גורי ידידי
עשרים שנה חלפו מאז עבדנו יחד בדוברות של הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית. המון הערכה הייתה לי אליך על יושרך (יושרה ולא יושר אומרים היום בטח משהו השתנה), הגינותך ומקצועיותך. לא היה שום מושג על עמדותיך על-אף שערכת במשך שנים רבות את עיתון הבית המצוין באותם ימים "בבית" וכתבת בו לא מעט. כל זאת לזכותך.
בשנים האחרונות אני עוקב אחר כתיבתך באתר זה ולעתים מסכים עימך ולעיתים לא, אך תמיד מלא הערכה להגינות, לדיוק וליושר האינטלקטואלי. רשימתך: "
פרס הוא ראש ממשלה", גרמה לי לראשונה לפקפק בתחושות של שנים.
אין זו חובה לתמוך בעמדותיו של נשיא המדינה בעיקר באלו של טרום בחירתו לנשיאות. אגב בחירה ברוב עצום לאחר שגם נציגי הימין הבינו שרוב העם רוצה בפרס לנשיא וראובן ריבלין הסיר, לכן, את מועמדותו במהלך ההצבעה. אך חובה היא לדייק ובמקרה של נשיא שהוא ראש המדינה (כך החוק) לנהוג במשנה זהירות ובמשנה דיוק.
טענתך, גורי, כי פרס "אינו משמש כגשר המאחד את כל חלקי העם השסוע הזה", אינה עומדת במבחן ההוכחה. האהדה הציבורית (שלא לומר האהבה) לה הוא זוכה מכל חלקי העם ומכל אזרחי המדינה בכל ביקור ובכל סיור הם ההוכחה החותכת לטעותך. זהו נשיא היודע לכבד את הדת והמסורת היהודית. זה אותו שמעון פרס שהשתתף בטקס הכנסת ספר תורה לבית כנסת של חב"ד בוורשה לראשונה אחרי 60 שנה. סע לכפר חב"ד ושאל לדעתם על הנשיא. את הרב סטמפלר, את מנחם לרר. יהודים שאיש לא חושד בהם בתמיכה בפרס. זה אותו פרס שביקר אין ספור פעמים בשדרות ובישובי עוטף עזה במהלך הפגזות קשות בניגוד לבקשת מאבטחיו. זה אותו פרס שירידת שדרות מהכותרות לא שינה מנהגיו וכך הגיע לחנוכת פס יצור חדש באסם בשדרות ואף הגיע כמעט בחצות ליל לציין את חגיגות המימונה בשדרות. סע לשדרות, דבר עם בוסקילה עם אלי מויאל, עם משה פרץ מפרץ בוני הנגב ותלמד האם הנשיא מאחד או מפלג.
זה אותו נשיא פרס שיזם ודחף לכניסתה של מדינת ישראל לעידן הננו טכנולוגיה, הציב יעדים, סייע בגיוס אמצעים ואף סייע לפיתוח אמצעי לחימה זעירים למלחמה בטרור הרחק מעין התקשורת בעצם ימים אלו. דבר עם מנכ"ל משרד הביטחון, עם הרמטכ"ל, עם ראשי האוניברסיטאות ותשמע על היקף תרומתו של הנשיא.
זה אותו נשיא פרס שבימים בהם מתייחסים לישראל "כמדינה מצורעת" ברחבי העולם וישראלים עושים כל מאמץ להסתיר ישראליותם שמנצל כל גרם ביוקרתו הבינלאומית וכל פרור של הערכה אישית לה הוא זוכה ממנהיגי העולם כדי להסביר, לעדן ביקורת ולשמור על ידידים. שאל את ביבי, שאל את ליברמן הם יסבירו לך מה עושה הנשיא.
כן, גורי ידידי. זה אותו פרס שכנשיא העלה לסדר היום את מצוקת מפוני גוש קטיף ושעד היום מלווה את חבורת המפונים שבחרה להתיישב בבוסתן הגליל. סע אליהם גורי לגליל ושמע מהם מה דעתם על הנשיא.
מה כל כך הרגיז אותך גורי? האם העובדה שהנשיא פרס חושב שאסור לישראל להיות זו שגירעון את גירעון אירן לבעיה אירנית - ישראלית ולא עניין עולמי. האם זה נורא שראש המדינה שלנו, של ישראל, קובע שאירן מסכנת את כל העולם ועל-כן הקהילייה הבינלאומית כולה צריכה לטפל בה. מה רע בקצת צניעות שתורמת לביטחון?
כן, זה אותו פרס שהבטיח" מזרח תיכון חדש". קשה לי להאמין שאפילו אתה, בעמדותיך, רוצה בהמשכו של המזרח התיכון הישן. זה של המלחמות, של האלימות, זה של קורבנות. אני בטוח שגם אתה רוצה מזרח תיכון של שלום, של קידמה, של ביטחון. מה זה אם לא מזרח תיכון חדש.
כיון שהגינותך ידועה לי, אנא גורי: עם היד על הלב, תבדוק היטב את סיפור אוסלו. אחרי שיצחק שמיר טרפד את האופציה הירדנית, ישראל הייתה צריכה להחליט אש"ף או חמאס. מה רע בהחלטת רבין ופרס להעדיף את אופציית אש"ף. ארגון פוליטי- מדיני, פרגמאטי, שהסכים לפתרון של שתי מדינות לשני עמים על-פני ארגון דתי-פונדמנטליסטי שבעצם הווייתו מתנגד לכל פשרה. מאמין בפתרון של איסלמיזציה של ישראל והורג אפילו את בני עמו המתנגדים לו. נכון, אש"ף, אינם חובבי ציון ואני הייתי מעדיף בן-שיח אחר. יותר אמין, פחות אלים. היה כזה ירדני, אבל שמיר טרפד.
עריק ממפלגתו אתה קורא, כאילו מפלגה היא נישואים קתולים. מנהיג אחר היה אולי בוחר לגרור את מפלגתו לשנים של התדיינות בבתי משפט על זיופים לכאורה. פרס, בכאב רב, החליט אחרת. מפלגת העבודה עזבה אותו. לא הוא אותה. היא לא רצתה אותו בשורותיה (מקסימום נציג כבוד באינטרנציונל הסוציאליסטי אמרו ראשיה דאז). במצב זה, ערב בחירות, התפטר מן הכנסת והצטרף למפלגה שתמכה בעמדותיו ורצתה ליהנות מכישוריו.
גורי ידידי, כפי שכתבתי בתחילה: בגלל הגינותך אני משוכנע שעכשיו תשנה דעתך.
אגב, אם יש לך טענות לראש הממשלה על שאינו מתבטא או אינו מחליט, אל תערב את הנשיא. כי כפי שאמרת: "תפקיד נשיא המדינה מחייב אותו להתרחק מהמחלוקות הפוליטיות". אנא גורי, אל תערב את הנשיא בפוליטיקה היום-יומית.
