החלטה משפטית ראשונה מכוחו של תיקון 36 לחוק בתי המשפט, הקובע כי תביעות בענייני הקניין הרוחני, יכולות להיות מוגשות בבית המשפט השלום וגם בבית המשפט המחוזי, נתקבלה לאחרונה (21.12.03) במסגרת בקשה בעניין 5 תביעות שהגיש העיתון מעריב נגד אתר האינטרנט של העיתון הכלכלי דה-מרקר, מרשת שוקן, ונתבעים אחרים.
כידוע, שאלת הסמכות העניינית [הכוונה לסוג בית המשפט אליו תוגש תביעה מסויימת: שלום או מחוזי, נ.ש.] מוסדרת בחוק בתי המשפט. ככלל, החוק קובע את הנושאים שיובאו לדיון בפני בית משפט השלום, וכל מה שאינו נכנס לגדרם - נופל בגדר הסמכות השיורית של בית המשפט המחוזי. כאשר מדובר בתביעות כספיות, הרי שהסמכות נקבעת לפי גובה הסכום הנתבע: תביעות עד 2.5 מיליון ש"ח יידונו בשלום, ומעל סכום זה - יידונו במחוזי.
כאן המקום לציין, כי באחרונה ניתנה פסיקה תקדימית בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפיה תביעות בעילה של הפרת זכויות יוצרים ולשון הרע שנעשו באינטרנט, ניתן להגיש בכל בית משפט בארץ, ולא עולה שאלת הסמכות המקומית. עד היום, רק פסק דין אחד של בית משפט שלום התייחס לסוגיה זו, שאינה מוסדרת בחוק או בפסיקה גבוהה.
פסק הדין מהווה כרסום נוסף בשאלת הסמכות המקומית, ההולכת ומאבדת מחשיבותה בשנים האחרונות, כפי שגם השופטים מציינים זאת בפסיקתם [ראו קישור].
התיקון לחוק
ביום 3.12.03 נכנס לתוקפו תיקון 36 לחוק, שתיקן בין היתר את סעיף 40, הקובע את סמכות בית המשפט המחוזי.
התיקון הוסיף את סעיף קטן 40(4), הקובע:
"תביעה בענייני קניין רוחני, הכרוכה בתביעה בענייני קניין רוחני שהיא בסמכות בית המשפט המחוזי לפי פסקה (1), אף אם סכום התביעה או שווי נושא התביעה אינו עולה על הסכום כאמור בסעיף 51(א)(2); בפסקה זו, "תביעה בענייני קניין רוחני" - תביעה אזרחית לפי אחד או יותר מהחוקים המפורטים להלן:
(א) חוק זכות יוצרים, 1911;
(ב) פקודת זכות יוצרים;
(ג) פקודת הפטנטים והמדגמים;
(ד) חוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים, התשכ"ה-1965;
(ה) חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967;
(ו) פקודת סימני מסחר [נוסח חרש], התשל"ב-1972;
(ז) חוק זכות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג-1973;
(ח) חוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד-1984;
(ט) חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999.
בתיקון נקבע עוד, כי "תביעה בענייני קניין רוחני, כהגדרתה בסעיף 40(4) לחוק המקורי, התלויה ועומדת לפני בית משפט שלום ביום התחילה, ואשר תביעה בענייני קניין רוחני כאמור הכרוכה בה תלויה ועומדת בבית משפט מחוזי ביום האמור, רשאי בית משפט השלום, מיזמתו או לבקשת בעל דין, להעבירה לבית המשפט המחוזי הדן בעניין; בית משפט מחוזי שאליו הועברה תביעה כאמור, רשאי להמשיך ולדון בה מן השלב שאליו הגיע בית משפט השלום והוא לא יעבירנה עוד".
תביעות מעריב נגד דה-מרקר
הוצאת מודיעין ומעריב אינטרנט בע"מ הגישו השנה 7 תביעות נגד חברת ביזנסנט מידע מכוון בע"מ, הבעלים של אתר העיתון הכלכלי דה-מרקר; נגד מנהליה ו/או בעלי מניותיה של החברה - עמוס שוקן, גיא רולניק, חיים אינזלברג, דייב קנזס; וכן נגד עורכים ומנהלים של האתר - איתן אבריאל, נתן ליפסון, זאב גרובר ויוני ספיר.
