבוב על חמישה מנדטים שהצליחה להעביר אליה מתוך גוש השמאל - להוכיח כי מבחינתה אחריות לאומית אינה רק סיסמה. זוהי גם ככל הנראה ההזדמנות האחרונה שלה להציל את קדימה, לפני שכמה מבכיריה יערקו וינפצו את המפץ הגדול.