הח"כ לשעבר בריזון תובע מהמדינה הפרשים

הח"כ לשעבר רוני בריזון טוען, כי בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב טעה בכך שאפשר מצב בו עובד בכיר כדוגמתו, השב לארץ אחרי שירות בחו"ל, יעבור את השיבה וההסתגלות בעזרת הטבה כספית חודשית, שהיא רבע ממה שעובד בתפקידו ובמעמדו משתכר בארץ באופן רגיל. את הערעור הגיש ברינזון, לשעבר ח"כ מטעם שינוי, באמצעות השר לשעבר אברהם פורז, חברו למפלגה.

בריזון הגיש לבית הדין הארצי לעבודה ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי, בשאלה האם הוא זכאי לקבלת פיצויי הסתגלות ופדיון חופשה. אם כן - האם ישולמו על-פי משכורתו החודשית האחרונה, אותה קיבל כציר כלכלי של ישראל לאיחוד האירופי בבריסל מכוח העסקתו בחוזה מיוחד, או שיש לחשבם על-פי השכר "הישראלי".

בריזון הגיש לפני שלוש שנים תביעה בסך 370,000 שקל נגד נציבות שירות המדינה לתשלום דמי הסתגלות, פדיון חופשה והפרשים בגין תגמולים קרן השתלמות ופיצויי פיטורין. לטענתו, דמי הסתגלות ופדיון החופשה למי שמעולם לא שירת בישראל צריכים להיות לפי המשכורת ששולמה לו, ובעניינו - 40,000 שקל. עוד טען בריזון, כי ההפרשות של המדינה לתגמולים, לקרן השתלמות ולפיצויי פיטורין נעשו על בסיס משכורת פיקטיבית נמוכה שמעולם לא שולמה לו, ולכן הוא זכאי לקבלת ההפרשים.

בפסק הדין שדחה את תביעתו של בריזון נקבע, כי השכר ששולם לו ולעובדים נוספים השוהים בחו"ל, הביא בחשבון את יוקר המחיה בחו"ל ואינו רלוונטי לקביעת הפיצוי בגין תקופת הסתגלות. עוד צוין, כי בהוראות השכר ותנאי השירות בחו"ל שבהסכם העבודה של בריזון נקבע, כי הזכויות הסוציאליות יקבעו לפי החלק הישראלי של המשכורת.

בערעורו טוען בריזון, כי בית הדין האיזורי טעה בקביעתו לפיה המונח "זכויות סוציאליות" מתייחס למכלול הזכויות המוענקות לעובד מעבר לשכר העבודה, ומכאן שהוא טעה בקביעתו לפיה פדיון חופשה ושיפוי בגין פגיעה בזכויות הן זכויות סוציאליות. לדברי בריזון, לו היה עובד בישראל ופורש בישראל, הייתה ההטבה הכספית לה הוא זכאי מחושבת לפי "שכר קובע" שבין 15,000 שקל (לעובד שרות המדינה) ל-30,000 שקל (לעובד על-פי חוזה מיוחד לכירים המגיעים מחוץ לשירות המדינה).

לדבריו, אין זה ראוי וסביר להפלותו לרעה לעומת עובדי מדינה בכירים, ורק לגביו לחשב את מתן ההטבות הכספיות על בסיס שכר היסוד בלבד, ובמיוחד כאשר מדובר בשכר יסוד פיקטיבי שמעולם לא היה שכרו האמיתי. בריזון טוען, כי בית הדין האיזורי טעה בכך שלא קבע, כי הנזק שנגרם לו בשל קיצור שירותו בחו"ל הוא בחודשי משכורת בחו"ל, ולכן גם על הפיצוי להיות בחודשי משכורת בחו"ל.