הסוכנות היהודית תחזיר 10 מיליון שקל לחברת מצפה בית שמש שבשליטת פרדי רובינסון, בשל כתבי ויתור ושיפוי בלתי חוקיים עליהם החתימה אותה בשנת 2000. כך קובע (1.4.15) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
אבי זמיר.
מצפה בית שמש תכננה לבנות 2,000 יחידות דיור על אדמות של מושב זנוח, לאחר שיעברו שינוי ייעוד. אולם הסוכנות ומינהל מקרקעי ישראל נקלעו לוויכוח ממושך בשאלה האם מגיע לסוכנות פיצוי על שינוי הייעוד, דבר שהביא לביטול הפרויקט. בשל כך תבע רובינסון משני הגופים פיצוי של 50 מיליון שקל, והם שלחו זה לזה ולמושב הודעות צד ג'.
זמיר דחה את רוב תביעתה של מצפה בית שמש, וקיבל רק את החלק שנגע לכתבי הוויתור והשיפוי. מדובר בהתחייבויות עליהן חתמה החברה מול הסוכנות במאי 2000, במטרה לקדם את הפרויקט שהיה תקוע זמן רב. היה זה לאחר שהסוכנות החליטה לדרוש מזנוח חלק מהתשלום בגין שינוי הייעוד, כאשר הגיעה למסקנה שהסכסוך עם המינהל עתיד להימשך על זמן רב.
במסמכים עליהם חתמה החברה נקבע שהיא תשלם לסוכנות 4.1 מיליון תמורת חוזה הפיתוח ותמציא ערבות בנקאית באותו סכום. עוד הצהירה מצפה בית שמש שהיא מוותרת על כל תביעה נגד הסוכנות. התחייבויות אלו נגעו לשתי חטיבות הקרקע הראשונות במתחם המושב.
לא סביר ולא הוגן
לדברי זמיר, אין מדובר בעושק ובכפייה, שכן מצפה בית שמש בחרה מרצונה לוותר על פנייה לערכאות. אולם מדובר על עשיית עושר ולא במשפט מצד הסוכנות, המחויבת לנהוג בהגינות הן בשל היותה גוף ציבורי והן בשל החשיבות הציבורית של הפרויקט הספציפי. הוא אומר: "דרישת הסוכנות לקבל מהתובעת כתבי ויתור גורפים כך שלא תוכל לקבל השבה של סכומים אלו ככל שהמחלוקת בין הסוכנות והמנהל תוכרע, איננה סבירה ואיננה הוגנת כפי שנדרש ממנה בהיותה גוף דו-מהותי.
"במסגרת הנורמות המוטלות עליה כאמור, לא הייתה הסוכנות רשאית לדרוש מהתובעת לוותר על זכות יסוד כה בסיסית של גישה לערכאות ולתבוע כי ככל שיוכרע בהליכים האחרים שהתקיימו בין הצדדים באותו מועד, בבג"ץ ובמסגרת מו"מ שהתקיים, שלסוכנות אין זכות לקבל פיצוי בגין שינוי הייעוד או שהיא זכאית לסכומים נמוכים יותר מאלו שדרשה, שסכומים אלו לא יושבו לתובעת. בענייננו ובמצב הדברים שהיה נתון באותו מועד, דרישה כה גורפת על ויתור על גישה לערכאות הייתה בלתי סבירה ובלתי הוגנת".
הסוכנות יצרה "מעגל שוטה"
זמיר מוסיף: "כתב השיפוי אותו דרשה הסוכנות לקבל מהמושב, על פיו ככל שהתובעת תחליט לגשת לערכאות ולתבוע את הסוכנות, וככל שהסוכנות תידרש לשלם משהו לתובעת, הרי שעל המושב יהיה לפצותה (והמושב בתגובה, החתים את התובעת על כתב שיפוי מקביל מאחר שלא יכול היה לעמוד בסכומי פיצוי כאלו, ככל שייפסקו), יש בו כדי לחזק את המסקנה, כי הסוכנות הבינה בעצמה כי התנהלותה אינה כשורה, אינה הוגנת ואינה סבירה.
"כלומר, הסוכנות הביאה את התובעת למצב, שהיא גם ויתרה מראש על זכותה לגשת לערכאות, אך גם אילו תחליט בכל זאת לעשות זאת מכח זכויות היסוד שלה, גם אז היא חתומה על התחייבות שעל-פיה אם יוכרע כנגד הסוכנות, אזי המושב (והתובעת בנעליו) ישפו את הסוכנות על תוצאת פסק הדין. הסוכנות למעשה הביאה את התובעת לתוצאה של 'מעגל שוטה', ויצרה מצב עבור התובעת, בו לא יהיה לה שום אינטרס לגשת לערכאות בגין התנהלותה הלא סבירה של הסוכנות".
זמיר דחה את תביעתה של מצפה בית שמש נגד המינהל, לאחר שקבע שהוא לא התרשל וממילא אינו נושא באחריות לנזקיה. הוא גם דחה את תביעת הנזיקין של החברה נגד הסוכנות, שכן נזקים אלו לא הוכחו. לפיכך נקבע, שעל הסוכנות להחזיר למצפה בית שמש 10 מיליון שקל ששילמה תמורת שתי החלקות הראשונות, בגינן החתימה אותה על כתבי השיפוי והוויתור הבלתי-חוקיים.
הסוכנות גם חויבה לשלם למצפה בית שמש הוצאות של 1.75 מיליון שקל, ועוד 75,000 שקל למושב זנוח. החברה תשלם למינהל הוצאות של 100,000 שקל, והמינהל ישלם 75,000 שקל למושב. את החברה ייצג עו"ד דורון טאובמן, את הסוכנות ייצג עו"ד מתן בן-שאול, את המינהל ייצג עו"ד קרן יוסט דון-יחייא, ואת המושב - עו"ד מרדכי אסיף.
