|
|
כבר לא באים [צילום: כהן פריץ/לע"מ]
|
|
|
|
|
הקיבוצים בישראל שינו בעשורים האחרונים את פניהם ואופיים. חדר האוכל, שפעם היה מרכז החיים הציבוריים של הקיבוץ, הפך בחלק גדול של היישובים למרחב שומם, נטוש ולעיתים מוזנח.
ערב עיון שיערך (יום ג', 14.7.15) בגלריה לאדריכלות זהזהזה בנמל תל אביב יעסוק בחדר האוכל הקיבוצי ויתארח בו האדריכל דני בר קמה מחברת א.ב. מתכננים שיבקש לענות על השאלה "נו, אז מה עושים היום עם חדר האוכל?"
בר קמה יציג בכנס את תפיסתו להתאמת המרחב הציבורי לקיבוץ המתחדש ולייצר תנועה ומפגש של אנשי היישוב ומבקרים ב"כיכר העיר" במודל של הכפר היווני שמושך אליו אנשים רבים. הוא מציע להקים ליד חדר האוכל או כחלק ממנו מסעדה, פעילויות מסחריות כמו חנויות קטנות לבגדים, נעלים וחפצי בית, קונדיטוריה, מרכול גדול, גלריות, סדנאות אמנים, בתי משרדים בגודל מתאים, שיאיישו את המבנים שהתפנו, בית קפה שיהווה תחליף או השלמה למועדון לחבר.
שוקק חיים
שירותים כמו מכבסה, מרפאה, מועדון קשישים ואזורי משחק לילדים יהיו חלק מאותו מרחב תוסס ואינטנסיבי. כל פעילות אשר תורמת למפגש בין אנשים, מבורכת ורצויה וכדאי לשאוף לכך שהיא תזמין גם אנשים מחוץ לקיבוץ להגיע אליהם. חלק מהפעילויות מצריכות קבלת אישורים מתאימים.
הקיבוצים נמצאים ברובם בתהליך של גידול, וישוב אשר בו כמה מאות משפחות יכול להגיע לאינטנסיביות כלכלית, אשר תישא את המרחב הציבורי ותאפשר להגיע למקום פעיל, יפה, מטופח ושוקק חיים עם אוירה אורבנית, אומר בר-קמה. לבית הקפה מגיעים גם לראות ולהראות. הזרים הבאים מבחוץ מביאים איתם מראות חדשים, כמו הכפר היווני שיש בו בסך-הכל מכולת, בית קפה, כמה כסאות, עץ דולב והתיירים הזרים.
האדריכל דני בר קמה, חבר קיבוץ שפיים, עוסק שנים רבות בתכנון המרחב הכפרי, בנוסף לתכנון פרויקטים גדולים ומגוונים בארץ ובעולם.
הרב פינטו, יחד עם הקבלן-החשוד ושניים מעוזריו, הגיעו לביתו של ברכה במודיעין כדי לעודד את רוחו עקב בעיה משפחתית 
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