עילתן המרכזית של 7 התביעות: הפרת זכויות יוצרים. במעריב טוענים, כי הנתבעים מעוולים כלפיהם במעשי העתקה שיטתיים ורצופים, בכל הנוגע לכתבות המתפרסמות במדור הכלכלי של עיתון מעריב ושל אתר האינטרנט שלו, על-דרך העתקתן לאתר דה-מרקר תחת הכותרת "סקירת עיתונות", וזאת ללא הרשאה וללא ציון שמו של הכתב, תוך פגיעה בוטה בזכות היוצרים הכלכלית והמוסרית.
העובדות, העילה והנתבעים ב-7 התובענות - זהים
בגין הפרות נטענות אלה, כאמור, הגישו מעריב 7 תובענות כספיות: 2 תובענות הוגשו לבית המשפט המחוזי ו-5 תובענות נוספות לבית המשפט השלום. כל 7 התובענות הוגשו נגד אותם 9 נתבעים. כל התובענות הוגשו על-ידי הוצאת מודיעין, מעריב אינטרנט בע"מ, ותובע שלישי, אשר זהותו שונה מתביעה לתביעה, בהתאם לשינוי המתבקש משם הכתב האחראי לכתבות המפרות.
7 התביעות עוסקות באותה עילה ובאותה מערכת עובדות, וכתבי התביעה אף מנוסחים בנוסח כמעט זהה. השוני בין התביעות מתבטא, כאמור, רק בשם הכתב ומספר הכתבות המפרות, כאשר בהתאמה שונה אף סכום התביעה.
הנתבעים הגישו לבית משפט השלום בתל אביב בקשה לאחד את הדיון ב-5 התובענות המתנהלות בשלום, ולהעביר את התיק המאוחד למחוזי. באמצעות עו"ד זאב ליאונד טענו, כי מעריב הגישו 7 תביעות נפרדות על-מנת להכביד עליהם, להקשות עליהם שלא לצורך ולייסר אותם, וזאת בחוסר תום-לב.
העילה המשפטית לאיחוד התיקים, לטענתם: סעיף 75 לחוק בתי המשפט, המקנה לבית המשפט סמכות כללית לתת סעד.
מעריב, מצידם, התנגדו לבקשה, וטענו לזכותם להגיש תובענות נפרדות. לדבריהם, בית משפט השלום אינו מוסמך להעביר התובענה לבית המשפט המחוזי. לחילופין, הסכימו מעריב לאיחוד הדיון ב-5 התובענות המתבררות בבית המשפט השלום ולאיחוד מקביל ב-2 התובענות המתבררות בבית המשפט המחוזי, באופן שתתבררנה במקביל שתי קבוצות תיקים, כל אחת בערכאה שונה.
כן הסכימו לעיכוב הדיון בבית משפט השלום עד למתן פסק דין סופי וחלוט בתובענות המתנהלות בבית המשפט המחוזי, ובלבד שהקביעה שם תשמש "מעשה בית דין" ביחס לתובענות המתנהלות בבית משפט השלום.
איחוד הדיון
סגנית נשיא בית משפט השלום, השופטת יהודית שבח, שדנה בבקשת האיחוד של הנתבעים, קבעה כי "אין ספק כי יש לאחד הדיון בתובענות", וזאת מכוח תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לבית המשפט, לפי שיקול דעתו - בין לבקשת בעלי הדין ובין מיוזמתו, להורות על איחוד עניינים התלויים ועומדים בבית משפט אחד, ובלבד שכרוכות בהם אותן שאלות של משפט או עובדה.
"הפסיקה קובעת", ציינה שבח, "כי אין צורך בחפיפה מוחלטת, לא של נושא הדיון ולא של בעלי הדין ולמעשה די בקיום השקה, וזאת על-מנת לייעל הדיון, לחסוך בזמן שיפוטי, לחסוך בהוצאות ולמנוע סיכון לפסיקה סותרת".
