ישראלים אוהבים למצב עצמם כחלק ממערב אירופה, אלא שבמרבית המדדים החברתיים והכלכליים, אנו ממוקמים בשולים המזרחיים והדרומיים של היבשת. ההכנסה הפנויה החציונית של משקי בית דומה לזו של סלובניה, ספרד, יוון וצ'כיה. כך גם התמ"ג לנפש והשכר הממוצע במשק. שיעור העוני בישראל מרחיק אותנו מאוד מ"המערב" אל ארצות דרום אמריקה, בין מקסיקו לצ'ילה - כך קובע הסקירה השנתית של מרכז אדוה "תמונת מצב חברתית 2014".

האי שוויון - מן הגבוהים בארצות ה-OECD

מדד הג'יני של ישראל אשר בודק את רמת האי-שוויון הוא מן הגבוהים בארצות ה-OECD: ב-2011, ישראל, עם מדד ג'יני בגובה 0.377, הייתה ממוקמת במקום ה-5 מבין 34 מדינות.

מאז אמצע שנות ה-1980, האי שוויון - מדד ג'יני - גדל בחלק מארצות ה-OECD ובממוצע, ב-5.3%. בישראל עלה מדד הג'יני מ-0.326 ל-0.377 - עלייה של 15.6%.

העושר גדל, השכר לא

מהסקירה עולה כי כלכלת ישראל דווקא צומחת. בעשור שחלף מאז משבר האינתיפאדה השנייה, בין 2004 ל-2013, גדל התמ"ג של ישראל בכ-45%. המשבר הפיננסי שהתפשט בעולם לאחר 2008 פגע בישראל פחות מאשר בארצות אחרות; יצואנים ישראלים השכילו למצוא שווקים חדשים - הודו, סין, רוסיה. שיעור ההשתתפות בשוק העבודה עלה והאבטלה ירדה. אלא שפירות הצמיחה, במקום שיחלחלו כלפי מטה כטענת קברניטי המשק, מחלחלים, שלא כדרך הטבע, דווקא כלפי מעלה.

חלקם של המעסיקים בעוגת ההכנסה הלאומית גדל בעשור האחרון (2012-2003), מ-11% ל-15% מן העוגה, וזאת על חשבון העובדים, שחלקם ירד מ-66% ל-62%. שכר העובדות והעובדים כמעט ולא השתנה - לא זה הממוצע ולא זה החציוני. כוח המיקוח של העובדים והעובדות ירד עקב היחלשותם של איגודי העובדים ועקב המעבר להעסקה קבלנית בממשלה ובתאגידים הגדולים. מנגד נרשם גידול מתמשך בעלות השכר של המנהלים הבכירים בתאגידים הגדולים, שמרקיע שחקים. הנתונים מורים גם על גידול רב בנכסים הכספיים שבידי "הציבור", שנתח גדול מהם מרוכז בעצם בידי המאון העליון והאלפיון העליון. האי שוויון מציב אותנו גם הוא בדרום אירופה או במזרחה - רחוק ממערבה.

חוסר יציבות מדינית-ביטחונית פוגעת בצמיחה

ישראל אינה ממצה את פוטנציאל הצמיחה שלה בין השאר בגלל היעדר הסדר מדיני עם הפלשתינים ובגלל השכיחות הגבוהה של עימותים אלימים עמם. שתי האינתיפאדות גרמו לפגיעות של ממש במשק הישראלי; אך גם עימותים מוגבלים יותר הם עניין תכוף ביותר: המבצעים "ימי תשובה" (2004), "קשת בענן" (2004), "גשם ראשון" (2005), "גשמי קיץ" (2006), "חורף חם" (2008), "עופרת יצוקה" (2008-2009), "עמוד ענן" (2012) ו"צוק איתן" (2014). השלכותיו הכלכליות הישירות של כל אחד מעימותים אלה היו מוגבלים יותר - בנק ישראל מעריך ש"צוק איתן" צמצם את התמ"ג ב-0.3% - אך הצטברותם פוגעת לטווח הארוך בקבוצות אוכלוסייה ובחבלי ארץ רבים ויוצרת אווירה של חוסר יציבות.

