העליון: איש עסקים עשוי להיות "דמות ציבורית"

ייתכן שאמירות נגד דמות ציבורית כלל לא יהוו לשון הרע, משום שמדובר בדמות שכזו - אומר (יום ד', 22.7.15) שופט בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן. עוד הוא קובע, כי אנשי עסקים פרטיים עשויים להיות גם הםפ "דמות ציבורית", בהתאם לפעילותם ולמידת ההשקה שלה עם הציבור. הדברים נאמרו בפסק הדין בו הוקטן הפיצוי שיקבל אלי עזור בשל הוצאת לשון הרע נגדו בידי חברת קאנווסט ויועץ התקשורת משה רונן (ראו ידיעה נפרדת).

פוגלמן אומר: "לעמדתי, את בחינת העניין הציבורי שבפרסום מסוים יש לערוך לא רק לאחר שנקבע כי יש בפרסום משום לשון הרע (שאז נבדקת השאלה אם חרף כך - בשל העניין הציבורי שבו - מוגן הביטוי והמפרסם לא יישא באחריות בגין לשון הרע), אלא גם אגב בחינת השאלה אם פרסום פלוני הוא בבחינת לשון הרע אם
לאו. זאת, בשל כך שלזהות הנפגע - אם הוא דמות ציבורית - צריך שיינתן משקל גם בקביעה אם פרסום מסוים כלל מהווה לשון הרע, נוכח הצורך לאזן בין חופש הביטוי בין הזכות לשם טוב".

מכאן עובר פוגלמן לדון בשאלת נקודת האיזון של לשון הרע והשם הטוב כאשר ברקע קיים סכסוך עסקי (כמו במקרה של עזור וקאנווסט) - שאלה לגביה אין עדיין פסיקה ישראלית. בהקשר זה קובע פוגלמן לראשונה, בהסכמת השופטות אסתר חיות ודפנה ברק-ארז:

"בראש ובראשונה, וכבכל הקשר אחר, גם כאשר עסקינן בסכסוך מסוג זה יש לבחון את מידת העניין הציבורי שהוא מעורר. בהקשר זה יש להתחשב בזהות החברות או האנשים המעורבים בסכסוך המתוקשר: ברי כי ככל שמדובר באיש ציבור או בחברה ציבורית או ממשלתית כך יגבר העניין הציבורי שבפעילותם, לרבות בסכסוך שבו הם מעורבים.

"עם זאת, גם כאשר בסכסוך מעורבים גורמים 'פרטיים' לחלוטין - עדיין יכול הסכסוך ביניהם לעורר עניין ציבורי. לצורך הכרעה בשאלה אם אומנם מעורר הסכסוך עניין ציבורי ניתן להביא בחשבון את מידת ההיכרות של אדם ממוצע עם איש העסקים או עם החברה הרלוונטיים, קרי: אם מדובר בשם מוכר למשק בית ממוצע; בטבע העסקים שאיש העסקים או החברה עוסקים בהם (כך שמי שמספק מוצרי צריכה או שירותים סביר שיזכה לסטטוס של 'דמות ציבורית'); ובמידה שבה זוכה איש העסקים או החברה לסיקור תקשורתי בשגרה.

"אך בכך אין כדי למצות. להשקפתי, יש להעניק משקל גם לשאלה על מה נסב הסכסוך: ככל שלסכסוך נודעת השפעה עמוקה יותר על סוגיות ליבה שבציבוריות הישראלית - כך יגבר העניין הציבורי בו. טעם הדבר הוא כי בדומה לנבחרי ציבור, גם אנשי עסקים שמספקים מוצר או שירות בשוק תחרותי 'מוותרים' על מידה מסוימת של הגנה על זכותם לשם הטוב, נוכח ציפייה סבירה שהתנהלותם תהיה נתונה לביקורת".

לצד זאת מדגיש פוגלמן, כי יש להעניק לשם הטוב הגנה גם במסגרת סכסוך עסקי. ובמקביל - כאשר ברור שהפרסום מגיע מצידו של יריב עסקי, "דומה שיש יסוד להנחה כי הקורא הסביר מתייחס בחשדנות-מה לטענות שנשמעו, וזאת בהינתן מיהות הדובר ועמדתו במסגרת הסכסוך. מכאן נובע כי בפרסום בנסיבות אלו - כאשר הדברים מובאים כלשונם מפי יריבו למחלוקת עסקית - החשש לפגיעה בשמו הטוב של אדם נחלש".

מסקנתו המעשית של פוגלמן היא: "נראה לי כי בבואנו להעריך את מידת הפגיעה שהסב פרסום פלוני שעניינו סכסוך עסקי, שומה עלינו לבחון ראשית, את מידת החומרה של הביטוי הפוגעני; שנית, את האופן שבו מתואר הסכסוך בין הצדדים - כלום הוצגו עמדות הצדדים הרלוונטיים או שמא הוצגה לקורא תמונה חד-צדדית של היריבות... ושלישית, את השאלה אם ניתן דגש ל'אקלים' הסכסוכי שבו מצויים הצדדים (כך שככל שהפרסומים השליליים הוצגו במנותק מהיריבות שבין הצדדים, כן תגדל הנכונות להכיר בפרסומים כלשון הרע, ולהפך)".