"מאז מלחמת יום הכיפורים, לפני 42 שנים, התעצם מאוד הצבא המצרי גם כמותית וגם איכותית, בדגש על הכשרת הכוחות למלחמה הבאה. לפי המצרים, ישראל היא שהכי מאיימת, מאז אותה מלחמה, על מצרים, ובהתאם לכך הם בנו את צבאם. רק אחרי ישראל הם רואים איום בגופים האיסלאמיים בלוב, בסכסוך הטריטוריאלי עם סודן ובאיום האירני".
אלה הממצאים של המומחה הישראלי לצבאות ערב, אלוף משנה בדימוס פסח מלובאני, שהוצגו במסגרת סדנת אלפרדו למלחמה הבאה שעסקה בצבא המצרי בסיני. לפי מלובאני, המצרים מתפארים שצבאם הוא היום ה-18 בגודלו בעולם, והשלישי במזרח התיכון אחרי טורקיה וישראל, אך לפני אירן. גייסות השריון שלהם גדלו פי שניים מאז מלחמת יום הכיפורים, כשרוב הטנקים החדישים הם אמריקנים מסוג "אברמס", שאותם מרכיבים המצרים בתעשיית הנשק המפותחת שם. "מצרים רואה את עצמה כמעצמה אזורית, וכמדינה מובילה, גם באפריקה וגם במזרח התיכון, ומשקיעה מאוד בהתעצמות צבאית, בדגש מיוחד על לוחמת טילים ואפשרות להגיע עם מטוסים חדישים וטילים לעורף הישראלי", סיכם מלובאני.
אחריו דיבר סגן אלוף בדימוס,
אלי דקל, שפיקד על ענף מודיעין-שטח באמ"ן, במלחמת לבנון הראשונה. דקל חקר את היערכות הצבא המצרי בסיני והציג את ממצאיו בסדנה. הוא מצא כי המצרים ביצעו השקעות ענקיות בגישור צבאי של תעלת סואץ. יש להם היום 13 גשרים צבאיים בכוננות מלאה, שבזמן קצר מאוד מסוגלים להעביר טנקים, רכב משוריין וציוד צבאי מכל סוג שהוא, לגדה המזרחית של תעלת סואץ, ומשם למרחבי חצי האי סיני ולגבולה של ישראל. "אין הסבר טוב בשביל מה צריכים המצרים גשרים צבאיים רבים וחדישים בתעלת סואץ, אחרי 36 שנות שלום", תמה דקל. "היום יש להם פי שניים גשרים צבאיים במים, בהשוואה למלחמת יום הכיפורים.
"לפי הסכם השלום, מותר למצרים להחזיק בסיני 33 גדודים. המחקר, רק על-פי גוגל ארת', שהוא גלוי לכל, מלמד שיש להם בסיני 120 גדודים. מאז הסכם השלום הם בנו בסיני תשתית לוגיסטית אדירה לשלוש אוגדות, המאפשרת להם לאגור בסיני כמויות גדולות מאוד של דלק ותחמושת. מערכת לוגיסטית זאת הכפילה את עצמה בין 2007 ל-2010 וגם אחר כך היא לא חדלה להתרחב, ועד היום, בימיו של הנשיא סיסי.
"הצגתי את הנתונים האלה לשני מזרחנים, שאחד מהם הוא גם אסטרטג צבאי מכובד, וביקשתי שיפַרשו לי את משמעותם, ואת הסיבה שמצרים הענייה כל כך משקיעה כספים אדירים בהכנות חצי האי סיני למלחמה. לא היו להם תשובות", סיכם דקל.
