בג"ץ דחה (יום ג', 16.6.15) עתירה נגד התקנה הקובעת, כי חברות הביטוח יהיו רשאיות לקזז עד 20,000 שקל מהתגמול למבוטח רכב אם יתברר שמסר תשובות כוזבות כאשר רכש את ביטוח החובה.
התקנה נקבעה בידי שר האוצר בשנת 2010 ולפיה ניתן יהיה לקזז מהפיצוי (בגין הנזק הלא-ממוני) עד 20,000 שקל - תלוי במספר הנפגעים בתאונה - בשל תשובות כוזבות. העותרים טענו, כי היה צורך לקבוע את הדבר בחקיקה ראשית וכי מדובר בפגיעה בלתי ראויה בזכויותיהם של המבוטחים מול חברות הביטוח החזקות מהם.
השופט
יצחק עמית אומר תחילה, כי למעשה העתירה היא תיאורטית שכן אין אפילו פסק דין אחד המעיד שחברת ביטוח כלשהי עשתה שימוש באפשרות הקיזוז. עוד הוא מציין, כי המפקח על הביטוח הגדיר את השאלות שרשאיות החברות לשאול, ולכן אין חשש שהן ינצלו לרעה את כוחן כדי להכשיל את המבוטחים ולשלם להם פחות מן המגיע.
לגופם של דברים אומר עמית, כי התקנה אינה מהווה הגבלה על הכיסוי הביטוחי ואינה שוללת את דמי הביטוח, אלא מהווה פיצוי מוסכם בגין מסירת פרטים כוזבים. היא יוצרת הרתעת-מה מפני מסירת פרטים כאלו, ובכך מגבירה את התחרות בין המבטחים בנוגע לגובה הפרמיות. עוד קובע עמית, כי התקנה הותקנה בסמכות וכי אין מקום לדרוש שכל הליך חקיקתי ייעשה בחקיקה ראשית.
בשולי הדברים אומר עמית, כי העתירה מעוררת אי-נוחות, שכן למעשה בג"ץ התבקש לתת גושפנקה לאי אמירת אמת - וכזאת לא ייעשה. "בית משפט זה לא יכיר בנקל 'בזכותו' של אדם להונות את חברו", הוא אומר. העותרות, ורדה בסטאקאר וענת סלומינסקי, חויבו בהוצאות בסך 7,500 של.
הנשיאה
מרים נאור והשופט
מני מזוז הסכימו עם עמית. את העותרות ייצג עו"ד אילן קנר, המדינה יוצגה בידי עו"ד ערין ספדי-עטילה, ואיגוד חברות הביטוח - בידי עו"ד יוסי הלוי.
