|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כך ייעשה לראש ממשלה שהתקשורת חפצה ביקרו. לשמחתם יצא להם שוב הביבי, והם שבים לשקוע בקרקעית הביב
|
|
כלבי השמירה התעוררו כלפיו. נתניהו [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
הקאמבק של בנימין נתניהו עשה קאמבק גם לכלבי השמירה של הדמוקרטיה: בימיו של אריאל שרון, שהפך את עורו מאימת בתי המשפט, נשרו שיניהם והיו לפודלים רפוסים המכשכשים בזנבם ומלקקים את רגלי אדונם. הם הפקירו את הדמוקרטיה, ובמקום לשמור עליה הם שמרו מכל משמר על האתרוג, בתנאי אחד ויחיד: שיקפיד להגשים את האג'נדה שלהם.
כשנשר האתרוג לאסונם ושקע בתרדמת, לא ידעו הפודלים את נפשם. אך כשהבטיח להם יורשו שהוא עולה על רבו, אינו מסתפק בהינתקות אלא מתכנן גם התכנסות, הם פיזזו בחדווה לקראתו וקידמו ביללות גיל את אדונם החדש. אולם אפילו פודלים מאולפים שכמותם, אחרי מלחמת לבנון על כל מחדליה, ואחרי שאדונם החדש נקרא להתייצב בפני חוקרי המשטרה, אפילו הם הבינו שהוגדשה הסאה והם החלו לחרוץ לשון. אך עד מהרה נמצאה להם יורשת צחה ולבנה שהפציעה בשמי תהליך השלום. אולם להוותם, נכזבה תוחלתם ויקירתם לא זכתה להתיישב על כסא ראש הממשלה. ולאסונם, שנוא נפשם בנימין נתניהו, הצליח להרכיב ממשלה ולתפוס את השלטון.
"הברכות" שנחתו על ראשו
הפודלים לא התמהמהו ולו דקה אחת, ומיהרו להוציא מתוק מעז. השירו את תלתליהם, הזקיפו את קומתם, שרגו את שריריהם, והפכו באחת לזאבי ערבות צמאי דם.
הם שכחו שנהוג להעניק לראש ממשלה חדש מאה ימים של חסד, הם לא נתנו לו אפילו שעה אחת של חסד, ולהלן קומץ מקרי של "הברכות" אותן הרעיפו על ראשו של נתניהו ועל ממשלתו, שהיא במקרה גם ממשלתם:
כותבת סימה קדמון בידיעות אחרונות: "אז מה אפשר להגיד על שלושת האנשים הכי חשובים במדינה? האחד סחבק, השני ראה חיילים בריטיים כשעוד לא נולד, והשלישי רוצה לתקוף את סכר אסואן". (מעניין מה הייתה כותבת עליהם אילו השכילו לחבור ליקירתה יונת השלום הצחורה?).
כמוצאת שלל רב מזנקת קדמון על הטרף הקל שהיא רעיית ראש הממשלה: "כן, כן, שרה חזרה לחיינו. בשקט, כמעט בהתגנבות... אז אם נדמה לנו שקיבלנו אשת ראש ממשלה שנוכחותה לא תורגש, ושהיא לא תתחכך בחיינו ותשפיע עליהם, זו טעות. קבלו שוב את אשת ראש הממשלה. היידה שרה" היא מסיימת, כשריר זב מבין שיני הארס שלה.
ומה דעתו של אורי משגב בידיעות אחרונות? "מספרים לנו שממשלת נתניהו אמורה להסיר מישראל את אימת הפצצה הגרעינית, אבל בממדיה המופקרים היא מזכירה בעיקר פצצת סירחון".
ומה אומר יואל מרקוס על נתניהו לאנשים החושבים של הארץ: "כשרואים את תומכיו המיליארדרים מתמוגגים כעדים מתחת לחופה, מלמד האנטוראז' (הפמליה ג.ג.) המפנק שלו מלפני עשור, שהוא לא ממש השתנה. סיגרים מתוצרת 'קוהיבה', לא יחסרו לו, מתוך הנחה ששרה מרשה לו לעשן בבית" (וכרגיל, הכו בשרה ותצילו את המדינה).
וגם בן כספית במעריב אינו טומן את עטו בצלחת: "האם הוא הפיק לקחים מהכישלון הראשון שלו? האם התנהלותו השתפרה? למרבה הצער, על-פי מצב העניינים הנוכחי, התשובה לשאלות הללו שלילית". כך נחרץ גורלו של נתניהו לפני שכינס את ממשלתו לישיבתה הראשונה.
