מגיש תביעה נגזרת ובא-כוחו יקבלו 700,000 דולר, למרות שהשיגו לחברה בשמה תבעו רק 2.1 מיליון דולר נוספים. בסך-הכל השיגו התובע ועורך דינו 4% מהסכום המירבי אותו ביקשו לתבוע, ולמרות זאת יקבלו סכום ניכר לכיסיהם.
רו"ח ישראל בן-יורם הגיש, באמצעות עו"ד סיני אליאס, בקשה לתביעה נגזרת נגד קבוצת אי.די.בי ובכיריה בתקופת
נוחי דנקנר. בין היתר הוא ביקש לתבוע את דנקנר, רפי ביסקר, אבי פישר,
אלי כהן, חיים גבריאלי, אברהם לבנת, צבי לבנת, שי לבנת,
יצחק מנור, עמוס מלכא ו
אירית איזקסון.
הבקשה עסקה ברכישת מניותיה של חברת גנדן תיירות ותעופה - בעלת השליטה בחברת ישראייר, שהייתה בבעלות דנקנר - בידי אי.די.בי פיתוח. בן-יורם טען, כי בעסקה שוחרר דנקנר מערבויות בשווי עשרות מיליוני דולרים וגרם לאי.די.בי פיתוח נזקים אותם אמד ב-480-210 מיליון שקל - הסכום אותו ביקש לחייב את הנתבעים להחזיר לקופתה של אי.די.בי.
סגן נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב בדימוס,
עודד מודריק, אישר (יום ד', 18.11.15) את הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים. נקבע בו, כי כלל ביטוח - שביטחה את נושאי המשרה באי.די.בי - תשלם לאי.די.בי פיתוח 2.8 מיליון דולר. בן-יורם נימק את הסכמתו להסדר בכך שהשליטה באי.די.בי נמצאת כיום בידי
אדוארדו אלשטיין, כל הנתבעים עזבו את הקונצרן ומנהליה הנוכחיים של אי.די.בי פיתוח ממליצים לאשר את ההסכם.
עוד נקבע, כי אליאס יקבל 21.5% מתוך סכום הפשרה - דהיינו 600,000 דולר - ואילו בן-יורם יקבל 3.5%, שהם 100,000 דולר. משמעות הדבר היא, כי אי.די.בי פיתוח - בשמה ועבורה הוגשה התביעה - תקבל רק 2.1 מיליון דולר, שהם 4% מהרף התחתון של התביעה הנגזרת ו2% בלבד מהרף העליון שלה.
מודריק אישר את שכר הטירחה של אליאס ואת הגמול של בן-יורם, למרות שציין שהם מצויים ברף הגבוה של השכר המקובל, באומרו: "אינני סבור כי יכולה להיות מחלוקת על כך שהצדדים הקדישו ממיטב מרצם וזמנם לניהול ההליך וגילו יוזמה לכל אורכו. עדות לכך ניתן למצוא במסמכים עבי הכרס שהוגשו לבית המשפט, חוות הדעת המקצועיות שליוו את כתבי הטענות וכן במספר ימי ההוכחות שכבר התקיימו ואפילו במספר הבקשות אשר הוגשו לתיק בית המשפט. אני אף ער לעובדה כי ההמלצות לגמול ושכר טירחה, גובשו בעצה אחת עם פיתוח וכי האחרונה הסכימה להפחתת הסכומים מהכספים המגיעים לה על-פי ההסדר".
מודריק לא ציין, כי הסכום שתקבל אי.די.בי הוא חלק קטן ביותר מסכום התביעה המקורי (אותו כלל אינו מזכיר בפסק דינו). הפרשים עצומים אלו מעלים את האפשרות שהתביעה הייתה מוגזמת ביותר מלכתחילה, או שהסדר הפשרה מיטיב בעיקר עם התובע ובא-כוחו, ופחות עם אי.די.בי ובעלי מניותיה.
