חולמת בעברית

"הכינוס שלנו מהווה הזדמנות להראות את הפנים המחויכות של השפה העברית ואת העושר שלה". כך אומרת הבלשנית ואשת החינוך ד"ר צביה ולדן, ראש מיש"ם (מכון יוזמות, שפה ומחשבים במכללת בית ברל), עם פתיחתו של כינוס השפה העברית השני בהיכל התרבות ראשון-לציון, העיר שבה הוקם 'חביב', בית הספר העברי הראשון בעולם. הכינוס ייערך עד מוצ"ש.

אני מביט בתוכניה של הכינוס, ומגלה בה בין השאר 'שעשולשון', חידון לתלמידים שאת מנחה עם טל מוסרי; ערב הוקרה ל'מפעל לתרגומי מופת'; הרצאה של גיל חובב על עברית ואוכל וגם כנס של מחברי תשבצי-היגיון. האם יש לכם גם כוונה לצלצל בפעמוני האזעקה כנגד הלע"ז הפושה בשפה העברית?

"הלע"ז היה בעברית מאז ומעולם, והוא קיים בכל שפה. ללע"ז בעברית עשויים לקרות שני דברים – או שהוא יתאזרח בה ובעוד דור איש לא יידע שמדובר בלע"ז - כמו שאנחנו לא יודעים על הרבה מילים שנכנסו לשפה שלנו מארמית, מפרסית, מיוונית ועוד. זאת כוחה של שפה שכל הזמן היא קולטת מילים ומתעשרת בתהליך שבו נכנסים אליה רכיבים חדשים ונהרסים רכיבים שקיימים. החלק האחר ייעלם בבוא העת באופן טבעי.

"אם, למשל, קראו ללוגו סמליל ובהתחלה זה הצחיק, בעוד דור אולי זה יתפוס, כמו שהקסטה - מילה לועזית שבה כולנו השתמשנו - כמעט נעלמה לגמרי לטובת הקלטת. אגב, את הצעד הראשון לקראת השינוי הזה עשו דווקא ילדים לפני 30 שנה, שהמציאו את המילה קסטת, לאחר שהוריהם אמרו קסטה והגננות קלטת. מי זוכר כיום את הקסטה?".

מסקרן אם את מסוגלת לעודד אותי.

"במה?"

אני נלחם בשימוש במילה דיסק במקום תקליט. אם יש דיסק בגב ויש דיסק במכונית, מדוע להרבות לע"ז ולדסקס את השפה עד יאוש האם ניתן לומר תקליטור או אלבום? האם אני נלחם כדון קישוט בטחנות-רוח?

"אתה ממש אינך נלחם כדון קישוט בטחנות-רוח. אגיד לך למה. רבים כבר משתמשים במילה תקליטור. אם זה עדיין איננו משמח אותך, הרי זה בגלל שאני מאמינה בביאת המשיח ואתה – לא. השאלה היא מאיזו פרספקטיבה מסתכלים על השפה. צריך לתת לה כבוד ולתהליכים צריך לתת זמן. התקליטור היא מילה צעירה שעתידה לפניה.

"הייתי מציעה ללכת בדרכה של חמדה בן-יהודה, אשתו של אליעזר בן-יהודה", מוסיפה ולדן. "היא הייתה לוקחת מילה לועזית, מציעה את החלופה שלה בעברית - חנוכיה למשל - וזו הייתה נקלטת עם הזמן. אני אופטימית ומאמינה בכוחן של המילים ובכוחם של הדוברים. אם רק נטיף בשער, לא נשיג את המטרה ולא נצליח לקדם את השפה. לכן אני נוהגת לעשות את זה בהומור, בחיוך ובעבודה מתמידה. בטח לא לבכות, וגם לא לטעון שהילדים אינם יודעים. הילדים יודעים הרבה, אבל דברים אחרים. את המבוגרים מעצבן שהם לא תמיד מצליחים להבין מה שהילדים אומרים מפני שהם מדברים מהר".

