קיימת דרך אחת להילחם ולפגוע באורח אנוש בארגוני הטרור האיסלאמיים המפחידים את העולם המערבי בשיטות הרצח הברבריות שלהם - להשיב בטרור-נגדי על טרור ולפעול לא רק בהתאם לכללי המלחמה המקובלים בצבאות סדירים, אלא להשתמש באותן שיטות לחימה בלתי אנושיות של הרוצחים בשם האיסלאם. אולי חשיבה על שיטת פיגועי-נגד כאלה תרתיע לא מעט אנשים המגדירים את עצמם כ"נאורים ואנושיים", אך היא עשויה להיות היעילה ביותר: לשחוט טרוריסטים, לחנוק, להעלות באש, להטביע, לערוף ראשים, לפוצץ בפיגועי התאבדות, לירות בראשיהם של שבויים, ועדיין לא הצגנו את כל האופציות. הטרוריסטים לא המציאו את פעולות הקומנדו הרצחניות האלה ומה שהם יודעים לעשות ועושים אפשר לבצע טוב יותר וביעילות מפחידה בהרבה. צריך רק להבין שאין דרך טובה אחרת.

שלושה מעשי הזוועה האחרונים של דאעש מעלים שוב את ההשוואה לתנועה הנאצית. האיסלאמיזם הרדיקלי, כמוהו כתנועה הנאצית, שם לו למטרה את כיבוש העולם תוך דיכוי, שעבוד ואף השמדת הזולת - לא-מאמינים פה, בעלי-גזע-לא-טהור, שם. שניהם סיגלו לעצמם בדם קר אכזריות מקפיאת דם כמכשיר לזריעת פחד ואימה בעולם, אמצעי להכנעתו. ושניהם משתמשים באמצעים תיאטרליים. בהוצאות להורג של דאעש, הקורבנות המעונים מנוצלים כשחקנים במחזה מבוים באמנות שטנית. גם התנועה הנאצית סללה את דרכה אל השלטון על אירופה בעזרת טכסים המוניים מהפנטים מצד אחד, והאימה שהטילו מלים כמו 'גסטאפו', 'ס.ס.', 'מחנה ריכוז', 'לילה וערפל', מן הצד השני.

יותר מ-70 מחבלים תקפו (יום ד', 1.7.15) חמש עמדות של הצבא המצרי באזור בשייח' זווייד, ירו פצצות מרגמה ואש מנשק קל, ופוצצו מכונית תופת באחת מעמדות הצבא, תוך שהם מביאים למותם של כ-70 מצרים, בהם חיילים רבים.

בימים אלה מציינת המדינה האיסלאמית שנה לקיומה כיישות אוטונומית השולטת על מרחב גאוגרפי המתפרש לשטחים בעירק ובסוריה - שתי מדינות מרכזיות במזרח התיכון. בבואו לסכם לעצמו את השנה הראשונה לכהונתו כח'ליף של המדינה האיסלאמית, יכול אבו בכר אל-בגדדי להכתיר את ההימור שלקח, כהצלחה, לפחות בינתיים.