|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
זמיר: "בית המשפט העליון אינו סניף של מרצ"
|
בראיון שהעניק זמיר לכתב העת 'עלי משפט' הוא מזים אחד לאחד את המיתוסים אודות ה"דיקטטוריות" של בית המשפט העליון ● הוא אינו מתנצל ● הוא משוכנע כי ארוכה עוד הדרך בפני בית המשפט העליון למגר את השחיתות
|
|
השחיתות מסוכנת למדינה. זמיר
|
|
|
|
|
|
|
|
| הרשות השופטת חשופה בפני הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, שיכולות לפגוע בקלות רבה במעמד ובסמכויות של הרשות השופטת. אכן, בזמן האחרון נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים מצד הרשות המבצעת בכיוון זה. | |
|
|
|
|
|
|
| במשתמע הוא אומר שכאשר השופטים חושפים את ה'מעיים' של הנמקותיהם השיפוטיות בפסקי דין ארוכים, הם 'חוטפים' פעמיים: פעם אחת, בשל מאמציהם הכנים להיות שקופים ובפעם השניה בשל הביקורת, אשר מחד מתאפשרת אך ורק בשל אותה שקיפות של שופטים, אך מאידך, מאשימה את אותם שופטים ב"דיקטטוריות". | |
|
|
|
|
|
|
|
פרשת קו 300
|
|
ענבל בר-און
|
|
בעקבות רצונו של זמיר כיועמ"ש להעמיד את אנשי השב"כ לדין בפרשת קו 300, הוא הוחלף ביועמ"ש אחר, 'נוח' יותר * אנשי השב"כ קיבלו חנינה עוד בטרם הועמדו לדין, וזאת בכדי לא לחשוף את מחדליהם בהליך פלילי
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שופט בית המשפט העליון לשעבר, פרופ' יצחק זמיר, מוכר לציבור הרחב בעיקר בשל מעורבותו כיועץ משפטי לממשלה בפרשת קו 300, ולסטודנטים למשפטים כשם של ספר במשפט מנהלי (רצף המילים "עמודים אלו ואלו בספר של זמיר" נשמע לעיתים קרובות מאד מפיהם של המרצים למשפט מנהלי). גם אותו, כמו את השופטים הקודמים בסדרת הראיונות שהופיעו בגליון האחרון של כתב העת 'עלי משפט', ' תשעה מן העליון' ( ברק, שמגר, חשין), החלו המראיינים (שמי קדוש ואפריים דה-האס) לראיין בנוגע לשאלת 'מיליון הדולר', הלא היא שאלת 'הפרדת הרשויות', שאלה שגרמה לחיכוחים מעלי גיצים בין פרימן מחד לבין ביניש וחשין מאידך, בקדנצית אולמרט הקודמת. במקום להתנצל כי הוא "דוגל בהפרדת הרשויות", מסביר זמיר כי עיקרון הפרדת הרשויות אינו עיקרון של 'הפרדה טוטאלית' אלא עיקרון של איזונים ובלמים, אשר מכוחו, מחד, שר המשפטים מעורב במינוי שופטים (הרשות המבצעת מתערבת בפעולת הרשות השופטת), ומאידך, שופט (בדימ.) מעורב בבחירת היועץ המשפטי לממשלה. כמו המרואיינים הקודמים, גם זמיר מדבר על כך ש"בהיעדר ריסון עצמי" של פוליטיקאים, נדרש איזון מצד המערכת המשפטית. לשיטתו יש לשכלל ולפתח את שיטת האיזונים והבלמים בארץ. למרות שבשנים האחרונות כונו שופטי בית המשפט העליון "דיקטטורים" ונטען כי הם מחליפים בשיקול דעתם השיפוטי את המחוקק ואת המבצע, מזכיר לנו זמיר כי "הרשות המחוקקת היא הפגיעה והמוחלשת ביותר, וודקא שם נדרשת עצמאות מירבית". למרות התפיסות הרווחות בציבור בשנים האחרונות באשר ל"כוחה" של מערכת המשפט, זמיר מזכיר לנו כי מערכת זו תלויה תקציבית בכנסת, ואדמיניסטרטיבית ברשות המבצעת. הרשות השופטת, לדבריו, "חשופה בפני הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, שיכולות לפגוע בקלות רבה במעמד ובסמכויות של הרשות השופטת. אכן, בזמן האחרון נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים מצד הרשות המבצעת בכיוון זה. לדוגמא החלטת הממשלה בחודש אוגוסט 2008 לשנות את חוק יסוד: השפיטה באופן שיגביל את סמכות בית המשפט