ערים ממגנטות

ערים יכולות להיות אפורות, משעממות ומדכאות, אך עם תכנון והשקעה נכונים, הן יכולות גם להיות מוקד משיכה טרנדי ומלא חיים. ערים כאלה נקראות ערים ממגנטות, והן נהנות מהגירה חיובית של תושבים צעירים ויצירתיים, שמעניקים זריקת מרץ לכלכלתן. דוח של KPMG בריטניה בחן כיצד הפכה תל אביב לעיר ממגנטת ולמרכז הייטק בינלאומי תוסס.

לידים:

הצעירים האלה הם למעשה "יצרני עושר". הם אלה שיוצרים את המשרות של המחר, ואת ההון העתידי של העיר.

תל אביב לא הייתה יכולה ליהנות מפוטנציאל ההון האנושי הטכנולוגי שלה, אם לא הייתה מניחה תחילה את התשתית הפיזית והתרבותית, שתמשוך את הצעירים אל העיר.

אינפוגרפיקה:

הנתונים של תל אביב
מספר תושבים 414,600
תעשיות מרכזיות: טכנולוגיה, ביוטכנולוגיה, פיננסים, נדל"ן תעשיות
שיעור הצעירים בגילאי 34-20: 28%
שיעור בעלי השכלה גבוהה: 52.68%

ערים הן כמו מגנטים. יש להן כוחות משיכה וכוחות דחייה. עיר עם כוח מגנטי חזק מושכת אליה תושבים חדשים, מבקרים והשקעות. אנשים, רעיונות וכסף מתערבבים יחד, ועוזרים לבנות עסקים חדשים, תשתיות, מסעדות, חנויות וברים פורחים. מבקרים מגיעים ומוציאים כסף, משרות חדשות נוצרות וכלכלת העיר צומחת.

הערים הגדולות בעולם, כמו לונדון, ניו-יורק והונג קונג, מפעילות כוח משיכה גלובלי. במשך מאות שנים הן מרכזות אנשים מכל רחבי העולם, וממשיכות לעשות זאת גם במהלך תקופות קשות. אך לא כל הערים בעולם הן ערים גלובליות. בעולם המפותח לבדו יש מעל 200 ערים גדולות, שחלקן מושכות תושבים חדשים וחלקן מאבדות אותם - אוריינטציה שיכולה להשתנות עם השנים. כך למשל ערים כמו דטרויט וקליבלנד, שצמחו במהירות במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20, הפכו בשנים האחרונות למגנטים שליליים.
לעומת זאת, ערים כמו מאלמו בשבדיה, בילבאו בספרד וגם תל אביב, הן ערים שאיבדו בעבר את כוח המשיכה שלהן, אך הצליחו להתאושש ולהפוך לערים משגשגות.

אז מה יכולות ערים לעשות כדי לחזק את כוח המשיכה שלהן ולהפוך לאלטרנטיבה לערים הגדולות? מחקר שערך KPMG בבריטניה בחן תשעה מקרי מבחן בעולם - ערים (וביניהן תל אביב) שמהוות מודל להצלחה כערים ממגנטות. בכל אחת מהן בוצעו ראיונות עם תושבים, בעלי עסקים, ומנהיגים פוליטיים, על-מנת לנסות לבודד ולשרטט את העקרונות שהובילו להצלחה.

הצעירים - מנוע הצמיחה

קשה להגדיר במדויק מהי עיר ממגנטת, אך ברור שיש ערים שפשוט מושכות אליהן קבוצות אוכלוסייה, שמוצאות אותן מתאימות במיוחד לצרכיהן. אוכלוסיות אלה מתחילות תגובת שרשרת של התפתחות "באזז" חיובי סביב אותן ערים. כאשר עיר צוברת מוניטין, תהליך הגדילה הופך אוטומטי, אך הגירה חיובית לבדה אינה הופכת עיר לעיר ממגנטת - לשם כך דרושה גם צמיחה כלכלית.
צמיחה כזו מתרחשת, בדרך-כלל, כאשר האוכלוסיות החדשות המגיעות לעיר מורכבות מצעירים משכילים ונמרצים, אשר רבים מהם לא מסתפקים בהשתלבות בתשתית העירונית הקיימת, ויוצרים בעצמם משרות חדשות, עסקים חדשים ומוצרי תרבות חדשים. אלה הם המנועים להפיכתה של עיר למקור משיכה. כך למשל, כשמרק צוקרברג הגיע עם פייסבוק למנלו פארק בקליפורניה, הוא יצר לא פחות מ-10,000 משרות חדשות.

