כמעט שליש מחברי הכנסת, אלה מ"הרשות המחוקקת", מכהנים בממשלה כשרים וכסגני שרים ב"רשות המבצעת". כ-100 שנים לפני שמרכז הליכוד וועידת העבודה נולדו, תיאר הסופר וההוגה אחד-העם, אבי "הציונות הרוחנית" את העתיד להתרחש בפוליטיקה הישראלית. הוא כמובן לא היה נביא, אלא הכיר את הדינאמיקה של השיטה הדמוקרטית המקובלת, שגרסה מעוותת ביותר שלה אומצה במדינה היהודית.
להלן קטעים מהמאמר "יחיד ורבים" שפורסם לפני למעלה ממאה שנים:
"על הרוב, הם [נבחרי העם] אינם עולים לא בשכלם ולא במידותיהם על אנשים בינוניים מן השוק. וזה לפי שהבחירות תלויות בהרבה דברים חיצוניים, וביניהם גם שוחד ממון ושוחד דברים. ונמצא גורל העם וארצו נתון בידי אנשים שאינם מוכשרים לכך...
...בהתאסף הרבה אנשים לשם מטרה אחת כולם יורדים למדרגת הטופס האנושי הבינוני, ותכונותיו הפרטיות של כל אחד בטלות הן לפי שעה. אם חכם הוא, חוכמתו מסתלקת ממנו; אם רחמן הוא, רחמיו נכבשים...
לפעמים ועד גדול של חכמים ונבונים מוציא משפט או קובע חוק, אשר כל עין תראה, כי מתנגד הוא להשכל הישר, או לדרישת הצדק והיושר, ואשר אין ספק בדבר, כי כל אחד מאנשי הועד, אלמלי היה העניין נמסר לו לבדו, להתיישב בו בינו לבין עצמו, לא היה מוכשר כלל להיכשל בשגיאה גסה כזו...
...הנבחרים אינם בני חורין לשפוט כל עניין לפי הכרתם הפנימית, כי בדאגם תמיד לגורלם בעתיד, בבוא העת לעמוד שנית על הבחירה, הרי הם נושאים עיניהם בכל שנות עבודתם אל הגדולים והעשירים שבמקום בחירתם... באופן שנבחרי העם אינם באמת אלא עושי רצונם של אותם היחידים, המכבידים ידם על העם.
...כי בהיות הממשלה יכולה להתקיים רק כל זמן שיש לה "רוב" בבית הנבחרים, משתמשים בני ה"רוב" בכוחם זה להנאתם הפרטית; כל אחד מהם משתדל להשיג מאת הממשלה פקודות ופרנסות בשביל מכריו ואנשי בריתו, אף אם אינם מוכשרים לדבר, ומתאמץ להטות לבה למפעלים שיש בהם תועלת למקום שיצא משם, אף אם מתנגדים הם לטובת כלל המדינה, וכיוצא בזה; והמיניסטרים מוכרחים לקבל בסבר פנים יפות כל הבקשות האלה ולהבטיח לכל אחד מה שלבו חפץ וגם לקיים הבטחותיהם עד מקום שידם מגעת.
וכל אלה ביחד גרמו, שהפרלמנטריסמוס הציוני מושך את הלבבות במידה גדושה ביותר, עד שלפעמים ישכיח את המטרה שבשבילה בא לעולם, ומרוב "עבודה" בעסקי "בחירות" ו"אספות" וכל מה שלפניהן ולאחריהן - יש שלא יישאר לא זמן ולא כוח לעבודות יותר עיקריות ...
...[כאשר] עומדת על הפרק הצעת חוק חדש, ההצעה אומנם אינה בתכלית השלמות, אך בכל אופן נתחברה על-ידי אנשים מומחים לדבר ויש אחדות בין חלקיה במידה ידועה. והנה כרגע ימטירו על ההצעה האומללה המון "תיקונים". אחדים מבעלי התיקונים מתכונים אולי באמת רק לתקן, אבל רובם, בלי ספק, סבות אחרות שפלות מזו מביאות אותם לכך... צורך השעה לבלתי הכעיס עתה את המתנגדים, ועוד אלפי סבות כאלה, אשר דבר אין להן עם עצם החוק, יכולות לגרום שיקובל איזה תיקון ראשון. ולמחר, סיבות אחרות, שונות מאלו של אתמול, מביאות לקבל תיקון שני, אף אם (כמו שיקרה פעמים רבות) סותר הוא את הראשון... וכן הלאה, עד שנעשה החוק לערבוביא של סעיפים שונים וזרים זה לזה.
...כי כל אלה הדברים המגונים אינם באמת אלא סגולות טבעיות, ועל-כן הכרחיות, של כל אספה המונית, והמתלונן עליהם - על הטבע תלונתו, למה ברא בני אדם באופן כזה, שהתאספותם יחד ירידה היא להם. אבל לשנות את הטבע ולברוא אספת-נבחרים "אידיאלית", כחפץ המתלוננים האלה - אין עצה ואין תבונה.
...כי הפרלמנט במדינות המערב צריך להתקיים, מפני שאי-אפשר לתת להעם תמורתו מוסד אחר נאה הימנו. אלא שהוא מייעץ לתפוס את "הרע" במיעוטו, כלומר להמעיט מספר הנבחרים.
- רמז לשיטת המשטר הרצויה: משטר נשיאותי ופרלמנט קטן
...אין שום תחבולה להרים בית ועד גדול, אפילו של חכמים, למעלה ממדרגתה של אסיפת המוניים, וכל ההחלטות היוצאות מתוך רוב דעות של איזו אסיפה הן בהכרח פחותות בערכן מאלו שיוצאות מתוך מוחו וליבו של איש מצוין אחד.
...בהתמעט מספר הנבחרים יהיו גם הבוחרים זהירים יותר בבחירתם וישתדלו לשלוח לבית הפרלמנט רק אנשים מהוגנים בראויים לאותה איצטלא שבמספר מצומצם ימָצאו תמיד בכל מדינה.
