צבי בן-ישי נהג בחוסר תום לב קיצוני, כאשר ביקש מבית המשפט להורות לחברת אוצר מפעלי ים לרשום מניה על שמו, כאשר קיים חשש כבד שהיא גנובה. כך קבע שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב, אשר חייב את בן-צבי בתשלום הוצאות בסך 80,000 שקל.

בן-ישי מחזיק במניות למוכ"ז של אוצר מפעלי ים (מפעילת נמל תל אביב), ולפיהן הוא זכאי להירשם כבעלי שלוש מניות בחברה, אך ביקש לרשום אחת בלבד. בפנייתו לבית המשפט הוא נמנע מלגלות, כי בני משפחתו היו מעורבים בהליכים משפטיים סביב גניבת מניות רבות מן החברה בשנת 1996. מזכירה החברה באותה עת הייתה מאשה בן-ישי, אשתו לשעבר של דודו, אשר הורשעה במעורבות בגניבה. אביו, גדעון בן-ישי, נחשד בהחזקת מניה גנובה והתיק נגדו נסגר מחוסר ראיות; הוא ניסה לרשום את מניה ונדחה בידי בית המשפט בשל החשש שהיא גנובה.

כבוב אומר: "המבקש נגוע בחוסר תום לב קיצוני, ודי בכך כדי לדחות את עתירתו", זאת משום שידע במשך שנים רבות על מעורבות משפחתו בגניבה או לפחות החשדות למעורבותה. בן-ישי טען שרכש את המניה בבית המכירות הפומביות בן-עמי/אנדרס, אך לא טרח לשאול את אביו האם ייתכן שהוא אשר מכר את המניה לבית המכירות. גם העובדה שביקש לרשום מניה אחת בלבד מעוררת את החשש, שהוא מודע למקורן הבעייתי של המניות, אומר כבוב.

למעלה מן הצורך, ממשיך כבוב, ניתן להגיע לאותה תוצאה גם מבחינת טענות הצדדים לגופן. כבוב הגיע למסקנה, כי קיים חשש ממשי שאותה מניה היא גנובה, בין היתר לנוכח העובדה שיש עליה סימן חלודה של אטב - כפי שהיה באותן מניות, להן צירפו המחזיקים מכתב בנוגע לתנאי ההמרה. עוד זקף כבוב לחובתו של בן-ישי את תגובתו המתלהמת והמשתלחת (כלשונו של כבוב) לבקשת החברה להגיש תצהיר בדבר הדרך בה הגיעה המניה לידיו, כאשר במקום להיענות לבקשה סבירה זו - איים לפנות לבית המשפט.

כבוב ממשיך ודן בשאלה, האם יוכל בן-ישי לטעון שלפי תקנת השוק, הוא זכאי להחזיק במניה גם אם היא גנובה, משום שרכש אותה בתום לב. מסקנתו של כבוב שלילית, בין היתר משום שבית המכירות הפומביות לא היה הבעלים אלא רק המתווך, לא הוכח שהתקיימה מכירה פומבית, בן-ישי לא זימן עדים שיוכלו לחזק את טענותיו בנוגע לצורת הרכישה ועוד.

עוד מציין כבוב, כי רו"ח עמי עמנואלי, המרכז את רישום המניות באוצר מפעלי ים, הצהיר, כי יש גורמים שעומדים מאחורי בן-ישי ומשפחתו, המנסים "להכשיר" באמצעות בית המשפט את המניות הגנובות שבידיהם. בא-כוחו של בן-ישי כלל לא חקר את עמנואלי על נקודה מרכזית זו, מה שמלמד שכנראה יש דברים בגו.

כבוב מסכם: "מדובר במקרה חריג ויוצא דופן של ניצול לרעה של הליכי משפט. זאת, על-ידי מבקש שהיה מודע היטב והכיר מקרוב את נסיבות גניבת תעודות מניה למוכ"ז המקנות זכויות למי שמחזיק בהן, בשווי כספי גבוה מאוד, שניסה וממשיך לנסות לנצל את מצוקת המשיבות, שמצאו עצמן קרבן למעשה גניבה של מספר גורמים (ביניהם גם בני משפחתו של המבקש שחלקם הועסקה על-ידי החברה), אשר גנבו מספר לא ידוע של תעודות מניה למוכ"ז וניסו ומנסים להפיצן בשוק. דבר זה נעשה חרף הרשעת חלק מאותם גורמים בפלילים, וחרף כישלון ניסיונו של אביו של המבקש בהליך שהסתיים זה עתה, עת דחה בית המשפט העליון את עתירת האב לקבלת סעדים זהים".

את בן-ישי ייצג עו"ד ברק מלכית, ואת אוצר מפעלי ים - עוה"ד יוסף עזגד ואורית הולנדר.