לפסול חוקים הסותרים את חוקי היסוד, נתקבלה בממשלה באופן חפוז, בניגוד להסכם קואליציוני, על חודו של כקול... אפשרות כזאת מהווה איום כבד המרחף תמיד מעל בית המשפט. עצם האיום עלול לשבש את התפקוד הראוי של בית המשפט". מה שמנסה זמיר לאמר, בעצם, הוא שהמתקפות האחרונות על בית המשפט העליון מושתתות על דיסאינפורמציה ולפיה, כביכול, בית המשפט העליון הוא חזק, כאשר בפועל הוא מוחלש, תלוי תקציבית וארגונית בחסדי הרשות המחוקקת והמבצעת, ונתון לאיום תמידי כל הזמן. עוד דיסאינפורמציה אשר בא לתקן זמיר, ואשר עליה הושתתו תילי תילים של מתקפות כנגד מוסד בית המשפט העליון הינה דיסאינפורמצית ה"הכל שפיט". נכון שברק, טוען זמיר, אמר ש"הכל שפיט נורמטיבית", אך שוכחים את חלקו השני של המשפט, "לא הכל שפיט מוסדית" ( בג"צ 910/86 רסלר נ' שר הביטחון, פ"ד מב(2) 441), קרי, לשיטת ברק, ישנם דברים שלא ראוי כי בית המשפט העליון יגע בהם. זו אינה סתם ססמא, כי בניגוד לדימוי הרווח, ברק דחה עתירות רבות כאשר קבע כי בתחומים אלו לרשות המבצעת נמסר מנדט נרחב ביותר להפעיל את שיקול דעתה, ולא ראוי כי בית המשפט העליון יתערב. זמיר, אחד מאבותיו של המשפט המנהלי בישראל, מבאר את פירוש המונח "הכל שפיט נורמטיבית". במשקפי המשפט ניתן לבחון כל סוגיה (כפי שכל סוגיה ניתן לבחון במשקפי הדת), זהו ה'הכל שפיט נורמטיבית'. אך עצם העובדה שמבחינה תיאורטית משפטית ניתן ליתן "לכל שאלה תשובה משפטית" אינה אומרת שבית המשפט יעשה כן. למה הדבר דומה? גם הדת מקנה תשובות לכל תחומי החיים, ובכל זאת, אנו בישראל איננו כפופים לכל מצוות הדת אלא אך ורק למצוות בודדות אשר הושגו בהסכמי הסטטוס קוו (איסור נסיעה ביום כיפורים, איסור יבוא בשר לא כשר, כפיפות לנישואין על-פי דין תורה בחריגים מסוימים וכו'). כאשר אומרים כי "המשפט עוסק בכל", מסביר זמיר, מתכוונים ל עיקרון חוקיות המנהל ולפיו בתחומים שהינם עניינו הפרטי של האדם קיים הכלל ולפיו "לרשות אסור להתערב בחיי הפרט אלא אם ישנו חוק מפורש אשר מסמיך אותה לעשות כן, ולפרט מותר לעשות הכל אלא אם כן הדבר נאסר עליו בחוק". בעוד שיש מי שיפרשו את ה"הכל שפיט" כדיקטטורה של המשפט מבהיר זמיר כי חלק ניכר מן המשפט אינו "חוקים יבשים" אלא "ערכים וצדק", וזאת בין היתר מכוח סעיף 6 ל חוק יסוד השפיטה ולפיו "על השופט לשפוט משפט צדק". לשיטתו "על בית המשפט להיות גורם מוביל" בהנחלת ערכים לחברה, בייחוד בישראל "אשר בה המנהיגות הרשמית אינה ממלאת תפיקד זה באופן הראוי ובמידה הנדרשת". בית המשפט העליון, לשיטתו, אכן עשה זאת, לדוגמא בקביעת הכלל ולפיו על מידע ציבורי להיחשף לציבור או בקביעת הכלל האוסר על ניגוד עניינים. עם זאת, גם לשיטתו "ישנם עניינים שבהם ראוי שבית המשפט ימשוך את ידו ויניח לתהליכים חברתיים שיבשילו או למוסדות נבחרים שיחליטו בהם". |
|
"זיכוי מעבירה פלילית אינו מהווה בהכרח תעודת יושר"
|
|
זמיר, מאבות המשפט המנהלי בישראל, מאזכר את הכלל ולפיו זיכוי מעבירה פלילית אינו בהכרח תעודת יושר, ובכך הוא מכוון לאישי ציבור אשר זוכו (או שהוחלט שלא להעמידם לדין"), ואשר יצאו בעקבות כך בקמפיין ולפיו הם "נרדפים בידי היועמ"ש, יריביהם הפוליטיים" וכדומה. אחד הפתרונות האפשריים הוא שלצד כתב הזיכוי יפרט היועמ"ש את הפסול המוסרי, האתי בהתנהגותו של איש הציבור אשר היה נאשם/נחקר. "זאת זכות הציבור לדעת", הוא מציין, כאשר איש ציבור סרח (גם אם 'סריחה' זו אינה עולה כדי פליליים).
