לצד ביקורתו החריפה על התנהלות המשטרה בעניינו של יצחק רוכברגר - שהייתה הנימוק העיקרי להימנעותו מלהטיל על האחרון מאסר בפועל - מותח השופט
עידו דרויאן ביקורת קשה ונוקבת על רוכברגר (יום א', 31.5.15). הוא עושה זאת בעיקר בשני פרקים בגזר הדין: חומרת פגיעתו של רוכברגר בערכים המוגנים על-ידי האיסורים עליהם עבר והקביעה לפיה במעשיו נפל קלון.
בדברו על פגישתו של רוכברגר בקרן ההשתלמות של עובדי הרשויות המקומיות, אומר דרויאן: "פעולתו העקבית של הנאשם, שהובילה להשחתה-רבתי של רישומי התאגיד, נשאה עימה פגיעה קשה בערכים המוגנים בעבירה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנושא המשרה הרמה ביותר בתאגיד, שהאמון בו הוא רב ביותר והביקורת האפקטיבית עליו היא החלשה ביותר.
"הנאשם העמיד את טובתו האישית לפני טובת התאגיד, משנקט בפעולות מרמה, זיוף והטעיה באופן מתמיד וחוזר, תוך ניצול חולשתם של מנגנוני הפיקוח והביקורת שהיו מוכרים לו היטב מתוקף תפקידו, ותוך ניצול חולשת הביקורת עליו שנבעה ממעמדו בחברה. הנאשם הטה לצרכיו שלו את משאבי הקרן, תוך סיבוך של הקרן, נושאי המשרה בה ועובדיה במסכת ההטעיה.
"הנאשם לא נרתע ממרמה ישירה, אקטיבית, ברורה ומפורשת, כשהסווה את מהות המעשים ומסר מידע שקרי למנכ"ל גיל ולמבקר הפנימי אבני, כששאלו אותו לעניין הוצאותיו. למעשה, גם לאחר חשיפת מעשיו עוד ניסה הנאשם להמשיך בהטעיית גופי התאגיד, כשטען בכזב בפני ועדת הביקורת ש'מרבית הקבלות [של השופרסל] שניתנו היו בגין אירוח'".
רשם בעצם-ידו
דרויאן מדגיש: "מדובר על מעשי זיוף חוזרים, שנועדו לתמוך במסכת ההטעיה הרחבה, על דרך הטעיה של נושאי המשרה ועובדי הקרן שהנאשם אמור היה להיות בראש מגיניה. תו השחיתות וההשחתה, שדבק כמאליו בעבירות של מרמה והפרת אמונים, מטיל אפוא צל בענייננו גם על עבירות הזיוף, ומוסיף להן חומרה מיוחדת.
"לאורך כל התקופה התמיד הנאשם בהצגת מצגי שווא מטעים ובביצוע חוזר של פעולות-עבירה כדי לקבל את הכספים שדרש. הנאשם לא נרתע מהשקעת זמן ניכרת לצורך זה, כשרשם בעצם-ידו את הרשימות המפורטות של הקבלות אותן הגיש לקרן לתשלום, אף שמזכירתו הנאמנה ערכה רשימות כאלה בעצמה.
"יכול היה הנאשם להפסיק את ביצוע המעשים בכל רגע ורגע; ודאי שיכול היה 'להסתפק' בהוצאות ביתו וצרכיו, ולא לפעור את לועו רחב גם לקבלת החזרים עבור טיסת בתו לחו"ל ועבור חגיגה משפחתית במסעדה, ועוד; הנאשם לא חדל ולא הגביל עצמו, אלא מיקסם בכל דרך את התועלת האסורה מפעילותו העבריינית עד שנחשפו מעשיו".
"כדוגמתם נכתבו בגווילי התנ"ך
בנושא הקלון דוחה דרויאן את עמדת ההגנה, לפיה חלוף הזמן צריך להביא להימנע מהטלתו. לדבריו, הפסיקה בנושא היא חד-משמעית: הזמן שחולף "אינו מוחה את תו הקלון מעל העבירה ומפני העבריין". גם מחדליהן של הרשויות בעניינו של רוכברגר אינם מועילים לו בנושא זה: "לא צודק כלל להעניש את הציבור על מעשים של הרשות, גם אם התקבלו לעניין העונש טענות של הגנה מן הצדק: אף אם חטאו רשויות האכיפה לנאשם במקרה זה או אחר - לא יצדיק חטאם את הפקרתו של הציבור לידיו של מי שנקבעה שחיתותו המוסרית".
דרויאן שב לחומרת מעשיו של רוכברגר: "הנאשם ניצל את מעמדו ותפקידו והשתמש בכספים שהפקידו עמיתי הקרן לכיסוי הוצאותיו הפרטיות. מעשי הנאשם לא היו בגדר מעידה חד-פעמית, אלא התנהלות שחזרה על עצמה לאורך זמן. מעשים אלו כללו ביצוע מתמיד וחוזר של מעשי מרמה, הפרת אמונים בתאגיד, רישום כוזב במסמכי התאגיד, זיוף ושימוש במסמכים המזויפים, כשלכל אלה נלוו מעשי הטעיה ושקרים לנושאי משרה ולעובדים בקרן. מעשים אלו, כפי שקבע בית המשפט העליון, הם מעשי שחיתות חמורים, שאינם הולמים מעמדו של ראש רשות מקומית, ואינם עולים בקנה אחד עם עקרון השמירה על טוהר המידות ושלטון החוק
"במעשיו סטה הנאשם באופן רע וקשה מדרכי היושר, האמינות וההגינות שהם מהתכונות הבסיסיות הנדרשות מנבחר ציבור. זכאי הציבור כי בראשו ולשירותו יעמדו אנשים ראויים, ישרים, אמינים והגונים, בעלי סולם גבוה של מידות וערכים. [על] ראש עירייה... לשמש דוגמה ומופת, ועליו להיות נקי מאשם בשחיתות, בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר אמינות".
דרויאן מסכם בנקודה זו: "דברים אלו חדשים-עתיקים הם, כדוגמתם נכתבו בגווילי התנ"ך וכך עדיין זועקות הכותרות באתרי החדשות באינטרנט. לא פג תוקפם. לא הסיעום רוחות השעה. לא דהה שְחוֹר-גוֹנָם בחלוף הזמן או בלהט שמש החשיפה והגינוי התקשורתיים".
