|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הודה הודאת שווא, אך לא יקבל משפט חוזר
|
נאשם שהורשע באחזקת מנוע רכב גנוב טען כי לא היה מודע לכך שהמנוע גנוב, וכי חתם על הסדר טיעון בלא הבנת משמעותו ● בית המשפט העליון דחה את בקשתו למשפט חוזר
|
|
המבקש טען כי לא ידע כי הודאתו תוביל לפגיעה בפרנסתו, וזאת בהיעדר תעודת יושר [צילום: AP]
|
|
|
|
|
במקרה הנדון לא מתקיימות הנסיבות למשפט חוזר, אשר מתקיים אך ורק כאשר הודאותו של נאשם לא ניתנה מרצון חופשי, או כאשר ישנו חשש ממשי לעיוות דין. לא הוכח כי במקרה הנדון ייצוגו של המערער היה כושל, או שלא הבין את משמעות הסדר הטיעון. כך קבע (יום ב', 20.4.09), שופט בית המשפט העליון, אדמונד לוי, בבקשה למשפט חוזר, שהגיש מוסא בדארנה אשר טען כי הודה בעבירה שלא ביצע (אחזקת מנוע רכב גנוב), רק משום שעורך דינו היה לא מנוסה בפליליים, וכי לא הבין את משמעות הסדר הטיעון.
המבקש הגיש בקשה למשפט חוזר בחלוף ארבע שנים מהרשעתו וגזירת עונשו לארבעה חודשי מאסר על תנאי, זאת כאשר הבין כי ללא תעודת יושר, לא יוכל לעסוק במקצועו. הוא טען כי כאשר הסכים להסדר הטיעון לא ידע כי ההסדר כרוך ברישום פלילי אשר ימנע ממנו לעסוק במקצועו, וכי לא ביצע את העבירה הנטענת, שכן לא היה מודע לכך שהמנוע שהותקן במכוניתו היה גנוב.
השופט אדמונד לוי קבע כי על המבקש היה לערער בזמן אמת על תוצאות גזר הדין או לחלופין לסרב להסדר הטיעון ולהיאבק על חפותו. כן קבע השופט לוי כי לא הוכח כי הייצוג שקיבל היה כושל (המבקש טען כי עורך דינו היה חסר ניסיון בתחום הפלילי, ולמד משפטים ברבת עמון ולא בארץ, והיה עורך דין אך ורק במשך שנה). בקשתו של המבקש לקיום משפט חוזר נדחתה.
|
|
בכתב-אישום שהוגש לבית משפט השלום קריות, יוחסה למבקש עבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. זאת, לאחר שבאחד מימי אוגוסט שנת 2004 הוא נמצא מחזיק ברכב מסוג "יונדאי" בו הותקן מנוע החשוד כגנוב. באפריל שנת 2005, בגדרו של הסדר טיעון, הודה המבקש, שהיה מיוצג בידי סנגור, בעובדותיו של כתב-האישום, ובעקבות כך הורשע ונדון למאסר על תנאי בן ארבעה חודשים. כנגד פסק-דינו של בית משפט השלום לא הוגש ערעור.
במועדים הרלוונטיים לאישום שימש המבקש כבוחן רכב מוסמך, ולאחר הרשעתו החל בהליכים לקבלת הסמכה כבוחן כללי, בגדרם נדרש להציג תעודת יושר. או אז, גילה לראשונה, כך לטענתו, כי לחובתו הרשעה בפלילים, בגינה לא זו בלבד שלא יוכל להיות מוסמך כבוחן כללי, אלא אף לא יוכל לחדש את תעודת בוחן-הרכב בה הוא מחזיק. לאור זאת הגיש המבקש בקשה למשפט חוזר.
|
|
את עתירתו לקיום משפט חוזר מבסס המבקש על שתי עילות. הראשונה, היא העילה המנויה בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ועניינה קיום חשש ממשי לעיוות דין. המבקש טוען כי יצוגו בבית משפט השלום היה כושל, הן משום שעורך דינו (שהינו חסר ניסיון בתחום הפלילי) לא יידע אותו בכך שההרשעה, גם בלא מאסר, לא תאפשר לו לעסוק במקצועו כבוחן רכב. המבקש סבור כי מתקיימים בעניינו גם הטעמים הקבועים בסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בגינם יש להתיר לו לחזור בו מהודייתו. כן טען המבקש כי ההשלכות לרעה על פרנסתו לא הובאו בשלב גזירת העונש.
העילה השנייה בגינה מבקש המבקש משפט חוזר מבוססת על העילה המנויה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי-המשפט, קרי: קיומן של עובדות או ראיות חדשות, שיש בהן - כשלעצמן או בהצטרף לחומר הראיות אשר הונח לפתחו של בית המשפט לראשונה - לשנות את תוצאת המשפט לטובתו. המבקש גרס כי עקב היות ההרשעה מושתתת על הסדר טיעון, לא הזדמן לו להזים את הטענות שנטענו כלפיו: הוא טען כי כלל לא היה מודע לכך שהמנוע ברכבו גנוב.
