חברת ראדום ומנכ"לה לשעבר, טל ריבלין, ישלמו לקונצרן לוקהיד-מרטין הוצאות בסך 1.1 מיליון שקל, לאחר שהאשימו אותו בצורה חסרת יסוד בתשלום שוחד במכרז של חיל-האוויר היווני. כך קבעה (יום ד', 24.6.15) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר
מיכל אגמון-גונן.
מדובר בעסקה מתוכננת למכירת מערכות "לונגשוט" לחיל-האוויר היווני - מערכת המאפשרת להסב את המטוסים משימוש בפצצות רגילות לפצצות חכמות. בעסקה היו מעורבים מספר גורמים: חברות לובאט ולובאטק, המתוארות בפסק הדין כ"בעלות נגישות למקבלי ההחלטות בצבא יוון", ואשר תיווכו בעסקה; ראדום, שהייתה אמורה לספק את המערכות; ולוקהיד-מרטין, שהייתה אמורה לייצר אותן. הקונצרן האמריקני העדיף לפעול דרך ראדום, משום שסבר שכך תתבצע העסקה מהר יותר.
החוזה נחתם בשנת 2003, אך לא יצא לפועל. לובאט ולובאטק תבעו מראדום וריבלין 4.6 מיליון דולר, בטענה שאלו העמלות המגיעות להן בגין העסקה. ראדום וריבלין שלחו הודעת צד ג' ללוקהיד-מרטין, בטענה שהקונצרן הפר את התחייבותו להעמיד ערבות לטובת הפרויקט ובכך מנע את ביצועו. עוד טענו ראדום וריבלין, כי הקונצרן ידע על ההסכם לפיו תקבלו לובאטק עמלות של למעלה מ-10% משווי העסקה (4.1 מיליון דולר על 39 מיליון דולר), וכי הוא הסכים לכך - למרות שמדובר היה בהפרה של החוק האמריקני האוסר לשחד פקידים זרים.
אגמון-גונן דחתה את תביעתן של לובאט ולובאטק לאחר שקבעה, כי תשלום העמלות היה מותנה במימוש החוזה ולא בחתימה עליו. כיוון שכך, נדחתה מאליה גם הודעת צד ג' ששלחה ראדום ללוקהיד-מרטין, אך אגמון-גונן התייחסה בחריפות להאשמות הפליליות שהעלתה החברה הישראלית נגד הקונצרן האמריקני.
לדברי אגמון-גונן, קיים כשל בסיסי בהאשמה זו, שהתבססה על הטענה לפיה לוקהיד-מרטין העדיפה מבנה סבוך זה של העסקה על פני התקשרות ישירה עם היוונים. זאת, משום שלפי החוק האמריקני - היא הייתה נושאת בכל מקרה באחריות לתשלומי השוחד המוסווים.
עוד הוכח, כי כאשר חשד הקונצרן שהפרויקט כולל עמלות החורגות מהחוק האמריקני, הוא הפסיק את המו"מ וערך בדיקת נאותות. והעיקר: ריבלין הודה שהוא הסתיר מלוקהיד-מרטין את ההסכם שהבטיח ללובאט עמלות כה גבוהות. בהקשר זה אומרת אגמון-גונן, כי לריבלין היו שלל גרסאות, שחלקן הועלו רק על דוכן העדים ומחלקן הוא אף נאלץ לחזור בו.
אגמון-גונן גם מרחיבה בנושא ההוצאות ואומרת, כי לוקהיד-מרטין נאלץ להוציא סכומים ניכרים בכדי להתגונן מפני הודעת הצד ג' של ראדום. בין היתר, הכין הקונצרן 16 קלסרי מסמכים, היה עליו לתרגם לאנגלית את כל כתבי הטענות והתצהירים (אלפי עמודים) והוא הביא חמישה עדים מחו"ל. לצד זאת, להודעת הצד ג' לא היה כל בסיס, וראדום דחתה את נסיונות לוקהיד-מרטין לייעל את ההליך. לפיכך, חויבו כאמור ראדום וריבלין לשלם לקונצרן 1.1 מיליון שקל.
התנהגותם של ראדום וריבלין והעובדה שמרבית טענותיהם העובדתיות נדחו, הביאה את אגמון-גונן לפסוק לזכותם הוצאות על הצד הנמוך, והתובעות ישלמו להם 100,000 שקל. את לובאט ולובאטק ייצגו עוה"ד איימן אבו-רייא ואמיר בירמן, את ראדום ייצג עו"ד מיכאל שחור, ואת לוקהיד-מרטין - עוה"ד
ניר קהת ויעל בארי.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
