ספק סביר שיביא לזיכוי נאשם נגדו יש רק ראיות נסיבתיות, צריך להתעורר לא לפני שהראיות יצרו מארג המעביר לכתפי הנאשם את הנטל ליצור את הספק. כך קובע (יום ג', 20.1.15) בית המשפט העליון, בפסק דין מפורט השב ומקבע את ההלכות הנוגעות לראיות נסיבתיות.

השופט נעם סולברג מזכיר, כי בבחינת ראיות נסיבתיות קיימים שלושה שלבים: הצגת כל ראיה בפני עצמה, יצירת מארג המוכיח לכאורה את אשמת הנאשם ובדיקה האם יש לנאשם הסבר סביר חילופי היוצר ספק בדבר אשמתו. סולברג מדגיש, כי המדינה אינה צריכה להוכיח שהגיעה כבר בשלב השני למסקנה מרשיעה מעבר לספק סביר, וכי מקומו של ספק זה הוא רק בשלב השלישי.


נטל טקטי על הנאשם


סולברג אומר: "אכן אין מקום להציב את הרף הראייתי המקסימלי כדרישה מקדמית כבר במסגרת המעבר מן השלב השני אל השלב השלישי. ככל שאכן מעלה התביעה גרסה המתחשבת בכלל הראיות, והמסבכת את הנאשם במסקנה פלילית מסתברת בהתבסס על מבחני היגיון ושכל ישר, מצדיק הדבר העברת הנטל אל כתפי הנאשם, בכדי לשמוע את דבריו ולבחון את גרסתו במסגרת השלב השלישי".

הוא מוסיף: "עם זאת, יש לזכור כי נטל זה הוא נטל טקטי בלבד המוטל על הנאשם, להציג תרחיש חלופי סביר המתיישב עם חומר הראיות ועומד במבחני השכל הישר. נטל טקטי זה אינו משנה את נטלי ההוכחה המקובלים בהליך הפלילי. בסופו של דבר נותר הנטל על התביעה מהחל ועד כּלה להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר.

"כתוצאה מכך, גם עוצמתו של הנטל המועבר אל כתפי הנאשם במסגרת השלב השלישי תושפע מחוזקה של המסקנה המפלילה שהציעה התביעה במסגרת השלב השני: ככל שהמסקנה המפלילה היא חזקה יותר, מגוונת יותר מבחינת הראיות שעליה היא מושתתת ואיננה לוקה בפערים או בשאלות בלתי פתורות, הנטל על הנאשם יהיה כבד יותר, מאחר שיצטרך ליתן הסבר סביר וחזק יותר לכל אחד מחלקי הפאזל".

לצד זאת, שב כאמור בית המשפט העליון וקובע, כי ניתן להרשיע בכל עבירה - כולל ברצח - על סמך ראיות נסיבתיות בלבד. עוד נקבע שוב, כי ערכאת הערעור יכולה להתערב במסקנה האם הראיות הנסיבתיות מוכיחות בסופו של דבר את האשמה מעבר לספק סביר.


הנדל: מבחן דו-שלבי


השופט אליקים רובינשטיין הסכים עם סולברג, בעוד השופט ניל הנדל הציע לעבור למבחן דו-שלבי - מחשש שהמבחן הקיים יעביר בפועל את נטל ההוכחה לכתפיו של הנאשם:

"השלב הראשון הוא קביעת ממצאים עובדתיים על סמך ראיות ישירות. בשלב השני על בית המשפט לבחון האם בכוחו של מצרף הראיות הישירות, שנבחנו בשלב הראשון, להוכיח עובדות נוספות שלגביהן אין ראיות ישירות. דהיינו, האם ישנן ראיות נסיבתיות מספיקות. השאלה שעל בית המשפט לשאול את עצמו היא, כאמור, האם מסקנת התביעה בדבר קיומן של עובדות נוספות היא המסקנה הסבירה היחידה".

הדברים נאמרו בהחלטת בית המשפט העליון לדחות את ערעורה של המדינה על זיכויו מחמת הספק של מאיר קריאף מרצח מפעיל ההימורים יוסי תורג'מן בנתניה בשנת 2010. כל הראיות נגד קריאף היו נסיבתיות, וסולברג ורובינשטיין אומרים שאם מדובר היה בהליך אזרחי - קריאף היה מפסיד (הנדל הסתייג מקביעה זו, באומרו שיש להתמקד בתיק הפלילי שפני בית המשפט). אולם מאחר שמדובר בהליך פלילי, הרי שנותר עדיין ספק סביר המחייב לזכותו. את המדינה ייצג עו"ד ג'ואי אש, ואת קריאף - עו"ד ישראל קליין.