באופן מאוד קונסיסטנטי, לאחר כל מערכת בחירות, חוזרת המנטרה של שינוי שיטת הבחירות או ממשל בגלל היעדר יכולת משילות של הממשלה. גם הפעם, לקראת הקמתה של הממשלה החדשה, החלו רבים באמירת קדיש יתום עליה.
ה"יורים והבוכים" הם חברי כנסת בעבר ובהווה, שרים ומומחים לממשל ופוליטיקה הסבורים שבהינף שיטה חדשה, כל הקלקולים יעברו מן העולם. האם השיטה היא בלתי מתאימה לישראל או שמא ה"שחקנים" בזירה הפוליטית ציניים? הווה אומר, האם הרצפה עקומה או שהרקדנים חסרי כל כישרון לרקוד?
היציבות הפוליטית אינה תלויה רק בשיטת הממשל הנהוגה, אלא בדרך בה נוהגים הפוליטיקאים ומפלגותיהם. לכאורה, ניתן למצוא את האשם בשיטה, אך כל בר-דעת מבין שאם הפוליטיקאים היו רואים את טובת האזרחים והחברה ולא את טובתם האישית, הדברים היו נראים אחרת.
ח"כ מיכאל איתן מצוטט כמי שאמר את הדברים הבאים: "המציאות היא שראש ממשלה שנבחר נאלץ להיכנע לדרישות של כל שלושה חברי כנסת שמאיימים עליו, ולשם כך הוא מעניק להם כופתאות מיניסטריאליות בהתאם". כל מילה בסלע. אלא שהח"כ המכובד אינו מסביר איך הגענו עד הלום.
תוצאות בחירות מעוותות
ננסה לנתח את תוצאות הבחירות האחרונות ומסע הרכבת הממשלה. בכל שיטה פרלמנטרית רב-מפלגתית, חייבת הממשלה רוב קואליציוני בפרלמנט. במשטר פרלמנטרי דו-מפלגתי אין בעיה כי המפלגה שזוכה ברוב מוחלט היא המשמשת תשתית להקמתה של הממשלה. אם מר נתניהו, שעליו הוטלה מלאכת הרכבת הממשלה, היה שואף להקמת ממשלה הנתמכת על-ידי הליכוד, קדימה והעבודה, כי אז סביר להניח שלא כל שלושה חברי כנסת היו מאיימים על הפלת הממשלה. מר נתניהו, כקודמיו, העדיף ממשלה שבה תומכות המפלגות הסקטוריאליות והקטנות, לכן כל שלושה חברי כנסת באמת יכולים להפיל את הממשלה. זאת ועוד; הממשלה היוצאת הייתה מסוגלת להמשיך ולמשול עוד שנה ושמונה חודשים אילו כמה גורמים לא היו מבצעים פוטש בשם החוק מבלי שאפילו הוגש כתב אישום אחד נגד ראש הממשלה. מה הקשר בין שיטת הממשל לבין העובדות המתוארות לעיל? כלום.
מי שעיוות את תוצאות הבחירות היה איווט ליברמן וחברו - מרכיב הממשלה מר נתניהו. נכון שגוש מפלגות הימין זכה ב-65 מנדטים ולגיטימי לחלוטין שירכיב ממשלה, אלא שמי שהעדיף זאת היה צריך לדעת שהמחיר יהיה בלתי פרופורציונלי. מפלגה של 15 מנדטים הכתיבה את התנהלותו של מר נתניהו. סביר להניח שאם מר נתניהו היה עומד איתן בעמדותיו, המצב היה שונה לחלוטין. האם גם כאן השיטה אשמה או הפוליטיקאים?
מזה שנים רבות דנים ודשים בצורך להגדיל את אחוז החסימה כדי להקטין באופן משמעותי את מספר המפלגות בכנסת. שיטת הבחירות הרשימתית-ארצית-יחסית שבה אחוז החסימה הוא כה נמוך, היינו 2%, מאפשרת למפלגות רבות להיכנס לפרלמנט. לו היו מעלים את אחוז החסימה ל-5% לפחות, המצב היה שונה. אם מר נתניהו היה בוחר ללכת עם קדימה ומפלגת העבודה בלבד לשם העלאת אחוז החסימה ואולי הנהגת בחירות אזוריות חלקיות, היינו יכולים להימצא במקום אחר בבחירות הבאות. הרי כל בר-דעת מבין שהמפלגות הקטנות או הסקטוריאליות אינן מעוניינות בכך ולא יתנו את ידן לשום שינוי שעלול לפגוע בהן. אז יסביר מר איתן איך בקואליציה המסתמנת עתה ניתן יהיה לשנות את שיטת הבחירות אפילו מבלי לדבר על שינוי שיטת הממשל?
שינוי בצעדים קטנים
יש המקווים לכינונו של משטר נשיאותי דוגמת ארה"ב. ישראל איננה ארה"ב ולא כדאי להתחיל בניסויים העלולים להתברר כהרסניים. מי שמקווה לנשיא חזק עלול לקבל דיקטטור מן הסוג הגרוע ביותר.
עוד טוען מר איתן שסיבה נוספת למצב העגום שלנו היא שהכנסת רוצה לשלוט על הממשלה. להזכיר למר איתן שהכנסת היא המוסד הריבון של ישראל ולא הממשלה. אפילו תלמידי תיכון לומדים שתפקיד הפרלמנט לשמש בלם בפני עריצות אפשרית של ממשלה, לכן הוא משמש רשות מחוקקת, מבקרת ומפקחת, ובעת הצורך, רשאית להפיל ממשלה. כך ראוי שתנהג גם ישראל.
הישועה לא תבוא ממהפכה רבתי שאת תוצאותיה קשה לחזות וסכנותיה מוכרות למדי. מוטב להתחיל בצעדים קטנים, כפי שהוסבר לעיל. לשם כך חייבים בפוליטיקאים המתעלים לדרגה של מנהיגים. כאן טמונה הבעיה, ולא בשיטה זו או אחרת.
