"מצרים עשתה לישראל במלחמת יום הכיפורים תרגיל הונאה מבריק, ועכשיו היא חוזרת על תרגיל הונאה כלפינו, באותם דפוסים פחות או יותר". זה טיעונו של סגן אלוף בדימוס, המזרחן שמעון מנדס, ששירת במלחמת יום הכיפורים באמ"ן. הדברים הושמעו בחלקה השני של סדנת אלפרדו למלחמה הבאה, שהוקדשה לצבא המצרי בסיני ולשאלה האם באמת הצבא המצרי לוחם בארגוני הטרור האיסלאמיסטים שם.

לאחרונה פרסם מנדס את ספרו הסנסציוני "הג'יהאד של סאדאת", שחולל מהפך בתפישת "המחדל המודיעיני" הישראלי במלחמת יום הכיפורים, ושהפריך את כל הטיעונים של פרופ' אורי בר-יוסף על המודיעין באותה מלחמה, ובייחוד על חלקו של "סוכן המוסד" מרואן אשרף, שלפי מנדס היה זרוע ההונאה העיקרי של נשיא מצרים אנואר סאדאת.

על-פי מנדס, "הנשיא אנואר סאדאת הכין את צבאו למלחמת יום הכיפורים במשך שנתיים. באותה תקופה הוא הרדים את צה"ל על-ידי תרגילים חוזרים ונשנים לאורך התעלה. כשצה"ל היה רדום, הוא גלגל למלחמה את התרגיל האחרון. כך נוהג גם הנשיא הנוכחי, עבד אל-פתח א-סיסי. לצבא מצרים אין שום בעיה לחסל את ארגוני הטרור האיסלאמיסטים בחצי האי סיני, לרבות את דאעש. אולם א-סיסי אינו מעוניין לחסל את הטרור אלא לשמר אותו, כי הוא משתמש בו כדי להונות את ישראל שתאפשר לו להכניס לשם צבא, הרבה מעבר למה שהוסכם בהסכם השלום, וכדי לבנות שם מתקנים צבאיים למלחמה סדירה מול צה"ל, ולא מול ארגוני טרור זעירים".

לפי רמי אושה, איש "קול ישראל" המגיש תוכניות אינטלקטואליות ברשת א', "למצרים יש זיכרון ארוך וראיה רחבה, עוד מימי הפרעונים. מבחינתם, ישראל היא מדינה חזקה ובלתי צפויה. שלוש פעמים פלשה ישראל לסיני במהירות רבה: במלחמת העצמאות, במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים. לפיכך, אך צפוי הוא שמצרים תראה בישראל איום, אף אם היחסים היום בין שתי המדינות תקינים. אבל מבחינתם של המצרים אין מדובר בשלום, אלא בהפסקת אש, ולכן אין סיבה שהם ישאירו את סיני ריקה ממתקנים צבאיים, כפי שנחתם בהסכם השלום. על כן עלינו להתכונן ברצינות להתקפה מצדם, ברגע שיהיה להם אינטרס לעשות זאת.

איש העסקים, צבי צוויג, טען ש"שמלחמת המצרים בטרור בסיני היא קונספירציה שקופה, על-מנת לבנות שם מערך צבאי יעיל, שמטרתו לכבוש את ישראל ביום פקודה. זאת צריכה להיות כותרת כל אמצעי התקשורת בישראל. העדר כותרת כזאת מבטאת את חוסר ההבנה של רוב הישראלים במצבה האסטרטגי של המדינה.

לפי המומחה לנושאים אסטרטגיים, אביתר בן-צדף, "למצרים יש היום 1,300 טנקי אברמס אמריקנים הכי חדישים. מול איום פוטנציאלי כזה צה"ל מפרק את חיל השריון שלו! אנחנו איננו מוכנים למלחמה כוללת כמו מלחמת יום כיפור, שעלולה בעתיד להיות, מבחינת המצרים, בלתי מוגבלת. בעוד שב-1973 הם ביקשו לתפוס רק עשרה ק"מ ממזרח לתעלה, בעתיד הם עלולים לרצות להגיע לתל אביב".

לעומת בן-צדף, טען המהנדס, רס"ן מיל' עמי זגגי, שעסק בעברו בפיתוח אמצעי לחימה: "טנקים הם כלי אנכרוניסטי. קל מאוד היום לחסל אותם. ישראל פיתחה יכולות מדהימות בחיסול נקודתי של טנקים. היום לגיסות השריון אין ערך כמו שהיה במלחמת ששת הימים. היום יש לפתח תערובת של כוחות ולעבוד ביחד במשולב". אשר לסיני, טען זגגי, ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, המנוח עשה מעשה איוולת, על גבול "בגידה אסטרטגית", כשמסר את כל סיני למצרים, בשנות השבעים של המאה העשרים.

לעומתו, טען ראש ארגון "נתיב" (לשכת הקשר ליהודי מדינות חבר העמים) לשעבר, רס"ן בדימוס יעקב קדמי (יאשה קזקוב) ש"רוסיה, סין, גרמניה, צרפת ושוודיה מתכננות טנקים של דור חדש, שיהיה כלי המערכה העיקרי ושיהיה קשה מאוד לפגוע בו. הרוסים הקימו שתי ארמיות שריון חדשות, ומכאן שמוקדם עדיין להספיד אותו".