"מאז ראשית הציוויליזציה הנוכחית מתנהלת מלחמה בין יושבי הקבע, שפיתחו תרבות טכנולוגית גבוהה, כמו היוונים והרומים בעת העתיקה, לבין העמים הנודדים, שלא הסתגלו למהפכה החקלאית, והם ממשיכים לנדוד כמו המונגולים הבדואים מהמדבר הערבי, שמנהיגם מוחמד קיבע במאה השביעית את התרבות הזאת באיסלאם".
כך סיכם ד"ר
אורי מילשטיין את חלקה השלישי והאחרון של "סדנת אלפרדו למלחמה הבאה", שהוקדשה לשאלה מדוע אין הישראלים מבינים את התרבות הערבית-מוסלמית. התשובה: הישראלים הם יושבי קבע מערביים, ובערביוּת מקובעת תרבות בדואית, שבסיסה באיסלאם, בוודאי תרבות הביטחון והמלחמה. לא יכולה להיות תקשורת תרבותית טובה בין בני שתי תרבויות אלה.
לפי ד"ר מילשטיין, "המפתח להבנת התרבות הערבית-מוסלמית היא הקריאה 'אללה אכּבר' (האל הוא הגדול ביותר), שמשמעותה התרבותית אינה רק שהאל יודע-כל, כמו ביהדות, אלא גם קובע הכל. לכן, בניגוד ליהדות - הרשות אינה נתונה. מדובר בפטליזם קיצוני, שחיזק מאוד את הקולקטיביזם הבדואי מימי מוחמד, והתקבע בתרבות הערבית-מוסלמית עד ימינו, אך סירס את האינדיבידואליזם המאפיין את תרבות המערב.
"המערביות של היום התחילה באנגליה הפרוטסטנטית והאינדיבידואליסטית, לאחר שהשמידה את הארמדה (צי הספינות) של ספרד הקתולית בשנת 1588, התפשטה, בשלב ראשון, לכל ארצות מערב אירופה, ומאוחר יותר לארה"ב, לקנדה, לאוסטרליה ולניו-זילנד. בארצות המערביות הגיעו לשיאם המדע והטכנולוגיה, וערכים הומניסטיים ודמוקרטיים שהתקבעו במערכות חוקים, במערכות משפטיות, כמו הבג"ץ בישראל. אך העושר ורמת החיים הגבוהה-יחסית שנוצרו הפכו את החברות המערביות למפונקות ולבלתי לוחמניות. לעומת זאת, העמים בעלי תרבות ערבית-מוסלמית שנותרו פרימיטיביים מבחינה מדעית-טכנולוגית, ושלא אימצו ערכים הומניסטיים ודמוקרטיים, למרות מאמציה של ארה"ב - לפחות מאז נבחר
ברק אובמה לנשיאות - נותרו קשוחים ולוחמניים, ומסוגלים לשרוד בתנאים קשים מאוד. ניתן להבחין בכך בקלות, בהשוואה בין תנאי החיים והלוחמניוּת של הערבים ברצועת עזה, לעומת תנאי החיים והאנטי-לוחמניוּת של הישראלים ב'מדינת תל אביב'".
"התפתחות זאת הצמיחה בהכרח אידיאולוגיות קיצוניות, אנטי-מערביות, בעמים הערבים והמוסלמים. זהו אחד הגורמים לאנטישמיות הערבית המודרנית, להתנגדות הבלתי מתפשרת להקמתה של מדינה יהודית בארץ-ישראל, ולאיבה כלפי מדינת ישראל.
"מאז הרבע האחרון של המאה העשרים מתנהלת מלחמת-עולם פוסט-מודרנית, בין תרבות המערב, לבין התרבות הערבית מוסלמית. כך זה היה מאז שחר ההיסטוריה אלא שהיום הדפוס השתנה. העמים הטכנולוגיים מספקים לעמים הפרימיטיביים אמצעי לחימה מתוחכמים. זה ההסבר העמוק לבריחת ארצות הברית מווייטנאם, מאפגניסטן ומעירק, למרות יכולתה הצבאית הפוטנציאלית, וההסבר להצלחותיו הצבאיות של ארגון "המדינה האסלמית" - דאעש, בסוריה ובעירק, ולהצלחתה של אירן בנושא הגרעין. זה גם ההסבר לכישלונו של צה"ל במלחמת יום הכיפורים, בשתי מלחמות לבנון, בשתי האינתיפאדות, ובמבצע צוק איתן.
לפי מילשטיין, למערב לא תהיה ברירה: למען שרידותו יהיה עליו לוותר על חלק מערכיו, ולהשתמש בטכנולוגיות שפיתח, על-מנת להשמיד את אויביו ולא רק לנסות לחנך לְמִעֲרוּב שלהם. לדעתו, אבן היסוד של כל התנהגות שהיא היא עקרון השרידות, וכאשר השרידות נמצאת בסכנה - נוצר דיסוננס קוגניטיבי, המוביל לשינוי ערכים ולמלחמת קיום טוטאלית. ביטוי למגמה זאת יש לדעתו בדומיננטיות של מפלגות הימין בקרב הציבור היהודי, באקטיביזם של "נוער הגבעות" בישראל, ובהתחזקות מפלגות הימין בכל אירופה המאוימת על-ידי הגירה וטרור של ערבים-מוסלמים.