מראש סיכמנו שלא לערב שמחה בשמחה, ולהשאיר הפעם את הפוליטיקה בצד. ד"ר ולדן אולי תחלוק על הקביעה שלהלן, אבל איכשהו דרך הילדים היא נוגעת בדרכה החיננית גם במה שמשויך לפוליטיקה. בעוד מספר שורות תווכחו לראות איך בדיוק.

חכו, היא תכף תגיע. "אנחנו חיים בדור שהוא דור ראשון לגאולה במשמעות שזאת הפעם הראשונה בתולדות הלשון העברית שישנם נכדים שזו שפת האם שלהם", היא מסבירה. "זה לא היה בעבר. הדור הקודם, שעברית לא הייתה שפת האם שלו, דיבר יותר לאט והיה זהיר בכבודה של העברית. כעת השפה מובנת מאליה. וכשמשהו מובן מאליו, אתה נוהג בו בפחות כבוד".

המורים בבתי הספר חולקים כבוד לשפה?

"לא הייתי רוצה להכליל. המורים, ברובם מורות, הפכו בהקשר זה לשק חבטות נוח. מדוע? כי מערכת החינוך לא נחשבת לדבר החשוב ביותר, לא כל שכן אלה שעוסקים בה. מדינת ישראל רוצה להיות גדולה בשטח במקום לשים דגש על חינוך.

איך כדאי ללמד עברית לשיטתך?

"צריך לחזור במהרה לטקסטים מהמקורות וללמדם כשהם לא מפושטים. לא צריך ללמד תנ"ך בעברית עכשווית".

והשפעת הטלוויזיה?

"הטלוויזיה היא אריזה. יש גם ספרים גרועים, ויש גם טלוויזיה מעולה. אין מחקרים שבדקו את ההשפעה הישירה של טלוויזיה על שפת הילדים. היא השתנתה, זה ברור. האם היא מתדלדלת? – את זה לא הוכיחו. בוודאי שלא הוכיחו שהטלוויזיה אשמה בזה".

מה חסר לך בעברית של היום?

"מדוע חסר? בעיניי זו שפה מדהימה שמתחדשת בקצב יותר מהיר מאשר כל שפה אחרת. העברית חוותה בתוך 120 שני מהפכים עצומים: היא הפכה להיות שפת-אם, לאחר שהייתה שפה שרק כתבו והתפלספו בה, וכן הפכה בפעם הראשונה בתולדותיה – ונראה אותך מעז להגיד שזאת פוליטיקה – לשפה רשמית של מדינה. אני מאוד מרוצה מהשפה ומתה עליה. תסתכל כמה אנשים מדברים בעברית וכותבים בה; כמה אנשים שרים בה וכמה אנשים וכמה אנשים משתעשעים בה. מה הייתי רוצה? – שהחיבור למקורות יהיה יותר עמוק ויותר יסודי".

מה מקומם בעברית אותך?

"מקומם אותי שאנשים לוקחים לעצמם את החירות ואת החוצפה לכתוב תנ"ך בעברית מפושטת. זאת בריחה אל הפתרון הכי עלוב והכי מסחרי. עוד מקומם אותי שאנשים חושבים שכל אחד יכול להגיד כל דבר על השפה רק מפני שהוא מדבר בה, כמו שכל אחד יכול להגיד כל דבר על החינוך רק מפני שנולדו לו ילדים. לדעתי, צריך ללמוד היטב חינוך וגם שפה לפני שמדברים על נושאים אלה. מצער אותי שאנשים לא יודעים לעשות את האבחנה בין שינויים בשפה שהם חלק מתהליך ההתפתחות שלה, לבין סטיות שמקורן בבורות. זה עד כדי מטריד אותי, שלצורך העניין טבעתי את המילה 'בוריינות' - שילוב של בורות ובריונות".