המדינה לא תפצה את ועד היישוב פסגות שמצפון לירושלים על שבירת שער היישוב בידי כוח משמר הגבול, מאחר שתושבים מן המקום כלאו את השוטרים שלא כדין והללו שברו את השער כדי לצאת ממנו. כך קובע (10.3.15) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים,
משה דרורי.
פקחים של המינהל האזרחי בליווי אנשי מג"ב הגיעו לפסגות בפברואר 2010, לביקורת פתע של הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון עליה החליטה הממשלה. לאחר שנכנסו הפקחים והשוטרים, חסמו תושבים את השער הראשי של פסגות על-ידי העמדת שתי מכוניות לרוחבו. לפיכך, פנו השוטרים אל השער החשמלי האחורי, הוציאו אותו ממקומו ועזבו את המקום.
ועד פסגות תבע מהמדינה פיצוי של 170,000 שקל - 20,000 שקל על הנזק שנגרם לשער ו-150,000 שקל על עוגמת הנפש. בית משפט השלום בירושלים דחה את התביעה ודרורי דחה את ערעורו של הוועד. הוא קובע, כי אומנם ועד היישוב לא עמד מאחורי חסימת השער הראשי, אך הוא ידע עליה ולא עשה דבר כדי לאפשר לשוטרים לעזוב את המקום. לפיכך, מדובר היה בכליאה בלתי חוקית של השוטרים והם היו רשאים לפעול בכוח כדי להשתחרר ממנה.
דרורי אומר כי אגודת היישוב היא המחזיק במקרקעין, ובתור שכזו - חלה עליה החובה לאפשר דרכי גישה ויציאה ראויות אל היישוב וממנו. מאחר שהאגודה לא הבטיחה את יציאתם של השוטרים, הרי שמעשיה מהווים התרשלות; ומאחר שהיה על הוועד לצפות שרשלנות שכזו תפגע בשוטרים, הרי שהוא אינו יכול לתבוע פיצוי על הנזקים שנגרמו בעקבותיה. אותם דברים אמורים גם לגבי חובתו של הוועד לאפשר לשוטרים לצאת מפסגות, ודרורי קובע שהנהלת היישוב ידעה בזמן אמת על כליאת השווא של השוטרים אך לא עשתה דבר.
עוד אומר דרורי כי הוועד יכול היה לתבוע את התושבים שחסמו את השער הראשי, שכן הם האשמים לנזק שנגרם לשער האחורי. לבסוף הוא מציין, כי השוטרים בחרו בפריצת השער כמוצא אחרון ולא כמוצא ראשון, ולכן בכל מקרה לא ביצעו עוולה כלפי היישוב. ועד פסגות חויב בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. את פסגות ייצגה עו"ד אורית יפת, ואת המדינה - עו"ד משה וילינגר.