|
|
|
מגורים קל"ב [צילום: אתר הרשות השופטת]
|
|
|
זמיר, אשר עמד בשנת 2001 בראש הוועדה לסדרי הוועדה של שופטים, נדרש להגיב על הטענה ולפיה לשופטים עור אחיד ממנו הם עשויים: בוגרי הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית אשר מתגוררים בשכונת רחביה. הוא מודע לדיעות הרווחות בציבור ולפיהן "בית המשפט העליון הוא סניף של מר"ץ" ו"פועל בשיטת חבר מביא חבר" . כמו מסדים עובדתיים אחרים אשר עליהם מושתת הביקורת על בית המשפט העליון, גם כאן קובע זמיר נחרצות "מתוך היכרות אישית", שהדבר אינו נכון.
את הטענה ולפיה רוב שופטי בית המשפט העליון הינם בוגרים של הפקולטה למשפטים בירושלים הוא מרוקן מעוקצה, שכן בעשורים הראשונים למדינה זו הייתה הפקולטה היחידה למשפטים (יש לזכור כי רוב השופטים העליונים מתקרבים לגיל שבעים ובשנות לימודיהם אכן, האוניברסיטה העברית הייתה היחידה בנמצא שבה פקולטה למשפטים).
גם את הטענה ולפיה מרבית השופטים "מתגוררים ברחביה" הוא מרוקן מעוקצה: קרבתה של שכונת רחביה אל משכן בית המשפט העליון ( + עומס העבודה המוטל על השופטים, כפי שציין חשין), יכולה להסביר זאת, משהו שבתקופת השירות הצבאי שלנו היינו מכנים "קל"ב". "שופטי בית המשפט העליון הגיעו מכל רחבי הארץ", הוא מסביר את מקום המגורים שקדם למעבר (לצורכי עבודה, כאמור) לרחביה. הוא מתייחס לטענה ולפיה בבית המשפט העליון אין שופטים אשר נמנים על המחנה הלאומי: הוא מפריך טענה זו בציינו את העובדה הפשוטה שלשופט אסור לחשוף את עמדתו הפוליטית ברבים - ובפועל אומר כי לעמדת המבקרים אין על מה שתסמוך, תוך שהוא מוסיף כי "מהיכרות אישית, זה פשוט לא נכון". הוא גם מנטרל את העוקץ מן הדרישה אשר מופנית כלפי בית המשפט העליון, לייצוג מלא של כל מגזרי החברה. "שופט אשר מתמנה באופן רשמי כ'נציג' של ציבור מסוים, מחויב, למעשה, גם אם לא להלכה, לנאמנות או להתחשבות מיוחדת באותו ציבור. לדוגמא שופט שיומנה כנציג של הציבור הדתי, יש מקום לחשש שהוא יהיה מושפע על-ידי מחויבות פנימית או לפחות נטייה טבעית לטובת אותו ציבור". הוא מציין כי כיום שופט, חילוני ככל שיהיה, "מחויב להגן על חופש המצפון של כל אדם, גם אדם דתי".
|
|
"בית המשפט העליון צריך להיות נגיש לכל"
|
|
|
|
מנמקים וחוטפים
|
|
|
גישת הזמת המיתוסים נמשכת ככל שנמשך הראיון אשר מקיימים קדוש ודה-האס עם זמיר. גם הרעיון ולפיו הרחבת זכות העמידה "הציפה" את בית המשפט בעתירות "מיותרות", כביכול, אינו נכון עובדתית, מדגיש זמיר, שכן אך ורק 2% מן התיקים אשר נדונים בבית המשפט דנים בעתירות ציבוריות אשר "רובן רציניות ואינן מכבידות באופן ניכר על בית המשפט", שלא לדבר על החשיבות לעקרון שלטון החוק ולהגנת זכויותיו של האזרח הקטן. לשיטתו של זמיר, ממעצבי המשפט המנהלי בישראל, יש להנגיש את האפשרות להשיג על החלטה מנהלית על-ידי מוסד 'הממונה' אשר בפניו יהא ניתן להשיג על החלטתה של רשות. זה גם יקל את העומס מבתי המשפט. זמיר מזים באותה הזדמנות גם את העמדה הרווחת ולפיה בית המשפט העליון הינו "דיקקטטור" אשר עושה במושגי שסתום כגון "סבירות", "תום לב" וכדומה שימוש לפי השקפותיהם הפרטיות של שופטיו, לכאורה.
