מתווה הגז הטבעי שהוגש לאישור הממשלה היה "מסמך בן 75 עמודים. יש בו דברים שסותרים זה את זה, יש כאלה שאפשר להבין כך וכך". כך אומר השר להגנת הסביבה,
אבי גבאי, שהיה היחיד שהצביע נגד המתווה. הוא דיבר במושב על משאבי ציבור בידיים פרטיות שהתקיים בוועידת המשפט.
גבאי טען, שהדו-שיח בנושא היה "בין מי שיודע הרבה על גז לבין מי שלומד מאלה שיודעים". ח"כ
מרב מיכאלי הגיבה: "איך הממשלה לא טורחת ללמוד? ממשלה שלא מסוגלת להשכיל עצמה כדי לעמוד מול חברות הגז היא מועלת בתפקידה. מה, אי-אפשר לנסוע למדינות שעברו תהליך דומה וללמוד?".
"אני חושבת שהמדינה עשתה את המיטב", הגנה ח"כ
נורית קורן מהליכוד על המתווה. "עדיף שהגז יעשיר את קופת המדינה מאשר שנייבא אותו. הכסף יסייע לחינוך ולרווחה. נבנה כיתות נוספות, נגדיל את הקצבאות, נשפר את מערכת הבריאות. חבל שהפופוליזם עוצר את כל זה".
עו"ד
רם כספי אמר למיכאלי: "אותו מתווה היה גם אם הרצוג היה ראש ממשלה. כשאומרים 'לא, לא, לא', אני רוצה לשמוע מה 'כן'". לקורן אמר כספי: "יש פה
ניגוד עניינים מובנה, את רוצה כספים לחינוך, לבריאות, לציבור, כלומר: את רוצה את המחיר הכי גבוה לגז כדי לממן את זה. לעומת זאת, מיכאלי רוצה את המחיר הכי נמוך. תסתדרו ביניכן".
לדעת כספי, ניתן לפתור את הפלונטר המשפטי: "את הסמכויות בחוק ההגבלים העסקיים יש להעביר לראש הממשלה בגלל עניין יחסי החוץ. תהפכו את המתווה שהכנסת אישרה לחוק, ואז חוק ההגבלים לא יחול, ונגמר הסיפור הזה".
עו"ד פיני רובין טען: "הגז אינו שייך לציבור. יש לחברות [דלק ונובל אנרג'י] זכות סטטוטורית להפיק ולמכור את הגז כאילו היה שלהן. הקניין שקיבל גוון זיכיוני מצוי בידי החברות". רובין תקף בחריפות את עיכוב המתווה: "אנחנו במצב שהזנב מכשכש בכלב. לעכב את המתווה זו חרפה שאין דוגמתה והיא על חשבוננו. אין גנאי במילה מונופול. מונופול איננו אסור לפי חוק, במיוחד כשהוא שווה למדינה 8 מיליארד שקל לשנה. אין היום משקיע ישראלי, לא רק זרים, שלא חושב פעמיים אם להכניס ראש בריא למיטה החולה הזו של תזזיתיות רגולטיבית וחקיקתית, של חוסר יציבות".