זו אולי לא הגדרה מאוד אלגנטית, אבל כל הצעירים האלה הם למעשה "יצרני עושר". הם אלה שיוצרים את המשרות של המחר, ולכן את ההון העתידי של העיר. ככל שעיר מושכת אליה יותר צעירים כאלה, כך היא תיהנה מצמיחה כלכלית עתידית גדולה יותר.

כמו תחרות בין חברות

לא מדובר בתופעה חדשה. זרם המהגרים הצעירים והאמביציוניים מאירלנד ומאיטליה (כמו גם יהודים צעירים מרחבי אירופה), הם אלה שבנו את ניו-יורק, והפכו אותה למטרופולין שוקק החיים שהיא כיום. יזמים חדורי מוטיבציה, כמו הנרי פורד, הם אלה שהפכו את דטרויט למוקד תעשיה אטרקטיבי במשך שנים, והגירתם של צרפתים פרוטסטנטיים צעירים מצרפת ללונדון במהלך המאה ה-17, היא שהביאה לפריחה כלכלית של האזור כמרכז טקסטיל משגשג.

אז מי הם סוכני הצמיחה הצעירים של ימינו? מדובר בקבוצה גדולה ומגוונת: יזמים, חוקרים, מעצבים, מהנדסים, ביולוגים ופיסיקאים. אלה הם גם אומנים, בלוגרים, במאים, מוזיקאים, אנימטורים, מעצבי אפליקציות, וצעירים שנפלטים מתוך התעשיות הקיימות ויוצרים נישות תעשייתיות חדשות. לא כל עיר ממגנטת מושכת את כל אלה.

לעיתים עיר מהווה מוקד משיכה לקבוצה ספציפית יותר, אך כל עיר ממגנטת חושבת על צרכיה של האוכלוסייה הזאת, בדיוק כפי שחברות חושבות על הצרכים העתידיים של הלקוחות שלהן. ההקבלה הזו אינה מקרית - ערים מתחרות על האוכלוסיות הצעירות יקרות הערך הללו, כפי שחברות מתחרות על עובדים כישרוניים ועל לקוחות.

המהפך של תל אביב

במהלך שנות ה-60 חוותה תל אביב עליה משמעותית במספר התושבים. התשתיות וקצב התכנון העירוני, לא עמדו בכך, והיא התרחבה באופן מהיר ולא מסודר בתוך תקופה קצרה. המפנה חל בשנות ה-70, כאשר מחירי הנכסים בעיר החלו להיות גבוהים מדי עבור משפחות ועסקים, ואלה החלו לעבור לערי גוש-דן. במהלך 20 השנים הבאות, העיר חוותה ירידה של 20% במספר התושבים, ואיבדה, למעשה, את כוח המשיכה שלה.

ב-2004 פורסמה תוכנית עירונית חדשה - פרויקט עליו עמלו קבוצות עבודה, שכללו תושבים, אנשי אקדמיה ומומחים בעירייה. במרכז התוכנית גובש חזון חדש עבור העיר: התמקדות בשיפור איכות החיים, וניסיון להפוך אותה לאטרקטיבית יותר עבור משפחות צעירות.

הצעד הראשון בהפיכתה של עיר לאטרקטיבית הוא אימוץ זהות חזקה, שמגדירה את הערכים, הכישורים, ותחומי העניין של התושבים בה. כך יכולים אנשים להחליט האם הם חשים חיבור אל העיר ורוצים לעבור אליה. עיר כזו חייבת לקיים תרבות שתומכת בחדשנות ובצמיחתם ובקליטתם של רעיונות חדשים.

בתל אביב השכילו למנף את מצעד הגאווה השנתי, במטרה ליצור תדמית של פתיחות ולהפוך את העיר ליעד פופולרי לתיירות גאה. את ההכרה של העיר הלבנה כאתר מורשת של אונסק"ו, מינפו בעיר באמצעות ארגון אירועי "הלילה הלבן", המושכים מבקרים מכל העולם. לצד אלה, תמיכתה של העירייה בפסטיבלי מוזיקה ואומנות, תרמה למיצובה של תל אביב כמרכז תרבות שוקק וכ"עיר ללא הפסקה".