כיום, מציין זמיר, פסקי הדין מנומקים, והשופט כמעט 'מתוודא' על הדרך אשר בה הגיע להחלטה, וזאת במטרה להעמיד את פסק דינו לביקורת ציבורית. לשיטתו של זמיר, גוברת הביקורת על שופטים לא מפני שהם "דיקטטורים" אלא דווקא מפני שהם שקופים יותר, ומפרטים בהרחבה בפסקי דינם מדוע הגיעו להחלטה כפי שהגיעו, מה שמאפשר העברת ביקורת ציבורית.
במשתמע הוא אומר שכאשר השופטים חושפים את ה'מעיים' של הנמקותיהם השיפוטיות בפסקי דין ארוכים, הם 'חוטפים' פעמיים: פעם אחת, בשל מאמציהם הכנים להיות שקופים ובפעם השניה בשל הביקורת, אשר מחד מתאפשרת אך ורק בשל אותה שקיפות של שופטים, אך מאידך, מאשימה את אותם שופטים ב"דיקטטוריות".
|
|
"שימוש בלתי סביר בעילת הסבירות"
|
|
ניתן לכנות את הראיון שמקיימים קדוש ודה-האס עם זמיר, "בית המשפט העליון- המיתוס ושברו". אט אט מפרק זמיר את כל המיתוסים אשר נרקמו סביב פעילותו השיפוטית של בית המשפט העליון, תוך הצבת עובדות חלופיות פשוטות. כך לדוגמא בנוגע ל מבחן הסבירות, נוצר מיתוס, לפי זמיר, ולפיו הוא הומצא לפני עשרים או שלושים שנה, "בידי בית המשפט העליון" לכאורה. "הטענה הזו הינה חסרת שחר, שכן עילת הסבירות מצויה בבית המשפט העליון למעלה ממאה שנה טרם נקלטה במשפט המנדטורי בישראל.. בארצות הברית היא מעוגנת במשפט הפדרלי". בניגוד למיתוס האופף את העילה (אשר יש מי שמייחסים לה סגולות של חדירת הרשות השופטת לתחום הרשות המבצעת), מסביר זמיר מה הוביל לביקורת כלפי בית המשפט העליון: הוא החל לפרט בפסקי דינו את האופן שבו הוא מפעיל את העילה: כאשר הרשות השלטונית אינה נוטלת בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים בבואה לקבל החלטה, או מקנה לשיקולים מסוימים משקל מעוות, הרי לנו החלטה בלתי סבירה, מפשט זמיר והופך את העילה המשפטית אפופת הקסם והמיסתורין לעניין מתמטי פשוט למדי. "הביקורת הגורפת על עילת הסבירות היא מהומה על לא מאומה", הוא מסיים בסגנון שיקספירי משהו את הארגומנט בנדון.
|
|
|
הגשים את ערכי הקולקטיביזם במשפט המנהלי
|
|
|
אך למרות הניסיון לפשט את הדוקטרינות המשפטיות, מגלה לנו זמיר כי מבין קפליה של הפשטות נחבאות סוגיות פילוסופיות אשר נכנסות לליבת היחסים בין הפרט לשלטון. כך לדוגמא בהלכת קונטרם ( בג"צ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר-אגף המכס והמע"מ, פ"ד נב(1), 289 ), סוגיה לכאורית פשוטה, הובילה לדיון אודות היחסים שבין הפרט לרשות השלטונית. המחלוקת בין השופטים באותה פרשה שיקפה מחלוקת בין השקפות עולם. השופט זמיר, אשר הוביל בפסיקותיו את גיבוש מרבית כללי המשפט המנהלי (כגון איסור ניגוד עניינים, זכות השמיעה, מבחן הסבירות, מבחן המידתיות, מבחן הראיה המנהלית, תורת הבטלות היחסית ועוד), גילה בפסק דינו זה השקפת עולם ולפיה "יש הדדיות בחיים", וגם על האזרח מוטלות חובות כלפי השלטון והכל בשם ערך הערבות ההדדית (כל ישראל ערבים זה לזה, גם הפרטים כלפי השלטון, אם תרצו לאמר). גישה שיפוטית של שופט מבטאת לא פעם תפיסת עולם אשר נשא בצקלונו טרם הגיע לעולם המשפט. זמיר, המעצב הראשי של המשפט הציבורי בישראל, מי ששורה של כללי משפט מנהלי גובשו בפסיקותיו ובספריו ובמאמריו, לא הגיע במקרה לגיבוש המשפט הציבורי: בנעוריו לא חפץ להיות עורך דין, מקצוע שנתפס בעיניו יהודי, גלותי ובורגני- ברוח של אותם ימים שבהם התנגדו ל"סלונים" ול"ביטנקים" וחפצו "להגשים" זמיר רצה להצטרף ל'הגשמה' (לא עצמית, ציבורית) ולהתיישב במקום נידח ולהקים קיבוץ. רק כשסיים את שירותו הצבאי והחל ללמוד משפטים גילה בעולם המשפט את אותה ערכיות שחיפש בקיבוץ. הוא למעשה פיתח ויצר ערכיות 'קולקטיביסטית' זו כאשר שרטט (בפסיקותיו ובספריו) את 'קוי המתאר והיסוד' של המשפט הציבורי בישראל.
