הודאה של נאשם שניתנה תוך פגיעה מהותית בזכויותיו, לא תשמש ראיה נגדו. כך מציע (יום ג', 18.8.15) משרד המשפטים, בתזכיר חוק לתיקון הכללים הנוגעים לשימוש בהודאות של נאשמים, ואשר מטרתו היא בעיקר לעגן בחוק את פסיקת בית המשפט העליון.

בשנת 2006 קבע בית המשפט העליון, בהלכת יששכרוב, כי לבית המשפט יש סמכות שבשיקול דעת לפסול ראיות מסוגים שונים ובכלל זה הודאות, אשר הושגו שלא כדין על-ידי גורמי אכיפת החוק. בפועל מדובר בעיקר בהודאות שהוצאו תוך מניעת זכות ההיוועצות בעורך דין. על-פי התזכיר, החוק יקבע מעתה, כי "בית המשפט רשאי שלא לקבל הודאה של נאשם אם שוכנע שההודאה הושגה שלא כדין וכי קבלתה במשפט תפגע באופן מהותי בזכותו של הנאשם להליך הוגן, בשים לב לאינטרס הציבורי בקבלת ההודאה".

עוד מוצע לעגן בחקיקה את הדרישה לראיה נוספת כדי שניתן יהיה להרשיע את הנאשם על-פי הודאתו. בעוד הפסיקה עושה שימוש במונח "דבר מה נוסף", התזכיר מדבר על "ראיה מאמתת" שתידרש ברוב המקרים, ו"ראיה מסבכת" שתידרש כאשר מדובר באוכלוסיות פגיעות במיוחד: קטינים, מי שהיו נתונים לאמצעי לחץ פסולים ובעלי ליקוי נפשי.

ראיה מסבכת תידרש גם כאשר "תיעוד ההודאה היה לקוי במידה המשפיעה על יכולת בית המשפט להתרשם מהודאת הנאשם ולהעריכה" וכן "בכל מקרה אחר בו בית המשפט סבר כי הדבר נחוץ להסרת ספק בדבר אמיתות ההודאה". משרד המשפטים מדגיש, כי שינוי המונחים אינו משנה מהותית את טיב הראיות הנוספות שיידרשו.

התזכיר גם קובע, כי תיפסל הודאה אשר ניתנה בעקבות עינויים, המוגדרים כ"מעשה אשר באמצעותו נגרם במכוון כאב חמור או סבל חמור, פיסי או נפשי" שננקט בידי "איש מרות או מי מטעמו". התזכיר הוא פרי עבודתה של הוועדה המייעצת לשר המשפטים לעניין סדר דין פלילי וראיות בראשות שופטת בית המשפט העליון בדימוס עדנה ארבל, אשר עסקה בנושא שלוש שנים והגישה את המלצותיה בחודש מאי.