שופטת המכהנת באחד מבתי המשפט במרכז הארץ, אשר נחקרה באזהרה כחשודה בביצוע עבירות פליליות במסגרת הליך גירושין כואב שעברה, זכתה ליחס מועדף מצד הנהלת בתי המשפט והמשטרה. כך מגלים מסמכים שהגיעו לידי News1. שמה של השופטת ופרטים מזהים שלה נאסרו לפרסום.

בשורות הבאות נתאר את מקבץ האירועים יוצאי הדופן שהתרחשו סביב עניינה של אותה שופטת. לפני כן, יש להדגיש שתי נקודות. האחת: הליכי גירושין עלולים להיות כואבים ביותר ולדחוק את הצדדים למעשים פסולים. השנייה: ההתנהלות בעניינה של השופטת לא הייתה בלתי חוקית, אך רצף האירועים מלמד שהיא נהנתה משורה של זכויות-יתר שלא היו ניתנות לחשוד מן השורה, ומקבלת החלטות תמוהה שעמדה בניגוד למקובל ולעובדות שהוצגו.


מסמך חסוי ומחיקה מגמתית


1.
השופטת בה מדובר עבדה בעבר בהנהלת בתי המשפט, תחת ניהולו דאז של משה גל. היא נחשבת לבת-טיפוחיו ומיודדת עד היום עם כמה מבכירי הנהלת בתי המשפט. ביוני 2012 היא מונתה לרשמת באחד מבתי המשפט במרכז הארץ, מספר שנים לאחר שהתגרשה מ-א"ו. (יודגש: שם משפחתה של השופטת כיום איננו שם נישואיה).


2.
חמותה לשעבר של השופטת, ח"ו, היא מתנדבת בארגון "ישפה" העוסק בשידוכים במגזר הדתי. השופטת פתחה בינואר 2012 כרטיס באותו ארגון. ח"ו, שנתקלה במקרה בכרטיס כעבור כחצי שנה, עשתה מעשה פסול ועיינה בו למרות שהוא אמור כמובן להיות חסוי. שם נתקלה במכתב ששלח בדצמבר 2010 האגף לשירותים חברתיים בעיר מגוריה של השופטת לבית המשפט למשפחה, בו מתנהל תיק הגירושין.

המכתב עסק בכך ש-א"ו מסרב לעמוד בכללים שנקבעו למפגשים עם בנו, ודיווח שהמפגשים יופסקו עד ש-א"ו יתעשת. לצד זאת נאמר בו: "בדרך כלל זמן המפגש עצמו התנהל כסדרו והאינטראקציה בינו ובין בנו מתנהלת בחיוב רב, בחום ובלבביות, בו ניכרת הנאה הדדית של האב והבן יחדיו". את המשפט הזה מחקה השופטת לפני שהכניסה את המכתב לכרטיס. המסקנה המתבקשת: מטרתה הייתה להראות שהיא אינה אחראית לגירושין ולמנוע אזכור חיובי של בעלה-לשעבר. בכרטיס אף הודגש: "חשוב היה לה לצרף את האישור גם מהעובדים הסוציאליים". דהיינו: השופטת היא שהכניסה את המכתב לכרטיס. מעבר לכך, ברור שאיש מלבדה לא יכול היה לעשות זאת.


3.
בא-כוחה של ח"ו, עו"ד אורי קינן, פנה ב-7.8.12 למפלג חקירות הונאה במשטרת מחוז תל אביב והגיש תלונה נגד השופטת. קינן טען, כי הכנסת המכתב לכרטיס הייתה עבירה של פגיעה בפרטיות והפרת החוק הקובע שהדיונים בבית המשפט למשפחה מתנהלים בדלתיים סגורות. עוד טען, כי מחיקת המשפט החיובי היוותה עבירה של מרמה, זיוף והפרת אמונים.

ח"ו העידה ב-26.8.12 וכעבור דקות אחדות מצאה את עצמה נחקרת באזהרה בחשד שדווקא היא הפרה את חוק הגנת הפרטיות בכך שעיינה בכרטיס של השופטת.


אין נימוק להימנעות מהשעיה



4.
המשטרה לא מיהרה לזמן את השופטת לחקירה. מפלג ההונאה פנה לראש אגף החקירות דאז, יואב סגלוביץ, בבקשה שיפנה כנדרש ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ויקבל את אישורו לחקור את השופטת. נדרשו לסגלוביץ שמונה חודשים עד שהשיג את האישור המבוקש.

