מתן פטור מארנונה למוסד חינוכי אינו תלוי בכך שהוא תורם לקהילה בה הוא פועל. כך קובע (יום ב', 23.3.15) בית המשפט העליון, בדיון נוסף בהרכב של שבעה שופטים.
השאלה התעוררה לאחר שעיריית ירושלים סירבה להעניק פטור מארנונה לסמינר החרדי למורות "עטרת בנות ירושלים", בנימוק שהתלמידות הן אזרחיות זרות החוזרות לארצותיהן, ולפיכך אינן תורמות לעיר - ולכן אין מקום לכך שהעיר תעניק להן הקלות. השופטים
חנן מלצר ו
אליקים רובינשטיין (מול דעתו של המשנה דאז,
אליעזר ריבלין) דחו את העתירה. הנשיא דאז,
אשר גרוניס, הורה לקיים דיון נוסף בשל סתירה בין פסק דין זה לבין פסקי דין קודמים.
את דעת הרוב בדיון הנוסף כתב השופט
יורם דנציגר, אשר פתח בחזרה על קריאה שכבר השמיע בית המשפט העליון פעמים רבות: "בשלה השעה שהמחוקק יעשה מעשה ויקבע בחוק חדש ומודרני הוראות ברורות, בהירות ומפורשות שעל פיהן יינתן פטור מארנונה במקרים המתאימים".
לגופם של דברים קובע דנציגר: "על-פי נוסחה הקיים של הפקודה, אין מקום לבחון את שאלת תרומתה של המבקשת לקהילה". לדברי דנציגר, השאלה היחידה בה יש לדון היא האם סמינר למורות מהווה "מוסד חינוך" הזכאי לפטור מארנונה, ובעקבות פסיקה קודמת של העליון הוא משיב על כך בחיוב. הוא מדגיש:
"קביעה כאמור אינה יכולה להיות מושפעת מהתשובה לשאלה האם המבקשת תורמת לקהילה המקומית בה היא פועלת או האם תלמידותיה עוזבות את הארץ לאחר לימודיהן, כשם שהיא אינה
יכולה להיות מושפעת מקיומו של אישור משרד החינוך".
גרוניס, אשר הצטרף לדעתו של דנציגר, העיר שפטור מארנונה ניתן לגופים רבים שאינם תורמים לקהילה בה הם שוכנים, כגון קונסוליות, אתרים היסטוריים, אכסניות נוער ובתי קברות לחיילים. לעמדתו של דנציגר הצטרפו גם הנשיאה
מרים נאור והשופטים
סלים ג'ובראן ו
יצחק עמית. מלצר ורובינשטיין נותרו בדעתם המקורית, שהפכה כעת לדעת המיעוט, תוך שמלצר כותב חוות דעת בת עשרות עמודים לביסוס עמדתו.
את הסמינר ייצגו עוה"ד גליה גרימברג ודרור שאול; את משרד הפנים ייצגה עו"ד שוש שמואלי; ואת עיריית ירושלים - עוה"ד נעמה כליף-חזרתי, שירה שויד ושירה לוי.