הרנסנס הטכנולוגי

אלמנט מרכזי נוסף בדרך להפיכתה של תל אביב לעיר ממגנטת, הוא חידוש מתמיד של פניה: הקמת מבנים חדשים ושיקום אזורים שחוו דעיכה והפיכתם למוקדי משיכה חדשים ומעניינים, הם פעולות התורמות לתדמיתה החיובית של העיר.

בתל אביב פעלה העירייה בשנים האחרונות להרחבת השדרות, לשיפוץ השטחים הציבוריים הפתוחים ולתוספת תאורה. בנוסף, סלילת שבילי האופניים, הקמת פרויקט התל-אופן והנחת רשת Wi-Fi ברחבי העיר, הפכו את המרחבים העירוניים לנעימים ולמושכים יותר עבור תושבים, מבקרים ותיירים. הרחבת שדה התעופה בן-גוריון, שהתרחש במקביל, תרם גם הוא להגדלת זרם התיירות אל העיר.

באופן מפתיע, הפיכתה של תל אביב לבירת סטארט-אפ, כלל לא הייתה על הפרק כאשר גובשה התוכנית העירונית, אך חידוש פני העיר ומיתוגה מחדש הניחו את התשתית להפיכתה למרכז הייטק עולמי. הדבר התרחש לאחר שקברניטי העיר הבינו, כי היא הפכה למוקד משיכה של שתי אוכלוסיות צעירות - אמנים וסטארט-אפיסטים - הדורשות תנאים דומים ומושכות זו את זו: שתי האוכלוסיות זקוקות למרחבי עבודה זולים, למקומות בילוי ולמקורות השראה למימוש יצירתיותן.

ברגע שהעיר החלה למשוך אליה יזמים צעירים, העירייה פתחה בפעולות לשימור ולפיתוח תרבות הסטארט-אפ: מרכזים עירוניים הוסבו לחללי עבודה משותפים, הוקמו חממות, וליזמים הוצעו הנחות במיסים. לצד זאת, ארגנה העירייה אירועים בינלאומיים ליזמים ויזמה "יום פתוח", במהלכו פותחים הסטארט־אפים ברחבי העיר את משרדיהם לקהל הרחב, שיכול להגיע ולהתרשם מסביבת העבודה ומאופייה.

מימון ותפקיד ההנהגה

לשם מימוש כל אלה, חייבת להיות הנהגה חזקה שמסוגלת לדחוף את העיר לכיוונים הנכונים, לעמוד בלחצים, ולדאוג למקורות מימון מספיקים. על השלטון המקומי בערים ממגנטות לתפקד כמעין מגייס הון: עליו למשוך לעיר השקעות פרטיות, מענקי מחקר ומימון מהציבור. כך הערים הופכות להיות תלויות פחות במימון שמגיע מהמדינה, ויוצרות תרבות של התנהלות פיננסית עצמאית, המאפשרת להן חופש רב יותר.

בתחילת כהונתו של ראש העיר רון חולדאי, מצבה הכלכלי של תל אביב היה בכי רע. אחת הדרכים שבחר להגדלת ההכנסות הייתה תחילת בניית המגדלים, ומתן אישורים להוספת קומות למבנים ישנים שעברו שיפוץ. מאחר שכמחצית מתקציב העיר מגיע ממיסי הארנונה, הנגזרים משטח הנכס, פעולות אלה שיפרו באופן ניכר את מצבה הפיננסי של העיר, וכיום היא נהנית מעודפי תקציב ומדירוג אשראי של +AAA.

תל אביב הצליחה ליצור תרבות משגשגת סביב הסיסמה "לעבוד חזק, לבלות הרבה". המפתח להצלחה היה היכולת למנף את הנכסים הייחודיים של ישראל, וליצור סביבה תחרותית במיוחד. אך תל אביב לא הייתה יכולה ליהנות מפוטנציאל ההון האנושי הטכנולוגי שלה, אם לא הייתה מניחה תחילה את התשתית הפיזית והתרבותית שתמשוך את הצעירים אל העיר.

כיום 28% מתושבי תל אביב הם בני 34-20 (מקום שני מבין 9 הערים שנבחנו), ומספר התושבים גדל בקצב של 6.29% (בין השנים 2007 ל-2012). מוסדות המחקר והפיתוח, השירותים הפיננסיים, התיירות ומקומות הבילוי - כולם משגשגים ומתדלקים את כלכלתה של העיר, שכעת יכולה להתגאות בתואר עיר ממגנטת.