הדבר צורם במיוחד לנוכח העובדה, שאחת העבירות-לכאורה שיוחסו לשופטת בתלונתו של קינן הייתה זיוף. כאשר קיים חשד שכזה, ההיגיון מחייב שהחקירה תתנהל במהירות כדי למנוע חזרה על העבירה הנטענת. עוד נזכיר, כי בניגוד לכך ח"ו נחקרה בחשד לעבירה אחת בלבד - פגיעה בפרטיות - מיד כאשר מסרה את עדותה.


5.
השופטת נחקרה באזהרה באפריל 2013. היא לא הושעתה ולא יצאה לחופשה אפילו ליום אחד. ככל הידוע, זהו המקרה היחיד בו שופט נחקר באזהרה - והמשיך לכהן כאילו לא אירע דבר. המקרה של השופטת הפוך מזה של שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר; של שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, משה גלעד; ושל השופט לגביו נטען שהיכה את ילדיו. כל השלושה - ואלו רק דוגמאות מהשנים האחרונות - יצאו לחופשה מיד לאחר שאושר לחקור אותם באזהרה (התיקים נגד דנציגר והשופט השלישי נסגרו מחוסר אשמה, התיק נגד גלעד נסגר מחוסר ראיות והוא התפטר).

הנהלת בתי המשפט נשאלה בזמן אמת מדוע השופטת ממשיכה לכהן. תשובתה אז: "בנסיבות העניין אין מניעה שהרשמת תמשיך בעבודתה כסדרה". לא ניתן כל נימוק נוסף. בשבוע שעבר סירבה ההנהלה לענות על שאלת News1 בנושא זה.


6.
באפריל 2013 הגיע דבר החקירה לאוזניו של אלי סניור, כתב ynet, והוא פנה להנהלת בתי המשפט בבקשה לתגובה. כמקובל פנתה דוברות בתי המשפט לשופטת כדי לקבל את עמדתה. בא-כוחה של השופטת, עו"ד אלעד רט, מיהר לבית משפט השלום בתל אביב וביקש בבהילות (בכתב-יד!) לאסור על פרסום שמה. הבקשה הוגשה בהסכמת המשטרה, בלא ליידע את ynet. השופטת מעין בן-ארי נענתה לה בו במקום והוציאה צו למשך חודש.

כאשר עבר אותו חודש, שב רט ופנה לבן-ארי בבקשה להאריך את הצו ללא הגבלת זמן. בקשה זו הוגשה בהסכמתו של סגן-ניצב יצחק גטניו, ראש מפלג ההונאות במשטרת מחוז תל אביב. שוב התנהל הדיון במעמד צד אחד, ושוב נתנה בן-ארי לרט את מלוא מבוקשו. הצו עומד בתוקפו עד היום, ולכן איננו יכולים לפרסם את שמה של השופטת.


בלגן בהודעות של המשטרה



7.
באוגוסט 2013 נסגרו התיקים נגד השופטת ונגד ח"ו. נימוק הסגירה בעניינה של השופטת: העדר אשמה - היא לא ביצעה את העבירות שיוחסו לה. הנימוק בעניינה של ח"ו: נסיבות העניין אינן מצדיקות את העמדתה לדין. המשטרה הצליחה ליצור בלגן בהודעות הללו: היא הודיעה לאורי קינן שהיא סוגרת את התיק בתלונה שהגיש נגד ח"ו על קבלת דבר במרמה; והיא שלחה הודעה זהה ל-א"ו, כאילו הוא התלונן נגד אמו.

אבל לא זה היה העיקר. קינן תהה כיצד נסגר התיק נגד השופטת, כאשר קיימות ראיות מוחשיות בדמות המסמך שצירפה לכרטיס והמחיקות שביצעה בו. ואנו נוסיף, שגם עילת הסגירה - "העדר אשמה" - מעוררת תמיהה. סביר יותר היה אילו העילה הייתה "חוסר עניין לציבור"; ככלות הכל, מדובר בספיח של מאבק גירושין, שמוטב שלא לגרור אותו למחוזות פליליים. אבל עילה כזאת (או עילת "העדר ראיות") הייתה מונעת מהשופטת להתקדם, וקרוב לוודאי שגם הייתה מאלצת אותה להתפטר, שכן היה בכך כדי לקבוע שאכן ביצעה עבירות.


8.
קינן תכנן לממש את זכותה של ח"ו ולערער על סגירת התיק נגד השופטת, ולצורך כך ביקש לקבל את חומר החקירה. המשטרה דחתה את בקשתו, בטענה שקיים חשש שכשם ש-ח"ו חדרה לכרטיס של השופטת - היא תעשה שימוש לרעה בחומר החקירה. נגד החלטה זו הגיש קינן עתירה לבג"ץ.