|
|
|
להגן על משרת היועמ"ש [צילום: פלאש 90]
|
|
|
בעוד שלציבור המשפטנים בישראל ידוע זמיר בזכות ספריו, אשר בשנות לימודיו, הם הוטלו כמשימות קריאה בדיני המשפט המנהלי מטעם המרצים, לציבור הרחב ידוע זמיר אודות לפרשת קו 300, אשר במהלכה כיהן כיועץ משפטי לממשלה ונלחם על קיום שלטון החוק, חרף עמידתה של ממשלת ישראל על הרגליים האחוריות: פרשה זו הבהירה לו את חשיבות עצמאות מוסד היועץ המשפטי לממשלה לקיום שלטון חוק ראוי ותקין. הוא מתנגד לפצל את משרת היועמ"ש (כפי שמציעים כיום) ל'יועץ משפטי' ול'ראש הפרקליטות', פיצול אשר לדבריו "יקטין את כוחו של מוסד היועמ"ש". לדעתו, "התוצאה של פיצול שכזה תהא חמורה מאד" בייחוד "נוכח ההתנכלויות הרבות למערכת זאת בתקופה האחרונה ובייחוד על-רקע ההסתבאות של גורמים בשלטון". פרשת קו 300 לא הייתה מבחינתו אך ורק נקודה מכוננת אשר הובילה אותו להבין את חשיבות המוסד של היועץ המשפטי לממשלה, אלא גם ציון דרך אשר הוביל אותו להבין את האופן השרירותי שבו הממסד משתמש בתירוץ "שיקולי הביטחון" כעלה תאנה. הדברים שהוא אומר מובילים אותי לחשוב על היעדר הסימטריה בין הרשות המבצעת לשופטת, כמו גם על הטיות קוגניטיביות: כאשר הרשות השופטת מרבה להשתמש במבחנים עמומים כגון מבחן הסבירות, זעם הציבור (בראשות מובילו הראשי, פרידמן) קוצף על ה"דיקטטורים של בית המשפט העליון", לכאורה, אולם כאשר הרשות המבצעת מסתתרת חדשות לבקרים מאחורי עלה התאנה של "שיקולי הביטחון" (איני אומרת שאין שיקולי ביטחון, אלא שיש והם משמשים כעלה תאנה לשיקולים זרים) – הציבור שם 'דבק מלחמת המפרץ' על פיו עם מבט של ייראה וקדושה בעיניו. מדוע זאת? נדמה לי שההילה של המושג העמום "שיקולי ביטחון" נותרת "קדושה" שכזו אך ורק משום שרשות השלטונית אינה מפרטת במה דברים אמורים (קרי מפרה את חובת השקיפות) ועל כן מחסנת את עצמה מפני ביקורת. דווקא השופטים אשר פירטו בפסקי דין מייגעים כמעט את העילות העמומות שבהם השתמשו (כגון עיקרון תום הלב, מבחן הסבירות, ועוד ועוד) הם אלו ש'חטפו'- הפירוט שיקף את הרכבה ואת מהותה של העילה, פשט ממנה את 'הילת הקדושה' וחשף את משתמשי עילה זו לביקורת, דווקא כאשר הם ניסו להיות הגונים ביותר ולפרט את מהותה של העילה (וזאת בניגוד לרשות המבצעת אשר שומרת את העילות 'שלה' עמומות ואטומות לשקיפות).