שליש מהשכירים משתכרים שכר מינימום ומטה

בתקופת המשבר הכלכלי של האינתיפאדה השנייה גדל שיעור המשתכרים עד שכר מינימום: בשנת 2002, שיעורם עמד על 31.7% מכלל השכירים; ב-2003 הוא עלה ל-35.4% וב-2006 נרשם שיעור דומה. מאז מצוי השיעור בירידה, וב-2011 הוא הגיע ל-30.5%. בשנת 2012 שוב חלה עלייה ושיעור המשתכרים עד שכר מינימום עמד על 31.3%.

חלקם של כל הישראלים המשתכרים שכר ממוצע ומטה עמד בשנת 2012 על 70.7%.

הנתונים מצביעים על יציבות גדולה. למרות שהכל מסכימים על כך שבישראל של ימינו קשה לקיים רמת חיים סבירה בשכר מינימום, שיעור המשתכרים עד שכר מינימום לא הצטמצם בעשור האחרון באופן משמעותי. סביר להניח שהיציבות נמשכה גם בשנים 2014-2013.

פערי השכר בין גברים ונשים יציבים

פערי השכר בין גברים ונשים יציבים ביותר: בעוד שהפער בשכר החודשי הצטמק מעט, הפער בשכר השעתי נותר יציב. הפער המגדרי גדול במיוחד בשכר לחודש. ההסבר להיקפו של פער זה טמון בעובדה שנשים רבות עובדות במשרות חלקיות ו/או זמניות. ב־2013, השכר הממוצע לחודש של נשים עמד על 68.1% מהשכר הממוצע של גברים.

הפער המגדרי קטן יותר כאשר בוחנים את השכר לשעה. השכר הממוצע לשעה של נשים עמד על 85.6% מהשכר לשעה של גברים.

שכר אשכנזים, מזרחיים וערבים


פערי השכר בין יהודים לערבים ובין יהודים מזרחים ליהודים אשכנזים הם משמעותיים ביותר. ב-2013, כאשר ההכנסה הממוצעת של שכירים עמדה על 9,030 שקלים, ההכנסה הממוצעת של שכירים ערבים - 6,076 שקלים - הייתה הנמוכה מבין שלוש הקבוצות והציבה אותם על 33% מתחת לממוצע. שיעור זה יציב למדי מאז 2008. יצויין כי ב-2004 כבר נרשמה רמת הכנסה יחסית גבוהה יותר - 25% מתחת לממוצע.

ההכנסה החודשית הממוצעת של שכירים אשכנזים - 11,897 שקלים (במחירי 2013)- הייתה הגבוהה מבין שלוש הקבוצות ועמדה על 32% מעל ההכנסה החודשית הממוצעת של כלל השכירים. ב-2012 עמדה הכנסתם על 12,425 שקלים (במחירי 2012): לא ברור האם ירידה זו היא תוצאה של שיטת המדידה החדשה או שמה היא משקפת תנודה זמנית כדוגמת זו שנרשמה בשנים 2011-2010.

ההכנסה החודשית של מקביליהם המזרחים, 10,033 שקלים (במחירי 2013), הציבה אותם על 11% מעל הממוצע, בדומה ל-2012.

משפחה אחת מתוך חמש - מתחת לקו העוני

הכנסתן של קרוב לחמישית מכלל המשפחות בישראל כה נמוכה עד שהיא מציבה אותן מתחת לקו העוני (המוגדר כהכנסה השווה ל-50% או פחות מן ההכנסה החציונית של המשפחות בישראל). ב-2013 עמדה תחולת העוני על 18.6% - ירידה בהשוואה לשיעור ב-2012, שעמד על 19.4%.

בשנת 2013 נרשם צמצום בהיקף העוני בקרב המשפחות הערביות: מ-54.3% ב־2012 ל-47.4% ב-2013. אחד ההסברים לכך הוא גידול-מה בשיעור התעסוקה של ערבים. עם זאת הפער בין האוכלוסייה היהודית הכללית לאוכלוסייה הערבית גבוה מאוד: שיעור העוני בקרב הערבים גבוה פי 3.5, לערך, מן השיעור בקרב היהודים.

בקרב היהודים, שיעורי העוני הגבוהים ביותר הם בקרב החרדים והם דומים לאלה של האוכלוסייה הערבית.