צדק פואטי

יש בי שמחה לאיד. אני יודע שזה לא יפה לשמוח לאידו של האחר - אבל אינני יכול לעצור בעצמי. אני רואה בסבלם של האירופים ואינני צריך הרבה כדי לעלוץ בתוך ליבי. אני נזכר, למשל, בהתנהגותם של הצרפתים בעת מלחמת העולם השנייה. הם נכנעו לגרמנים ללא קרב. הצבא הנאצי נכנס לרחובותיה של פריז מבלי לירות אפילו ירייה אחת - והצרפתים שמחו על שעירם היפה-פייה ניצלה מן ההרס שהיה מנת חלקה של ווארשה, לדוגמה, או של ערים אחרות ברחבי היבשת.

ואחר כך, הצרפתים הקימו ממשלת-כניעה שניהלה את צרפת במשך כל שנות המלחמה. מקום מושבה של הממשלה הזאת היה בעיר וישי ומי שעמד בראשה היה הגנרל פטן. הצרפתים, מרוצים ושבעי רצון על שפריז שלהם, עיר האורות המזויפים, לא נפגעה, מיהרו לשתף פעולה עם שלטונות הכיבוש הנאציים והסגירו - לא כולם, רובם - את שכניהם היהודים לידי קלגסי הגסטאפו שהסיעום למחנות ההשמדה.

ועוד זאת למי שאינו יודע: במהלך מלחמת העולם השנייה הפציצו מטוסים צרפתיים את תל אביב. כמה פצצות נפלו ברחוב מרמורק - והרגו כמה מיושביו של בית שנקרא אז "בית האינוולידים".

הצרפתים אף פעם לא התנצלו או הציעו לפצות את משפחות ההרוגים.
האירופים, ככלל, לא רצו ביהודים, משום מה, אז עכשיו הם קיבלו, במקום האוכלוסייה היהודית, המשופעת במדענים, באנשי רוח, בסופרים ובמשוררים ובפילוסופים, ובזוכים בפרסי נובל, את הברבריזם המוסלמי עורף הראשים. המוסלמים אומנם לא בדיוק חושבים כעת על היהודים שהוסגרו בימי מלחמת העולם השנייה לידי מחוללי הכבשנים - אבל לנו, היהודים, מותר לראות במה שקורה עכשיו מעין צדק פואטי.

ואם גם השוודים יקבלו את המגיע להם, אז אני בכלל אהיה שבע רצון. המוסלמים לא זוכרים, אולי, שבזמן המלחמה השוודים המשיכו לייצר פלדה ולספק אותה לנאצים כדי שאלה ימשיכו לבנות את הטנקים שלהם - אבל רבים מאיתנו לא שכחו את הפרט הקטן הזה. בגלל מעשיהם אלה של השוודים סיום המלחמה נדחה בשנה-שנתיים, מה שאפשר לנאצים להמשיך באין מפריע לטבוח בעם היהודי.

השוודים והצרפתים והפולנים והאוקראינים וכל שאר החלאות האירופיות פשוט ביקשו להקיא את היהודים מן היבשת שלהם - אז עכשיו הם קיבלו בתור עונש את מיליוני המהגרים הנבערים מדעת; וזה בסדר גמור מבחינתי.

אבל יש עוד סיבה לעליצות שתוקפת אותי בימים אלה. מי שהחליט לא מכבר "לסמן" את היהודים שמתגוררים מעבר ל"קו הירוק" - ובהמשך, כנראה, את כל המדינה היהודית - מלקק כרגע את הפצעים שגרמו לו אלה שאותם הוא רצה לחבק עד לא מכבר. ואני רואה את האירופים הנבוכים מכריזים על מצב חרום ועוצרים אנשים "ללא משפט" ומבקשים להקים גדרות וחומות ומבטלים משחקי כדורגל - ואני לא יודע את נפשי מרוב התרוממות-רוח.

אז עתה, הגיע יום נקם ושילם. המוסלמים, בני דמותו של חאג' אמין אל חוסייני, משתף הפעולה עם המשטר הנאצי, מגיעים לאירופה המלוקקת, השבעה, הזחוחה, שונאת היהודים, בהמוניהם - ואני מציע לאירופים לא להתחכם עימם. הם לא רוצים את החיבוק שלהם והם לא רוצים להתמזג עם תרבותם. הם רוצים להחליף אותם בשליטה על היבשת.

בדיוק מה שרוצים "הפלשתינים" לעשות לנו במזרח התיכון. גם הם לא מחפשים פשרה; הם רוצים רק בדבר אחד: לבוא במקומה של המדינה היהודית; לראות בהסתלקות היהודים מן המקום הזה.
ואני יודע בדיוק כיצד אנחנו ננהג. כי לנו אין ארץ אחרת.