הנימוקים הבעייתיים של לדור



9.
תשובתה של המדינה לעתירה חשפה את הבעייתיות שבסגירת התיק נגד השופטת. עו"ד יונתן ציון-מוזס, עוזר ראשי לפרקליט המדינה, הסביר מדוע החליט פרקליט המדינה הקודם, משה לדור, לסגור את התיק:

"פרקליט המדינה החליט על סגירת תיק החקירה כנגד המשיבה מחוסר אשמה. זאת, לאחר הגעה למסקנה, כי אפילו היה מוכח כי המסמך האמור לעיל צורף על-ידי המשיבה לתיק העמותה בעניינה, הרי שהמסמך לא נסרק לתיקה האלקטרוני של המשיבה, אלא אך ורק לתיק הפיזי, אשר לשם עיון בו נדרשת גישה פיזית למשרדי העמותה בירושלים. משכך, מעגל האנשים אשר יכלו, באופן פוטנציאלי, להיחשף לתוכן המסמך הינו קטן ביותר.

"ככל שמדובר בגורמי עמותה ספורים שנחשפו, אם בכלל, למסמך, הרי שמבחינתם זהות העותר הינה אנונימית, ומשכך אזכור שמם או עניינם במסמך הוא נעדר משמעות, וניתן אף לומר שבנסיבות כאלה לא נכון לזהות את המעשה כ'פגיעה בפרטיות' כמובנה של זו בחוק הגנת הפרטיות, וככל שפגיעה כאמור אכן קיימת, הרי שהיא נכללת בגדרי החריג שבסעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות, בדבר 'פגיעה שאין בה ממש'".

על הנמקה זו נעיר:

• אין כל ספק שהשופטת צירפה את המסמך לתיק. זה נאמר בו במפורש, כפי שצוטט לעיל.

• איש לא בדק האם מי שקרא את המסמך מכיר או אינו מכיר את א"ו, כך שמדובר בקביעה תיאורטית - לפיה פרטיותו לא נפגעה - בלא עיגון עובדתי.

• השופטת לא צירפה את המסמך סתם כך. הייתה לה מטרה - להראות למי שיקראו את הכרטיס (מעטים ככל שיהיו) שבעלה-לשעבר הוא שמתנהג בצורה פסולה. כלומר: היא יכלה לצפות שהגיש למסמך תהיה מועטה, ובכל זאת חשפה אותו - מה שמלמד שמבחינתה, הכמות לא עשתה את האיכות.

• לדור התעלם לחלוטין מהעילות האחרות שמנה קינן בתלונתו: הפרת חוק בתי המשפט בשל השימוש במסמך, והעבירות לכאורה הנובעות מהמחיקות שנעשו בו - זיוף, מרמה והפרת אמונים. הראיות-לכאורה לגבי עבירות אלו - ולכל הפחות לגבי חוק בתי המשפט והזיוף - נראות על פניהן מוצקות: עצם הוצאת המסמך מהתיק היא העבירה הראשונה, ועצם המחיקה בו היא העבירה השנייה.

• העובדה שהפרקליטות (כעת בראשותו של שי ניצן, הבוס הישיר של ציון-מוזס) העלימה מבג"ץ את העובדה שהתלונה נגד השופטת כללה עוד ארבע עבירות לכאורה, מהווה לכל הפחות הטעיה מכוונת, אם לא הולכת שולל שעל גבול התרמית.

סגירה הדדית של התיקים



10.
בדצמבר 2014, בעוד העתירה תלויה ועומדת, החליטה הוועדה למינוי שופטים לקדם את השופטת מתפקיד של רשמת לתפקיד של שופטת באותו בית משפט. הנהלת בתי המשפט סירבה להשיב לשאלת News1 האם הוועדה ידעה על העתירה, ואם כן - מדוע התעלמה ממנה. אנחנו נציין, כי כאשר תלוי ועומד הליך משמעתי נגד עורך דין, לא ניתן למנותו לשופט. כאן הייתה עתירה לבג"ץ בעקבות חקירה פלילית נגד שופטת, ובכל זאת היא זכתה לקידום.


11.
הדיון בעתירה התקיים ב-2.2.15 בפני הנשיאה מרים נאור והשופטים נעם סולברג וניל הנדל. בג"ץ הבהיר לקינן, כי למרשתו אין זכות קנויה לקבל את חומר החקירה. השופטים הציעו פשרה: השופטת תחזור בה מהתלונה נגד א"ו, וכך יימחק כתב האישום שהוגש בנפרד נגדו, והוא יחזור בו מהערר על סגירת התיק נגדה. הצדדים הסכימו והעתירה נמחקה.