|
|
על עלה התאנה של 'שיקולי הביטחון'
|
|
|
|
ביטחון אינה מילת קסם [משרד הביטחון]
|
|
|
כדרכו בקודש במהלך הראיון, להציב עובדות במקום בו שוכנים מיתוסים כלפי בית המשפט העליון, מסביר זמיר כי "מפרשת אוטובוס 300 אפשר להפיק לקחים נוספים. אחד החשובים שבהם מתייחס לטענה של בטחון המדינה. טענה זאת מועלית לעיתים מזומנות בפני המערכת של אכיפת החוק כדי להסביר ולהצדיק התנהגות של כוחות הביטחון שלא בהתאם לחוק, לעיתים מראש ולעיתים בדיעבד .... לא שוכנעתי וביקשתי לברר מדוע תפגע החקירה בבטחון המדינה ולא הצלחתי לקבל תשובה טובה. לאחר מעשה, כפי שכעת מודים כמעט כל אלה שהיו מעורבים בפרשה וכן גם רשאי שב"כ שלאחר הפרשה, הטיפול בפרשה לא פגע כלל בבטחון המדינה, גם לא פגע בתפקוד היעיל של שב"כ אלא להיפך. הטיפול בפרשה זאת הביא להתארגנות חדשה במסגרת שב"כ, ריפא חולי שפשט בארגון זהף והוביל לשיפור בתפקיד הארגון. יש בכך דוגמא התומכת בלקח כללי לגבי טענה של בטחון המדינה: כבדהו וחשדהו".
|
|
"השחיתות מהווה סכנה קיומית למדינת ישראל"
|
|
|
|
אז מה אם סגרו את התיק בפרשת כרמייה?
|
|
|
זמיר כיהן בלא מעט ועדות ציבוריות לפתרון בעיות ציבוריות כאלו או אחרות, אך מציין כי הרשות השלטונית אינה מיישמת את מסקנות ועדות החקירה, וכי "על-רקע זה, אדם שזמנו יקר לו ודאי ישאל את עצו מה טעם שיקבל על עצמו מינוי כחבר בוועדה ציבורית".
הוא מבחין בין השחיתות ה"רכה" (הפקת טובות הנאה מתפקיד ציבורי, על גבול הפלילי), לבין השחיתות ה"קשה" (שוחד, גניבה ועוד). הוא מספר על עבודתו האפורה של היועץ המשפטי לממשלה, ואת ההאשמות אשר מוטחות בו בעצם ימים אלו כאילו הוא "שש אלי קרב" להרשיע אישי ציבור הוא מכנה "השמצה פרועה, הזויה, ללא אחיזה במציאות". כדרכו בקודש בראיון זה להזים מיתוסים הוא גם מזים מיתוס זה: בשל השוטרים והפרקליטים הרבים אשר מעורבים בכל תיק בפרקליטות, לא ניתן, דה פקטו, "לתפור תיקים". את היועץ המשפטי לממשלה הוא מכנה "קו הגנה ראשון לעיקרון שלטון החוק" ואת בית המשפט העליון "קו הגנה שני". לשיטתו, אם ראש הממשלה מבין את חשיבות עיקרון שלטון החוק, היחסים בין ראש הממשלה ליועמ"ש יהיו תקינים. כדוגמא הוא מביא את מנחם ("יש שופטים בירושלים") בגין אשר פינה בכאב את התנחלות אלון מורה כי "בית המשפט פסק".
הוא מסביר כי כאשר המחוקק אינו נותן דעתו לפוליטיקאים מושחתים (אשר לשיטתו, מביישים את האזרחים המונהגים על ידם), ואינו קובע כי אדם אשר נחשד או מואשם בשחיתות אינו יכול לכהן בממשלה, על בית המשפט לעשות מעשה. לשיטתו, בית המשפט העליון היה יכול לבחור בדרך "הנוחה", ולא להכריע בשל הלקונה בחוק. אך הוא בחר בדרך הלא פופולרית וקבע באחת הפעמים כי מינוי 'בוגר פרשת קו 300' לכהונת מנכ"ל במשרד ממשלתי אינה סבירה (בג"צ 6163/92 יואל אייזנברג ואח' נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2), 229), ובפעם השניה כי המשך כהונת שר אשר הוגש כנגדו כתב אישום בממשלה אינו סביר (בג"צ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז(5), 404).