המדינה לעומת זאת גרסה כי לו רצה המבקש להשיג על טענות אלו היה עליו לערער, ולא לבקש משפט חוזר בחלוף ארבע שנים, וכן כי המבקש לא הוכיח כשל בייצוג.
|
|
- סמכותו של בית המשפט לערוך משפט חוזר מאזנת בין שני אינטרסים: חשיפת האמת מחד-גיסא, ומאידך-גיסא, עיקרון סופיות הדיון. איזון זה מוצא את ביטויו בהוראות סעיף 31 לחוק בתי המשפט, המונה ארבעה עילות, שרק בהתקיים אחת מהן יורה בית המשפט על קיומו של משפט חוזר.
- היה על המבקש להשיג את מבוקשו בדרך של ערעור ולא בדרך של בקשה למשפט חוזר, אך מטעמים השמורים עימו, בחר המבקש שלא לערער על פסק-דינו של בית משפט השלום.
- טענת המבקש ולפיה לא היה מודע לנפקות הסדר הטיעון אין בה ממש: המבקש הודה בעובדות כתב האישום שהוקרא בפניו, ובית משפט השלום ציין במפורש כי הוא מרשיעו בעבירה שיוחסה לו בהתבסס על הודייתו.
- נאשם יכול לחזור בו מהודייתו רק כאשר התקיים פגם חמור ברצון, ולא כך הוא במקרה דנן. אכן, טענה לכשל בייצוג עשויה במקרים מתאימים להצדיק קיומו של משפט חוזר או להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו, אך במקרה הנדון לא הוכח כשל בייצוג.
|
|
- בבית המשפט העליון
- בפני השופט אדמונד לוי
- בשם המבקש: עו"ד אהוד גרא
|
|
|
מ"ח 1154/08 מוסא בדארנה נ' מדינת ישראל
|
|
| תאריך:
|
25/04/2009
|
|
|
עודכן:
|
25/04/2009
|
|
ענבל בר-און
|
|
הודה הודאת שווא, אך לא יקבל משפט חוזר
|
|
|
הזכות להליך הוגן הינה זכות יסוד, בייחוד בהליך הפלילי. לצורך כך ניתן לעיתים לכופף את כללי הפרוצדורה, וזאת למען ערך בירור האמת. כך קבעו (יום ב', 30.3.09) שלושה שופטי בית הדין הצבאי לערעורים: אל"ם יאיר כץ, אל"ם יצחק מינא, וסא"ל יורם חניאל, בערעורו של תושב השטחים אשר נאשם בסדרה של עבירות כנגד בטחון המדינה והודה בכולן, למעט בעבירת הרצח של יאיר נבצאל ז"ל ובעבירת ניסיון הרצח של אמו, עדינה נבצאל.
|
|
|
|
|
את הכלל ולפיו עורך דין אינו יכול להעיד עבור צד לדיון אותו הוא גם מייצג יש להרחיב גם לעורך דין העובד במשרדו, וזאת בשל זהות האינטרסים בין עורך הדין לבין עובד משרדו שהוא עורך דין. כך קבע (יום א', 19.4.09) שופט בית משפט השלום בתל אביב, יונה אטדגי, בהליך ביניים בתובענה שהוגשה בין צדדים בעניין מסחרי. בעוד התובענה מתנהלת, קיימו שני הצדדים משא-ומתן באמצעות באי-כוחם. בא-כוח של אחד הצדדים הגיש תצהירי עדות ראשית בהליך המשפטי, תוך שהוא ממנה עורך דין העובד במשרדו לייצג את אותו צד שהוא מעיד בעבורו, בכדי להימנע באופן קוסמטי מעבירה על איסור ניגוד העניינים.
|
|
|
|
|
חובות שנוצרים בעסקי הבעל יחולו, בפועל, גם על האישה במקרה של גירושין. כך עולה מפסק דין שהתקבל בביהמ"ש לענייני משפחה במחוז תל אביב. בפסק הדין בתביעה בין בני זוג המצויים במשפט גירושין קבע כב' השופט פאול שטרק, כי על האישה לחלוק בחובו העסקי של הבעל משום שלבני זוג זכויות שוות בזכויות ובחובות שנוצרו בחיי הנישואין המשותפים. ההחלטה נעשתה כתוצאה מהסדר איזון משאבים.
|
|
|
|
|
אין צורך להרחיב את הדיבור על חומרת מעשיו של המערער. כאשר חמתו בערה בו להשחית, הוא לא היסס לקום על אחיו ולהכותם במוט ברזל, תוך שהוא שובר את ידו של אח אחד ומנחית מוט ברזל על ראשו של האח האחר, דבר שהסב לאותו אח נזק חמור, שחייב את אשפוזו המיידי. המדובר בהתנהגות משולחת רסן, אשר אך דרך נס לא הסתיימה בפגיעה חמורה יותר באותו אח שנפגע בראשו. בית משפט זה ביקר לא אחת את "נוהגם של מקצת אנשים ליישב חילוקי-דעות ביניהם במוטות ברזל, בקרשים ובסכינים". נוהג זה מצדיק ענישה ביד קשה. כך קבע (יום ב', 9.3.09) שופט בית המשפט העליון חנן מלצר, תוך שהוא משית על הנאשם עשרה חודשי מאסר בלבד(!).
|
|
|
|
|
בית המשפט קבע כי "לא מן הנמנע כי התקנים של היום ישתנו מחר עקב ממצאים ומחקרים חדשים" וכי הצבת האנטנות היוותה סכנה למשפחת פינגר ולכן בשלב ראשוני ישלמו חברת פלאפון והשכנים לבני הזוג 10,000 שקל.
|
|
|
|
|
