אפריקה-ישראל תעשיות תשלם 4 מיליון שקל בשל אי-גילוי מידע מהותי על עסקה של חברת נגב קרמיקה שבבעלותה. אברהם נובגרוצקי, שהיה מנכ"ל אפריקה תעשיות ויו"ר נגב, ישלם 400,000 שקל; מנכ"ל נגב, אבי מוטולה, ישלם 150,000 שקל; ומנהל הכספים דאז של אפריקה תעשיות, אלון הרפז, ישלם 75,000 שקל. כך קבעה (יום ד', 28.1.15) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, רות רונן.

מדובר במו"מ שניהלה נגב קרמיקה בסוף 2011 עם חברת אולימפיה הקנדית על הרחבה מהותית של שיתוף הפעולה ביניהן. בינואר 2012 פרסמה אפריקה הצעת רכש למניות נגב, ולא גילתה את דבר קיומו של המו"מ. היא גם לא דיווחה עליו כאשר שאלה אותה רשות ניירות ערך, ביוני 2012.

ועדת האכיפה ברשות ניירות ערך קבעה, כי מדובר בהסתרת מידע מהותי ובהטעיה של הרשות, שכן המו"מ נמשך חודשים רבים והיה מהותי בעת הצעת הרכש ובוודאי בעת מתן המענה לשאלותיה של הרשות. אפריקה ומנהליה ערערו, אך רונן דחתה את הערעור ברובו למעט הפחתה של מיליון שקל בעיצום שהוטל על אפריקה.

רונן דנה באריכות בשאלה מהו מידע מהותי, ומסקנתה היא, שיש לאמץ "מבחן שיחול על כל מידע בדבר מו"מ שגילויו היה מוביל להשפעה משמעותית על נייר הערך של החברה, ולא רק מידע על מו"מ שבו הושגה הסכמה על פרטי העסקה העיקריים, ובכלל זה על מתווה העסקה ומחירה". קביעה זו נובעת הן מלשון החוק והן מתכליתו בנושא מידע הפנים, סבורה רונן.

"מבחן העזר שלפיו יש לבחון את מהותיות המידע הוא מבחן הסבירות/עוצמה. מבחן זה מבוסס על שקלול ההסתברות לכך שהאירוע נושא המידע אכן יקרה בעתיד, מחד-גיסא, ולהשפעתו הצפויה על החברה (וכפועל יוצא על שווי ניירות הערך שלה) מאידך-גיסא. מבחן זה אינו מבחן טכני או מתימטי, ויש ליישם אותו בדרך של הערכה ביחס להשפעה האפשרית של האירוע על החברה ועל ניירות הערך שלה, ותוך הפעלת שיקול דעת".

כאשר היא מחילה עקרונות על עסקת נגב קרמיקה קובעת רונן, כי הוא עומד בשני המבחנים. העסקה עם אולימפיה הייתה בעלת חשיבות לחברה, ומנהליה של החברה סברו בזמן אמת שיש סיכוי גבוה שהיא תתממש. מעבר לדרוש אומרת רונן, כי היו גם הסכמות עקרוניות מהותיות בין נגב לבין אולימפיה באותה עת, ולמעשה רק שאלת המחיר נותרה פתוחה.

בנוגע להצעת הרכש אומרת רונן, כי מאחר שמדובר כאמור במידע בעל משמעות למשקיע - הייתה אפריקה-ישראל חייבת לציין אותו בטיוטות ההצעה. עם זאת, מאחר שמדובר בשני צדדים של אותו מטבע, יש להביא זאת בחשבון בעת קביעת גובה העיצום. לאור אותה קביעה, גם מקבלת רונן את המסקנה לפיה אפריקה הטעתה את הרשות במידע שמסרה לה ביוני 2012.

לדעת רונן, התערבות של בית המשפט בגובה העיצום צריכה להיות מצומצמת - כמו של ערכאת ערעור בגובה העונש שהטילה הערכאה הדיונית בהליך פלילי. "מגמת ההחמרה [בענישה הפלילית על מידע פנים] הנשענת על ההכרה בצורך להרתיע את הציבור מפני הפרה של חוק ניירות ערך - יפה גם לענייננו", היא מוסיפה.

בשל העובדה שכאמור ההטעיה בהצעת הרכש הייתה חלק מאי פרסום מידע הפנים, הפחיתה רונן במיליון שקל את העיצום שהוטל על החברה, והותיר בעינם את העיצומים על המנהלים. את אפריקה ייצגו עוה"ד אדרת, ליטבק וברזילי, ואת רשות ניירות ערך - עוה"ד ויינבאום ומודעי.