זמיר מודע לביקורת הציבורית אשר קמה על בית המשפט העליון בעקבות שני פסקי דין אלו, אך אינו מתנצל אף לרגע: "הפסיקה של בית המשפט הייתה, ראשית, לגיטימית מבחינה משפטית ושנית, ראויה מבחינה חברתית. היה בה מסר חשוב במישור הערכי בדבר המהות של מנהיגות ציבורית וצעד חשוב במישור המעשי של המאבק על טוהר המידות בשירות הציבורי, וכפי שקורה לא אחת, לאחר שבית המשפט פרץ את הדרך בא המחוקק בעקבותיו. כיום דבר רגיל הוא שהמחוקק קובע הוראות המגבילות כהונה של אדם שהורשע בעבירה פלילית שיש עימה קלון או אדם שריצה עונש מאסר". עם זאת, הוא מציין כי החוק קובע שבע שנות צינון בין סיום תקופת המאסר לבין ראשיתה של כהונה ציבורית חדשה. זה חוקי, אך האם זה ראוי? לקונה זו מלמדת אותו כי מעשהו של בית המשפט העליון תם, אך לא נשלם.
|
|
| תאריך:
|
02/04/2009
|
|
|
עודכן:
|
02/04/2009
|
|
ענבל בר-און
|
|
זמיר: "בית המשפט העליון אינו סניף של מרצ"
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אולי תבין מה עובר
|
2/04/09 17:52
|
|
|
|
2
|
|
ישמעאל
|
2/04/09 17:55
|
|
|
|
3
|
|
רחמים
|
2/04/09 18:10
|
|
|
|
4
|
|
י.ש
|
2/04/09 19:24
|
|
|
|
|
|
ע. סובול
|
3/04/09 08:56
|
|
|
|
5
|
|
כנניהו המיסר
|
2/04/09 19:27
|
|
|
|
6
|
|
בני בנקר
|
2/04/09 19:38
|
|
|
|
7
|
|
דנה הופשטיין
|
2/04/09 19:45
|
|
|
|
8
|
|
תמרה
|
2/04/09 20:25
|
|
|
|
9
|
|
אורח
|
2/04/09 20:44
|
|
|
|
10
|
|
חחח
|
2/04/09 20:51
|
|
|
|
11
|
|
רונן גולדשטיין
|
2/04/09 20:56
|
|
|
|
12
|
|
אלכס.
|
2/04/09 20:59
|
|
|
|
13
|
|
ברח מבית משוגעים
|
2/04/09 21:00
|
|
|
|
14
|
|
אזרח הגון
|
2/04/09 21:11
|
|
|
|
15
|
|
משפחה
|
2/04/09 22:15
|
|
|
|
|
|
א.ד.
|
2/04/09 22:50
|
|
|
|
16
|
|
א מ רול
|
2/04/09 22:37
|
|
|
|
17
|
|
משפטן ותיק ובכיר
|
2/04/09 22:50
|
|
|
|
18
|
|
איזונים ובלמים
|
2/04/09 22:58
|
|
|
|
19
|
|
א.ב.ס.ט
|
3/04/09 00:09
|
|
|
|
20
|
|
ירון זכאי
|
3/04/09 00:53
|
|
|
|
21
|
|
בוועדה לבחירת שופ
|
3/04/09 01:04
|
|
|
|
22
|
|
יהושע קוצינסקי
|
3/04/09 05:26
|
|
|
|
23
|
|
כחבר "ועדות"
|
3/04/09 05:59
|
|
|
|
24
|
|
מוסד דורסני, המנס
|
3/04/09 06:59
|
|
|
|
25
|
|
דר יובל
|
3/04/09 08:14
|
|
|
|
26
|
|
ע. סובול
|
3/04/09 08:47
|
|
|
|
27
|
|
לואיס קרול
|
3/04/09 08:59
|
|
|
|
28
|
|
שאול א.
