בית הדין הארצי לעבודה קבע באופן חד-משמעי, בהחלטה תקדימית שניתנה לאחרונה (20.11.03), כי "אין הכרח להוכיח עוצמת רעש העולה על 85 דציבל דווקא במקום העבודה, על-מנת להקים את התשתית העובדתית לבחינת ליקוי שמיעה כמיקרוטראומה".
בפני בית הדין הובא ערעורו של יעקב פריג', על החלטת בית הדין האזורי לעבודה, שדחה את התביעה להכיר בו כנפגע תאונת עבודה, בכל הנוגע לקבלת פיצוי מהביטוח הלאומי.
בשלב הערעור, הצליחו פריג' והמוסד לביטוח לאומי להגיע להסכמה, שבית הדין נתן לה תוקף של פסק דין, ועל-פיה "עניינו של המערער יוחזר לבית הדין האזורי, על-מנת שידון בפרוטרוט בתנאי עבודתו של המערער בעמדות השונות ובמעבדה, יקבע את משך שהותו על-פי סדר יומו הרגיל בעמדות, ככל שהדבר ניתן, ובמעבדה; לאחר קביעת התשתית העובדתית ימונה המומחה הרפואי, אשר ישאל השאלות הרלבנטיות להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, על-פי תורת המיקרוטראומה".
עורכת הדין של פריג', נירה גולן, אמרה בתגובה כי "עד לאחרונה, במקרה של פגיעה בשמיעה, היה על התובע להוכיח לא רק שעקומת השמיעה שלו תואמת פגיעה מרעש, אלא את רמת עוצמת הרעש המדוייקת במקום העבודה, וכן את משך הזמן בו היה חשוף לרעש, והיתה מחלוקת משפטית בשאלה אם על עוצמת הרעש להיות לפחות 85 דציבל".
עו"ד גולן הוסיפה, כי חשיבותו של פסק דין זה היא בכך שכאשר ברור על-פניו, כי העובד עבד בסביבת רעש כמו - נגריה, מסגריה, תיקון מנועים, הפעלת כלים כבדים, הפעלת מדפסות גדולות וכד', העובד לא ייאלץ להראות לבית הדין בדיקות רעש ולא ייאלץ להוכיח עוצמת רעש העולה על 85 דציבל, ודי יהיה בבדיקות השמיעה שלו ובמשך הזמן בו שהה במקום העבודה, כדי להניח תשתית עובדתית לקיומה של מיקרוטראומה ולהצדיק מינוי מומחה רפואי לשאלת הקשר הסיבתי.
עב"ל 1329/01 יעקב פריג' נ' המוסד לביטוח לאומי