ומה דעתו של הוגה הדעות נתן זהבי ב-nrg על נתניהו ועל שר האוצר שלו: "שטייניץ, כמו כלב נאמן, ליקק את עכוזו של ביבי במשך שנים, וכעת ביבי - שיודע חברות ונאמנות מה הן - העניק לבואש שלו את מתנת חייו, ככה זה אצל מנהיגים גדולים, לפרס היה פודל, לקליגולה היה סוס, ולביבי יש בואש".
לסיכום - כך ייעשה לראש ממשלה שהתקשורת חפצה ביקרו. לשמחתם יצא להם שוב הביבי, והם שבים לשקוע בקרקעית הביב.
|
| תאריך:
|
05/04/2009
|
|
|
עודכן:
|
05/04/2009
|
|
גורי גרוסמן
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אזרח מודאג
|
5/04/09 15:27
|
|
|
|
2
|
|
אלטע קאקר ישראלי
|
5/04/09 17:18
|
|
|
|
|
|
רונן גולדשטיין
|
5/04/09 19:51
|
|
|
|
3
|
|
א. פובליציסט
|
5/04/09 17:27
|
|
|
|
|
|
טיטו
|
7/04/09 01:06
|
|
|
|
4
|
|
שמחה
|
5/04/09 20:21
|
|
|
|
5
|
|
אדוני השנאה
|
6/04/09 02:06
|
|
|
|
|
|
שטוף מוח
|
6/04/09 08:59
|
|
|
|
|
|
הקנאה אוכלת אותם!
|
14/04/09 17:38
|
|
|
|
6
|
|
סמולצ'יקים,ברברו,
|
14/04/09 17:45
|
|
דורנו קרע קרע חד בין העבר ובין ההוווה. הזקנים מביטים אחורה בנוסטלגיה ובצער: כל מה שהיה בעבר נראה להם כאילו היה ברובו טוב, וכל מה שבנמצא נראה להם כולו בירידה מוסרית, כהתבוללות עם כיסוי של הלשון העברית, שאינה כה מחודשת כפי שהיא מקולקלת. הזקנים האלה רואים בפרץ שנפרץ בינם לבין הצעירים לא רק סוף עולמם שלהם, אלא פשוט סוף העולם. בלי יראת אב ואם, בלי יראת כבוד בפני שיבה - איך אפשר להקים עם בריא, עם המסוגל להבטיח את המשך שלשלת הזהב מן העבר הרחוק אל העתיד האינסופי?
|
|
|
|
|
בטור אחרון הוצגה דרכו של פרופ' יוסף קלוזנר בחידוש מילים ובהרחבתה של העברית. קלוזנר הוא אחד מארבעת המצביאים הגדולים של מלחמת התחייה של העברית, עם בן-יהודה, ילין וביאליק. אך מי באמת היה אותו איש קטן גוף וכסוף זקנקן, ענק המחקר, ההוראה, הכתיבה והעריכה? ואיך נעשה דווקא הוא הדמות האוניברסיטאית הבולטת ביותר בארץ במחצית הראשונה, היצירתית כל כך, של המאה העשרים?
|
|
|
|
|
עולמנו נחלק לשני סוגים של מדינות פעילות: אומות המערב ואומות המזרח. בסוף המאה ה-20 הגיעו אומות המערב למצב אידיאלי מבחינתן. הן הפכו לגורם הדומיננטי העולמי, וקבעו מה מותר ומה אסור בכללי ההתנהגות הגלובליים. אומות המזרח נותרו באותה תקופה במעגל הפחות פעיל. הדומיננטיות הזו נשברה במילניום הנוכחי. מדינות חדשות עלו לבימת הפעילות. חלקן מדינות שהיו בעמדת בכורה גם בעבר וחלקן פנים חדשות.
|
|
|
|
|
קווי הזהות המגדירים את זהותי מעמידים את תל אביב כקונספט אורבני, תרבותי, זהותי, הרחק הרחק ממני השבח לאל. ואולם דווקא מבחוץ, מן הפריפריה הישראלית ניתן לדעתי לשרטט תמונה מדוייקת יותר וממילא עגומה עד בכי, של העיר העברית הראשונה על יופייה וששונה, ועל כיעורה ומחדליה.
|
|
|
|
|
בלחץ המיתון, שאינו מרפה, נאלצו מסעדות לא מעטות במרינה של הרצליה להגיף את שעריהן בפני קהל סועדיהן. אלה ששרדו, נאלצו בלית ברירה, להתיישר עם הקו החדש, ויש אפילו שהצליחו, למרות המצב העגום, להשתדרג. אחת מהן היא "דרבי בר" הוותיקה, הנושקת לחוף הים, ואנו, כמו רבים אחרים, ממשיכים לשמור לה אמונים.
|
|
|
|
|