"לא יעלה על הדעת להעסיק 5 שופטים ב-5 משפטים, בהם מתבררת אותה סוגיה עובדתית ואותה סוגיה משפטית בין אותם בעלי הדין", קבעה השופטת שבח.
השופטת שבח ציינה, כי למעט זהות התובע מספר 3 - שם הכתב שזכויותיו הופרו - הרי שמסכת העובדות, העילה המשפטית והנתבעים - זהים בכל התביעות, ו"בשפה רפה, מסכימים, למעשה, מעריב לאיחוד הדיון, וכך אמנם ייעשה".
העברת הדיון למחוזי
באשר לשאלת הערכאה שתדון בתיקים המאוחדים, ציינה השופטת שבח כי מעריב אמנם מסכימים לעיכוב ההליכים בשלום, אולם מתנים זאת בכך שהכרעת המחוזי תהווה "מעשה בית דין" כלפיה, כלומר שאלת האחריות תחייב גם את התביעות שעוכבו בשלום. ואולם, "בסעיף 32 לתשובת הנתבעים מובעת התנגדות להתנאה זו ויש להצטער על-כך".
"לא נותר לי", ציינה שבח, "אלא להכריע בבקשת ההעברה. הנתבעים מבקשים להורות, בצעד חריג, על העברת הדיון מבית המשפט השלום לבית המשפט המחוזי". ואולם, "בית המשפט השלום משולל סמכות לעשות כן, למעט אותם מקרים חריגים אשר הותרו לו במפורש על-ידי המחוקק".
השופטת לא יכולה היתה להשתמש בתקנה 520 האמורה, מאחר והיא עוסקת ב"עניינים אחדים, התלויים ועומדים בבית משפט אחד", ואילו כאן יש תובענות בשני בתי משפט; סעיף 78 לחוק בתי המשפט, המאפשר לבית המשפט העליון להעברת עניין מ"מקום אחד" ל"מקום אחר" ב"אותה דרגה" - אינו מסייע אף הוא, שכן מדובר כאן בהעברה לדרגה גבוהה יותר; גם סעיף 79 לחוק בתי המשפט, המאפשר לבית משפט אחד להעביר דיון לבית משפט אחר, ללא הגבלות דרגה, אינו עוזר, מאחר והדבר אפשרי רק כאשר אותו בית משפט נעדר סמכות לדון בתביעה.
"לא ראוי לו לשופט שיטול סמכויות שהמחוקק לא הקנה לו, הן ביחס לדיון בעניין שלא מצוי בסמכותו והן ביחס להימנעות מדיון בעניין המצוי בסמכותו, הגם שהדבר נוגד את כלל כיבוד הערכאות... התרופה למקרה שכזה, יכולה לבוא בדמות עיכוב הליכים ו/או מחיקת תובענה והגשתה מחדש בבית המשפט האחר המהווה את הפורום הנוח יותר, תוך השבת אגרה".
ואולם, "רווח והצלה יעמדו להם לנתבעים במקרה דנן ממקור חוקי ספציפי אחר, וכוונתי לתיקון מספר 36 לחוק בתי המשפט... הנה כי כן, בפנינו הוראת חוק חריגה ומצומצמת, המסמיכה את בית המשפט השלום, במקרה מוגדר שגבולותיו ברורים, להעביר תובענה לבירור בבית המשפט המחוזי, וטעמיה עימה".
"מטרת התיקון לחוק", ציינה שבח, "הינה מניעת פיצול הדיון ו/או כפל הליכים בסכסוך אחד מחמת אילוצי סמכות, באופן שיישומו גם במקרה דנן ישיג את אותה מטרה וימנע את אותו פיצול דיון אשר לשמו חוקק התיקון".
לפיכך, הורתה השופטת על איחוד כל 7 התובעות בתיק אחד, שיידון בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, בכפוף לכל הוראה דיונית שתצא מלפניו.
התובעים יוצגו בהליך על-ידי משרד עורכי הדין ברץ, בר-נתן ושות'.
ת.א. 31973/03 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ ואח' נ' ביזנסנט מידע מכוון בע"מ ואח'