|
3/04/09 09:10
|
|
|
|
29
|
|
התוכן שקרי
|
3/04/09 09:33
|
|
|
|
30
|
|
י. ישראלי
|
3/04/09 09:37
|
|
|
|
31
|
|
חג1
|
3/04/09 11:56
|
|
|
|
32
|
|
נה
|
3/04/09 12:26
|
|
|
|
33
|
|
משפטפטן
|
3/04/09 12:35
|
|
|
|
34
|
|
משפטפטן
|
3/04/09 12:40
|
|
|
|
|
|
מטיב לקרוא
|
3/04/09 14:13
|
|
|
|
35
|
|
מי יודע
|
3/04/09 13:39
|
|
|
|
36
|
|
תוהה במדבר החוכמה
|
3/04/09 13:56
|
|
|
|
37
|
|
vbtguy6799
|
3/04/09 14:06
|
|
|
|
38
|
|
בעז ש
|
3/04/09 14:51
|
|
|
|
39
|
|
אויה לנו
|
3/04/09 15:00
|
|
|
|
40
|
|
משה, עורך-דין
|
3/04/09 15:58
|
|
|
|
41
|
|
עו"ד לאה
|
3/04/09 16:45
|
|
|
|
42
|
|
אזרח תוהה
|
3/04/09 17:00
|
|
|
|
43
|
|
אזרח
|
3/04/09 23:27
|
|
|
|
44
|
|
אזרח
|
3/04/09 23:34
|
|
|
|
45
|
|
עיניים פקוחות
|
4/04/09 10:03
|
|
|
|
46
|
|
משה, עורך-דין
|
4/04/09 15:22
|
|
|
|
47
|
|
נחום שחף
|
10/04/09 12:42
|
|
|
|
48
|
|
זילזול בציבור
|
9/07/09 13:15
|
|
|
|
49
|
|
חורפי
|
27/07/11 11:49
|
|
|
|
50
|
|
סל
|
27/07/11 11:54
|
|
|
|
51
|
|
סל
|
27/07/11 12:00
|
|
מתחילת חודש מרס, מופיעה בעיתונים הכלכליים רשימה של "שיאני השכר". כשחברה ציבורית מגישה את הדוחות הכספיים שלה היא חייבת לציין את חמשת מקבלי השכר הבכירים שלה. נתוני הרשימה המתפרסמת מנקרים לעיתים את העיניים.
|
|
|
|
|
המנכ"ל החדש של מינהל מקרקעי ישראל, ירון ביבי, הטיל היום (ד', 1.4.09) פצצה: הוא הודיע, בכינוס רשמי בתל אביב, בנוכחות מאות אנשי נדל"ן, על שינוי יסודי במדיניות המינהל: 270 אלף דירות, שעד עתה נמצאות פורמלית בבעלות המינהל וקק"ל, יועברו רשמית ומעשית לבעלות הדיירים. ההעברה תהיה בחינם, ללא תשלום. היא תעלה את שווי הדירות ותקל על בעליהן, כמפורט בהמשך.
|
|
|
|
|
"מפעל קבוצת אלון בשדרות נמצא בסכנת סגירה", זעקה התקשורת במשך יומיים תמימים בשבוע שחלף. "250 עובדים יפוטרו" הודגש. וכדרכה של התקשורת במחוזותינו - היא נדמה כעבור אותם ימים ספורים. מפעל הקבוצה מפתח ומייצר מרכבי דחף למשאיות לפינוי אשפה, אלא שהנחיות משרד הפנים על-פי הפרסומים במדיה, היא שהרשויות הנזקקות למתקני תברואה חדשים נדרשות לרכוש את הזולים ביותר המוצעים במכרזים, שהם לא למרבה הפלא תוצרת טורקיה, וסביר להניח שאלה הן הוראות משרד האוצר והעומדים בראשו.
|
|
|
|
|
כינונה של הממשלה החדשה מהווה הוכחה נוספת עד כמה הציבור מטומטם, ועד כמה הפוליטיקאים הכל-כך ציניים מצליחים, פעם אחר פעם, למכור לו לוקשים. נכון שהגודל לא קובע, אך מי קבע שגודלה של הממשלה חייב להגיע לממדים מפחידים ומפלצתיים, בה בשעה שכולם נדרשים לקורבן כדי "להציל את המדינה" מן המצב הכלכלי הכה קשה? ההתפלפלות של השרים, הרטוריקה מלאת הסיסמאות של ראש הממשלה החדש והניסיונות למכור לציבור שהכרחי היה למען "בטחון המדינה", זו איוולת אך לא פחות מכך, סטירת לחי מצלצלת לציבור הרחב עליו הפוליטיקאים מצפצפים תוך כדי מצעדם אל הכורסא הנכספת.
|
|
|
|
|
לאחרונה (ביום 23.3.09), אישרה ועדת הכספים של הכנסת הקלת מיסוי בתחום המע"מ לקבלנים שבנו דירות לצורך מכירה, ולתקופת ביניים השכירו אותן למגורים. עד לאחרונה, קבעה תקנה 1(2) לתקנות מע"מ כי קבלן שבנה דירה לצורך מכירה ומאוחר יותר השכיר אותה למגורים, יחוייב לשלם מע"מ על מלוא סכום הדירה (15.5%), כאילו נמכרה.
|
|
|
|
|
